לפעמים, נסיעה מעבר לים להלוויה של חבר קרוב היא רק פרידה. ולפעמים, פגישה של שעה ועשרים ושש דקות היא עוד הזדמנות פז בעבור ראש הממשלה נתניהו לפרוס את משנתו מול הצוות המורחב של הנשיא טראמפ - במיוחד בנושאים שמלאים ביומיום ברעשי רקע ובפרשנויות.
אז נכון, ערב נסיעתו של נתניהו לוושינגטון לטקס האשכבה של הסנטור לינדזי גרהאם הייתה תחושה שהעניינים בין טראמפ לביבי לא בדיוק סוגים בשושנים. קדמו לכך האמירות הלא סימפטיות של ואנס בחודש האחרון על ארה"ב, הידידה האחרונה שעוד נותרה לישראל, ועקיצות תקשורתיות ממש ערב המפגש, ראה "אני לא צריך את ביבי שיגיד לי מה קורה בהר המכוש". למתבונן מן החוץ זוהי סיטואציה מורכבת, שלא לומר מעט מבלבלת, כי בסוף השבוע שקדם לנסיעה, המערכת כאן ומעבר לים נדרכה ברמה שעוד ועוד מתדלקים נחתו בנתב"ג ואוטוטו אפשר היה לשמוע את נהמת המטוסים עולה מרמת־דוד.
צילום: נעמה שטרן
"כדי להבין את האנטומיה של הפגישה", אומר אריאל סנדר, נציג המפלגה הרפובליקנית, "צריך להבין את האסטרטגיה של הנשיא. מבחינתו מדובר במה שמכונה אצלנו המב"ם - המערכה שבין המערכות. תאריך היעד הוא שלושה בנובמבר, בחירות האמצע. עד אז, גם אם כל יומיים יהיו כיפופי ידיים וחשש להסלמה, המטרה היא לתחום את המצב לשלושה פרמטרים. הראשון, לשמור על מחיר הדלק כי זה הסעיף הכי קריטי מבחינת המפלגה הרפובליקנית. השני, לשמור על מצר הורמוז למרות מאמצי המתווכים הבאים והולכים. והשלישי, להחזיק בכל יום שעובר את איראן מדממת נכסים ולדאוג ששום סנט לא מופשר מהנכסים האיראניים המוקפאים. ישראל רואה עין בעין עם הנשיא קודם כול בעניין המהותי, שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. וכך גם בכל הנוגע לשלושת הפרמטרים. זה העיקר".
הכי מעניין
עם זאת סנדר מדגיש: "כל העת יש חשש שהמציאות תתנגש באסטרטגיה; שתיווצר הסלמה שתביא את איראן למיסקלקולציה. ובמקרה הזה, בבית הלבן נחושים למנוע מישראל להטיל את עצמה למערכה לפני תום שלושת החודשים שלפני בחירות האמצע. או כמו שאמרו לי בוושינגטון: מאוד לא רוצים לשחרר את הבולדוג על איראן, כי קשה להעריך במקרה זה את עוצמת הנשיכה. מעדיפים שישראל תיכנס למלחמה רק אם איראן תעשה טעות פטאלית, או שארה"ב תחליט שרצונה במלחמה רחבה".
אז הבולדוג בינתיים מתנהג כשורה. אך ערב הפגישה בוושינגטון, נראה שרצועתו נמתחה משני הכיוונים גם יחד. טראמפ ונתניהו לא ממש המתינו לפגישה עצמה כדי להחליף דעות, אלא השתמשו בתקשורת להעברת מסרים פומבית - ראה המאמר בוול סטריט ג'ורנל על הפעילות האיראנית המוגברת בהר המכוש, כולל סלילת דרכי גישה חדשות והעברת אלפי צנטריפוגות מתקדמות לבטן האתר. טראמפ לא אהב את המסר, וכאשר נדרש לסוגיה מצד עיתונאי של אתר הבית 'פוקס ניוז', השיב שהוא "ממש לא זקוק לביבי כדי לדעת מה קורה בהר המכוש".
