מה משותף לראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש המוסד ומתפללי מניין ותיקין בבוקר יום ראשון השבוע? כולם התבשרו בו־זמנית על החלטת טראמפ לבטל את המתקפה על איראן. איש לא זכה לקבל הודעה אישית מוקדמת מהנשיא או מסביבתו על הביטול, וככל הנראה גם הסביבה עצמה לא זכתה. לנשיא יש רשת חברתית משלו, יש טלפון נייד, ודרכם הוא מתכתב עם שאר העולם. מלחמה, שלום, הפסקות אש – הכול בראש שלו, ומיד אחר כך בנייד.
בישראל כמעט מיואשים ממנו. אומנם בכל רגע הוא מסוגל להתעצבן מחדש על טהרן ולפתוח באש, אך נטיית ליבו ברורה. האמריקנים לא רוצים להילחם, אומרת לי אישיות ביטחונית בכירה ומפוכחת. לדעתה, טראמפ אינו הזוי כפי שהוא מצטייר בפטפוטיו האינסופיים על איראן, אבל הלחצים הפנימיים העמוקים עליו גורמים לו להתפתות שוב ושוב למשא ומתן.
בחודש מרץ קרה נס וטראמפ תקף. גם ביוני שעבר קרה נס כשהוא הצטרף למתקפה שלנו. אבל ניסים אינם הנחת עבודה. בחזית איראן, כמו בשאר החזיתות, ישראל יכולה לסמוך רק על עצמה ועל אביה שבשמיים. בלית ברירה, במוקדם או במאוחר, היא תיאלץ להתמודד עם איראן בגפה.
הכי מעניין
מטוס אמריקני ממריא לתקיפה באיראן מנושאת מטוסים אמריקנית במזרח התיכון | צילום: פיקוד המרכז של צבא ארה"ב
במה זה יהיה כרוך? ובכן, לא רק בהכנות נפשיות. צה"ל והמוסד נערכו שנים לסבבי הלחימה הקודמים עם איראן, גם למבצע הביפרים, והסבב הבא יהיה מאתגר לא פחות, במיוחד אם רוצים שהוא יהיה הסבב המכריע. יידרשו משאבים עצומים. הם יעיקו על משלם המיסים הישראלי, ולא משנה איזו ממשלה תקום פה אחרי הבחירות. זו אולי הסיבה שנפתחה כבר תחרות על תיקי הביטחון והמשפטים בממשלה הבאה, עדיין לא על תיק האוצר. עם ישראל יגלה בקרוב ש"התקציבים הפוליטיים" של הממשלה היוצאת הם כסף קטן, זעום ממש, לעומת ההוצאות הכבדות הכרוכות בהכנת הצבא למלחמה הבאה עם איראן, ועוד לא דיברנו על הגזרות האחרות: טורקיה, למשל, החות'ים, חלילה וחס גם אויבים נוספים.
האישיות הביטחונית המפוכחת לא מעניקה אפילו סיכוי קלוש לאפשרות שאיראן תעמוד בהסכמים כלשהם עם אנשי טראמפ. כמו חיזבאללה וחמאס, היא לא תניח את נשקה לפני שתוכרע. מוג'תבא חמינאי חי, קיים ושוחר נקם. אם יקרה בינתיים עוד נס, והמשטר בטהרן יוכרע בקרוב מבפנים, מה טוב. אם לא יקרה, צה"ל יצטרך להכריע אותו מבחוץ, וכולנו נשתתף במימון.
עוד כתבות בנושא
