החלטת ממשלת ישראל לסגור את הקונסוליה הבריטית בירושלים היא החלטה מוצדקת, חשובה ומתבקשת. היא מבהירה כי ישראל לא תמשיך לקבל את פעילותן של נציגויות זרות בירושלים הפועלות במנותק ממדינת ישראל ולמעשה מערערות על ריבונותה בבירתה.
אולם סגירת הקונסוליה הבריטית אינה מסמלת את סגירת ירושלים בפני בריטניה או בפני מדינות אחרות. להפך: ירושלים נותרת פתוחה בפניהן – אך הפעם דרך הדלת הראשית.
בריטניה, צרפת, בלגיה וטורקיה מוזמנות לפעול בירושלים באמצעות שגרירויות, משרדי סחר, נספחויות אקדמיות ונציגויות רשמיות המכבדות את מדינת ישראל ומכירות בריבונותה בבירתה. לא עוד נציגויות הפועלות בתוך ירושלים תוך התעלמות מן המדינה המארחת או שלילת סמכותה בעיר, אלא שותפות גלויה וישירה עם ישראל ועם ירושלים.
הכי מעניין
זהו המסר הכפול שעל ישראל להעביר: אפס סובלנות לפגיעה בריבונותה – ודלת פתוחה לרווחה בפני כל מדינה המבקשת לבנות עמה יחסים מכבדים, יצרניים ומועילים לשני הצדדים.
ראש ממשלת בריטניה, אנדי ברנהאם | צילום: AFP
הצעד הבא חייב להיות מדיני, משפטי ומעשי כאחד. אין די בהודעה על סגירת קונסוליה או בהעברת סמכויותיה לגוף אחר. על הממשלה לקבוע מדיניות ברורה שלפיה כל נציגות זרה הפועלת בירושלים תעשה זאת בתיאום מלא עם מדינת ישראל, בהתאם לחוקיה ובמסגרת יחסים דיפלומטיים שקופים.
מדיניות כזו אינה מכוונת נגד מדינה מסוימת. היא נועדה ליצור כלל אחיד, שוויוני וברור. מדינות המבקשות לקיים פעילות קונסולרית, תרבותית, כלכלית או הומניטרית בירושלים יוכלו לעשות זאת, אך לא באמצעות מסגרות שנועדו לעקוף את ישראל או להציג את העיר כאילו היא מנותקת ממדינת ישראל.
ירושלים אינה רק אתר גאוגרפי או מוקד דתי. היא בירתה של מדינת ישראל, מרכז מוסדות השלטון שלה, מוקד החיים הציבוריים והלאומיים שלה, ועיר שבה מתקיימת פעילות דיפלומטית ענפה. כל ניסיון לנהל בה יחסים רשמיים תוך התעלמות מן המציאות המדינית הזו אינו ביטוי לנייטרליות, אלא עמדה פוליטית בפני עצמה.
שלט לשגרירות ארה"ב בירושלים. | צילום: EPA
דווקא משום כך, על ישראל להציע חלופה חיובית. במקום להסתפק בשלילת מודלים ישנים, עליה להציג בפני המדינות הזרות מסלול ברור להעמקת הקשרים: פתיחת שגרירויות בירושלים, הרחבת פעילות מסחרית, קידום שיתופי פעולה באקדמיה, בריאות, טכנולוגיה, תרבות ותיירות, והקמת מנגנונים ישירים לפתרון מחלוקות.
המסר צריך להיות פשוט: מי שמכבד את ישראל ואת ריבונותה בירושלים – ימצא כאן שותפה. מי שמבקש לפעול בעיר תוך שלילת סמכותה של ישראל – לא יוכל לצפות שהמדינה תעניק לכך הכשר או תשתף פעולה עם המהלך.
למדיניות זו יש גם חשיבות ציבורית ובינלאומית רחבה. במשך שנים התרגלו גורמים שונים לכך שניתן לפעול בירושלים באמצעות מסגרות עמומות, להעניק שירותים לאוכלוסיות מסוימות, לקיים קשרים עם גורמים מקומיים ולנהל פעילות מדינית מבלי לשאת באחריות מלאה כלפי המדינה המארחת. מצב כזה אינו יכול להימשך לאורך זמן.
נתניהו ונשיא גואטמלה בטקס חנוכת השגרירות | צילום: קובי גדעון, לע"מ
ריבונות אינה נמדדת רק בהצהרות. היא נמדדת ביכולת לקבוע מי פועל בשטח, באילו תנאים, תחת איזו סמכות ובאיזה תיאום עם מוסדות המדינה. אם ישראל מבקשת להגן על מעמדה בירושלים, עליה ליישם את העיקרון הזה בעקביות – מול בריטניה, צרפת, בלגיה, טורקיה וכל מדינה אחרת.
עם זאת, יש להימנע מצעדים מיותרים שיחזקו את הטענה כי ישראל מבקשת לבודד את ירושלים או לצמצם את הקשרים הבינלאומיים שלה. ירושלים צריכה יותר נוכחות בינלאומית, לא פחות; יותר שיתופי פעולה, לא פחות; ויותר קשרים ישירים עם מדינות העולם, לא פחות. ההבדל הוא שהקשרים הללו צריכים להתקיים בגלוי, באופן רשמי ובכפוף לריבונות ישראל.
לכן סגירת הקונסוליה הבריטית צריכה להיות תחילתו של מהלך רחב ולא סופו. על ישראל להקים צוות בין-משרדי שיגבש בתוך זמן קצר מדיניות כוללת ביחס לכלל הנציגויות הזרות בירושלים, יבחן את מעמדן המשפטי והמעשי, ויציע לכל אחת מהן מסלול מוסדר לפעילות עתידית.
עוד כתבות בנושא
במקביל, על משרד החוץ לפנות באופן יזום למדינות הרלוונטיות ולהבהיר כי ישראל אינה מבקשת לנתק את הקשרים עמן. להפך: היא מבקשת להסדירם, להעמיקם ולהעבירם למסגרת של יחסים בין מדינות. במקום נציגויות המתקיימות באזור אפור, יש להציע שגרירויות ונציגויות רשמיות הפועלות מתוך הכרה במציאות ובאחריות ההדדית הנגזרת ממנה.
זהו מבחן למנהיגות ישראלית. קל יחסית להכריז על סגירה; קשה יותר לבנות אחריה מדיניות עקבית, חיובית וארוכת טווח. אך דווקא כאן טמון הפוטנציאל האמיתי: להפוך מחלוקת על מעמדן של קונסוליות להזדמנות לחיזוק מעמדה של ירושלים כבירה פעילה, פתוחה ובינלאומית של מדינת ישראל.
עוד כתבות בנושא
ירושלים אינה זקוקה לנציגויות זרות הפועלות נגדה כדי להיות עיר בינלאומית. היא זקוקה למדינות שיבחרו לפעול בה באופן ישיר, מכבד ואחראי. הדלת הראשית פתוחה. כעת על בריטניה, צרפת, בלגיה, טורקיה ומדינות נוספות לבחור אם להיכנס דרכה – או להמשיך להיאחז במבנים מדיניים שאבד עליהם הכלח.
ישראל מצדה צריכה להבהיר כי היא מוכנה לשותפות, אך לא לוויתור על ריבונות; לדיאלוג, אך לא לעקיפת סמכותה; ולנוכחות בינלאומית, אך לא לנוכחות שמטרתה לערער על עצם קיומה של ירושלים כבירתה.
עוד כתבות בנושא