עוד כתבות בנושא
סנדר אמנם מקבל שזו עקיצה טראמפית, אך מציע להתייחס אליה בראייה רחבה, כחלק מקריאת תמונת המודיעין הכוללת. נכון, הוא אומר, טראמפ אינו זקוק למידע נוסף מישראל - העניין הוא הפרשנות למידע, איך קוראים אותו. ומכיוון שיש בעסק יותר מדי מתווכות, כולל ממדינות המפרץ ואחרות, שיושבות קרוב (אולי קרוב מדי) לאוזנו של הנשיא טראמפ, מפרשות, מציעות הצעות ומייצרות רעשים מיותרים - יש לא רק היגיון אלא חשיבות מכריעה לכך שרה"מ יציג את הפרשנות שלו למידע האמור בהקשר המדיני, הביטחוני והפוליטי.
ולכן מעבר לשאלה אם כן נפגשו בארבע עיניים או לא, היה משמעותי מאוד שרה"מ הגיע למפגש בוושינגטון עם ראש המל"ל, עם המזכיר הצבאי ועם השגריר כדי לשים את הדברים על השולחן. והיה חשוב, חשוב מאוד, שהצוות המורחב של הנשיא, מג'יי־די ואנס, דרך רוביו ועד ויטקוף, הגסת' וכל מי שנכח בפגישה, ישמעו במו אוזניהם ויפנימו את נקודת המבט הישראלית מכלי ראשון. לכן, מסכם סנדר, אפשר היה להגדיר את הפגישה כטובה מאוד משני הצדדים.
לחץ צבאי
בנוסף, יש גורם מרענן בסצנה התקשורתית: הוצאת מידע בתדרוך פורמלי בזמן אמת על ידי ראש מערך ההסברה הטרייה, ציפי חוטובלי - במיוחד עם ראש ממשלה שהוא סרבן ראיונות כרוני לעיתונות המקומית. וכך, מעבר לדיון שרובו ככולו הוקדש לאיראן, ציינה חוטובלי כי במפגש עלתה הסוגיה הסעודית כחלק מהרצון ההדדי להרחיב את הסכמי אברהם, אך בלי להיכנס לפרטי הסכם הגרעין האזרחי של ארה"ב עם ריאד שהרעיד פה את אמות הסיפים לאחר שנחתם בשבוע שעבר.
כך גם בכל הקשור לגזרות הלבנונית והסורית: למרות דיווחים שקדמו למפגש, לא עלתה בו דרישה לנסיגה ישראלית נוספת בלבנון, חרף השמועות על מפות שהביא השגריר לייטר לפגישה. הנשיא טראמפ בחר בפועל שלא להפעיל לחץ או לדרוש נסיגות מהאזורים האסטרטגיים בלבנון ובסוריה, ובכך קיבל את עמדת הסטטוס־קוו הביטחונית של ישראל בשלבים אלה.
פעילות צה"ל בגזרות הצפון מוסדרת כעת תחת מחויבויות ביטחוניות קשיחות, "שיח 20 הנקודות" וההבנות לגבי "הקו הצהוב", כל עוד האיומים המבצעיים בשטח פעילים והפירוז בגזרות השונות לא הושלם, העמדה הנחרצת של הדרג הביטחוני הישראלי היא שאין מקום למחוות טריטוריאליות חד־צדדיות.
האמת היא שבנתוני המו"מ העכשוויים עם לבנון, כל דרישה כזו הייתה מיותרת לחלוטין. סבב השיחות הבא בין ישראל ללבנון יתקיים כבר בשבוע הבא, בין 4 ל־6 באוגוסט ברומא, בתיווך מחלקת המדינה האמריקנית. המוקד יהיה מעבר משלב העקרונות להקמת קבוצות עבודה מעשיות, לצד הסדרת שטחי הפיילוט שבהם צבא לבנון אמור לקבל אחריות ולפרק את תשתיות חיזבאללה. במקביל יחל הדיון בסוגיות הגבול הפתוחות ובמחלוקת על זהות הגוף המפקח על התהליך. בעוד לבנון דורשת פיקוח של יוניפי"ל, ישראל מסתייגת - וגם האמריקנים לא מתלהבים.
במקביל לשיח הדיפלומטי, השבוע יצאו דיווחים ממערכת הביטחון לכתבים הצבאיים בישראל המכוונים אצבע לרמטכ"ל צבא לבנון, הגנרל רודולף הייכל. ישראל חוששת כי מידע מבצעי ומודיעיני רגיש המועבר לצבא לבנון דרך המתווכים האמריקנים מודלף ישירות לחיזבאללה. וכך, למרות כניסת כוחותיו של הייכל לאזורי הפיילוט, הם נמנעים במכוון מחיכוך עם פעילי חיזבאללה ואינם פועלים בשטח לאיתור תשתיות צבאיות או השמדתן. מנגד, בביירות זכה הגנרל לגיבוי פומבי מוחלט מצד הנשיא עאון, שהכחיש שמועות על החלפתו כדי למנוע זעזוע פנימי במדינה.
אפקט הבחירות
על אף שמרבית תשומת הלב השבוע התמקדה בפגישת נתניהו טראמפ ובסוגיית הגרעין באיראן, האופטיקה פה מעט מתעתעת. איראן היא אמנם הסוגיה בה"א הידיעה, אך לוח הזמנים נותן לסוגיית לבנון קדימות אסטרטגית ופוליטית. הזירה הלבנונית היא המגרש המעשי שבו טראמפ ונתניהו רוצים להציג קבלות. במבט על הבחירות הקרבות בישראל ובחירות האמצע בארה"ב, המו"מ המדיני בסוגיה הלבנונית שזור גם בהקשרים האזוריים ובראשם המאבק באיראן.
מבחינת נתניהו, זירת לבנון היא רכיב קריטי לקראת הבחירות. הנוכחות המתמשכת של חיילי צה"ל ואנשי המילואים בזירת הצפון מייצרת כבר עתה שחיקה חברתית וכלכלית ניכרת. הורים ללא שינה מפתחים חרדות, והגורל הפוליטי של הליכוד ונתניהו תלוי במידה רבה ביכולת להציג פתרון שיחזיר את הביטחון לצפון ולהוריד את המתח הציבורי. אך נתניהו יידרש לתמרן עד הבחירות בין הצורך של הציבור בקצת שקט, לבין התנגדות שותפיו לקואליציה הרואים בכל נסיגה או הסתמכות על צבא לבנון פשרה מסוכנת.
מאידך, בעבור טראמפ, שמעולם לא נטש את חלום הנובל, ניהול המשבר הלבנוני הוא הזדמנות ליישום דוקטרינת החוץ שלו המבוססת על הישגים מוחשיים. מורכבת ככל שתהיה, בהשוואה לסוגיית הגרעין האיראני גזרת לבנון מייצרת לכאורה סיכויים מוחשיים יותר ליצור מהלך שיאפשר לו להציג "ניצחון מהיר", שישרת את הבטחתו לבוחר האמריקני להשיג שלום מתוך עוצמה בלי מעורבות צבאית.
יתרה מזאת, ברמה האזורית והגלובלית, לבנון היא זירת הניסוי המעשית והמהירה יותר לפגיעה בציר הרשע האיראני. החלשת חיזבאללה, זרוע הפרוקסי של טהרן, באמצעות מנופים דיפלומטיים, היא יעד אסטרטגי עליון מבחינה זו.
הסיכוי שזה יקרה בתוך טווח הזמן אינו גבוה, אבל הוא גבוה יותר מכל שאר האופציות, ובנתונים הקיימים זה לא מעט. אבל חיזבאללה לא ממהר לשום מקום.
מאחורי הקלעים, איראן מנהלת אסטרטגיה כפולת פנים כדי לשמר את השפעתה בלבנון בלי להיגרר לעימות ישיר עם ממשל טראמפ. מחד, טהרן מאותתת לחיזבאללה לגלות גמישות טקטית זמנית ולאפשר לצבא לבנון להיכנס לאזורי הפיילוט, כדי להוריד את הלחץ הדיפלומטי והצבאי מצד ארה"ב וישראל. הגמישות הזו נועדה לקנות זמן יקר לארגון הטרור לשם שיקום יכולותיו המבצעיות שנפגעו. מאידך, איראן ממשיכה להזרים כספים ואמצעי לחימה דרך נתיבי הברחה חלופיים בסוריה, כל זאת תוך הנחיה חשאית למפקדי חיזבאללה בשטח שלא להתעמת עם כוחותיו של הגנרל הייכל אלא להשתלב במרקם האזרחי המקומי מה שמאפשר לארגון לשמור על נוכחות חמושה סמויה בדרום לבנון.
בעקבות הפסגה השבוע בוושינגטון נחשפת מפת אינטרסים אזורית רחבה, שלא לומר דרמטית. נתניהו הציג לטראמפ מפות עדכניות של סוריה והמחיש שישראל מחזיקה בנתח זעיר של 0.1% בלבד מהשטח, בעוד טורקיה מחזיקה בכ־5% מהמדינה. זו הייתה דרכו להמחיש לטראמפ כי נוכחותה המתרחבת של טורקיה בסוריה מאיימת על היציבות האזורית. ובניגוד לדיווחים בחודש האחרון שלפיהם טראמפ דורש יציאה מסוריה, במהלך הפגישה לא עלתה דרישה כזו. גם נושא מכירת מטוסי ה־F35 לטורקיה לא עלה. הרקע לכל זה הוא כמובן המאבק הטורקי־סורי ליצור מסדרון סחר של IMEC בגרסה שתדלג על מצר הורמוז ותעקוף את ישראל דרך אדמת סוריה. כפי שזה נראה כרגע, במהלך המפגש המורחב ניסה נתניהו לייצר בקרב הצוות הנשיאותי מגמה של בלימת ההתלהבות מהנתיב הטורקי־סורי ולקדם במקומו את המסדרון היבשתי המקורי העובר דרך האמירויות, ירדן ונמל חיפה. ובמבט לעתיד, אם המסדרון אי פעם יקרום עור וגידים, נראה ששני הנתיבים יקומו.
בטהרן, הביקור של נתניהו בוושינגטון, לא עבר למשמרות המהפכה חלק בגרון. בלילה שאחרי הפסגה שברו משמרות המהפכה הפוגה בת חמישה ימים בלחימה האזורית ויצאו למתקפת פתע של טילים בליסטיים לעבר בסיס אמריקני בירדן. במקביל נחקר כעת דיווח על פגיעה של רחפן אחד או יותר במכלית אמריקנית להנזלת גז בעיר דמיאט במצרים. אם הדיווח נכון, זו הרחבה דרמטית של מרחב ההסלמה האזורית. בניגוד לעבר, מסתמן כעת כיוון פעולה חדש לאחר שכוחות אמריקניים בשיתוף פעולה עם סעודיה פתחו במתקפת נגד נרחבת בשבעה מחוזות בעיראק כמענה לפגיעות קודמות של כוחות פרוקסי איראניים במתקני האנרגיה של החברה הסעודית ארמקו.
האיראנים קוראים את טראמפ וגוררים אותו להתכתשות, בניגוד לאסטרטגיה שלו לנהל את העניינים עד אחרי בחירות האמצע. טראמפ הגיב בחריפות על המתקפה הלילית ובריאיון ל "פוקס ניוז" הצהיר כי "ארה"ב תפרק לאיראן את הצורה". המתח האזורי קפץ בעוד כמה שנתות, לאחר שטהרן דחתה רשמית הצעה של עומאן לחלוקת נתיבי התחבורה הימית במצר הורמוז, וממשיכה להתעקש על שליטה מלאה על מסדרון הכניסה הימי, מה שמחריף עוד את המתח המדיני והכלכלי הגלובלי. ובלבנון, לראשונה מזה זמן, העלה חיזבאללה רחפן לפגיעה בכלי הנדסי. וזה ככל הנראה בהנחיה איראנית לפוצץ את התהליך בלבנון.