אתחיל מהסוף: "חוק טל" להסדרת גיוס החרדים היה חוק רע – וטוב שבוטל. אני קובע זאת בביטחון מתוך הרקע הייחודי שלי, כמי שהיה גם תלמיד בישיבה חרדית וגם חבר בפורום מטכ"ל, כחבר בדירקטוריון המכון למחקרי ביטחון של אוניברסיטת תל־אביב, כמי שמשמש גם היום בתפקידים בצבא, וכמי שרבים מחבריו הקרובים הם חרדים מן המיינסטרים, והוא מצוי היטב בעולם החרדי.
פרופ' אדרעי מוצא בהתנגדותה של השופטת ארבל לביטול החוק ערך נבואי, סובלנות בוגרת כלפי תהליכים חברתיים מתמשכים, והבנה מעמיקה של גבולות הכוח השיפוטי. בהערכה רבה אני מבקש לטעון שהשופטת המנוחה החמיצה לחלוטין את תוצאותיו של החוק, ולא הבינה לעומק כיצד הפשרה הרעה שהוא יצר הובילה את החברה הישראלית לכיוון ההפוך מהיעד. כלומר, החוק לא היה רע רק ביחס לאפשרויות אחרות של חקיקה, אלא רע יחסית למצב בלעדיו, ללא חוק בכלל.
כדי להבין מדוע, עלינו להבין את שלושת הרבדים הרלוונטיים להשפעותיו של חוק טל: המשפטי, הצבאי, והחרדי. הרובד המשפטי הוא הפשוט והענייני מכולם: עם ביטולו של חוק טל חוזרים אל חוק הגיוס הרגיל, הבסיסי, שאינו מבחין בין אזרח לאזרח, בין חרדי לחילוני; כולם צריכים להתגייס. זהו אכן המצב המושלם.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
הרובד הצבאי מורכב יותר: ראשית, הצבא זקוק ללוחמים ולא לפקידים או טכנאים בעלי משפחות שאינם מתאימים לתפקידי לוחמה אך מקבלים משכורת צבאית מופלגת של 9,000 שקלים בחודש. אנשים אלה גויסו כאחת מתוצאות החוק ההוא. הערך המוסף שלהם הוא שלילי, וכל תכלית גיוסם הייתה בבחינת רימון עשן, שהסתיר מהציבור את העובדה הפשוטה: אכ״א לא באמת מגייס חרדים לתפקידי לוחמה.
העובדה הזו חושפת את האמת מאחורי הציטוט שמביא פרופ' אדרעי מדברי הצבא, כפי שנזכרה בעמדת המיעוט שכתבה השופטת ארבל. הוצגה שם עמדת צה"ל כאילו גיוס החרדים מייצג צורך של הצבא. בפועל, הציטוטים של עמדת הצבא ולפיה החרדים עומדים ביעדי הגיוס שקבע החוק, סופקו בידי אגף כוח האדם במטכ"ל – אותו אכ"א שהנתונים שסיפק נחשדו גם בידי הצבא עצמו כמנופחים ומזויפים. עד כדי כך שבדצמבר 2019 הקים הרמטכ"ל כוכבי ועדה בראשותו של אלוף רוני נומה לבדיקת נתוני גיוס החרדים, ומסקנותיה היו חד־משמעיות: אכ״א מרמה את המטכ״ל בנוגע לגיוס חרדים. אחד מחברי הוועדה הבודקת, חרדי בעצמו, בדק את כל המקרים שהוצגו כחרדים שהתגייסו, ולא מצא שם חרדי אמיתי אחד. הגילויים הללו הביאו לנזיפה של הרמטכ"ל בכל צמרת אכ"א.
גם היום, על רקע מחסור של 33 אלף לוחמים, אכ"א ממשיך להטעות את הציבור. דוגמה מצוינת היא החשיפה שלפיה אכ"א מדווח על חרדים בתפקידים פקידותיים או טכניים, שמנהלים את שגרת יומם בבני־ברק ללא מדים – כאילו הם "תומכי לחימה"; מושג שנועד לייצר בציבור אשליה כאילו מדובר לכל הפחות בחימושניקים שמתקנים טנקים בעזה או לבנון.
דוגמאות נוספות הן הגילוי שרוב הצעירים החרדים שהיו בני 18 לפני שנתיים, כאשר בג"ץ פסק שיש לגייס את כולם, לא נקראו עד עתה ללבוש מדים, או ההחלטה של אכ"א להמציא מסלול מפר בג"ץ שנקרא "תלמיד לתמיד". תלמיד לתמיד הוא נער חרדי בריא שהגיע לגיל גיוס ויש לו פוטנציאל להיות לוחם, אבל תחת זאת הוא נשלח בחזרה לישיבה לעוד 20 חודשים. כשיתייצב שוב לגיוס יהיה כבר בעל משפחה, ובמקום להשתלב כלוחם הוא ישמש בתפקידי פקידות מיותרים ויקרים. אם לא די בכך, כאשר הוא נשלח חזרה לישיבה, אכ"א כולל אותו במניין המתגייסים.
למרבה המזל, השופטת ארבל לא הצליחה לעצור את ביטולו של חוק טל. החוק הזה כלל לא עסק בגיוס לוחמים (שהצבא כל־כך צריך), אלא בחיובו של הנוער החרדי לשבת בישיבה. אם הנערים הללו היו מקבלים פטור מגיוס, היה סיכוי גבוה שישתלבו בשוק העבודה, אבל החוק הזה חייב אותם לשבת בישיבה, תחת פיקוח. הלכה למעשה היה זה "חוק הגיוס לישיבות". גם אם מישהו התגייס בסופו של דבר, זה קרה רק אחרי שהחוק הפעיל עליו את קסמו והפך אותו מצעיר שיכול לתרום כלוחם, לפקיד מבוגר, יקר ומיותר.
ואחרון, הרובד החרדי: איך צמחה בכלל הטענה שחרדים לא יכולים להתגייס ולהיות לוחמים? גיבורי התנ"ך היו לוחמים, במלחמת העצמאות התגייסו החרדים בהנחיית הרבנים, ועד 1977 החרדים גויסו והתגייסו. המסורת של העם היהודי מאז ומעולם הייתה שילוב של תורה ועבודה. אז מה קרה פתאום?
התשובה היא שההנהגה החרדית רוצה ומעוניינת בחוק גיוס לישיבות, כזה שיחייב את בניהם לשבת בישיבה, ועוד באופן שהמשטרה הצבאית תאכוף. זה בדיוק מה שהשתמע מתוך חוק טל. במקביל, החוק הזה יצר אבחנה חדה בין הנער החרדי האיכותי, שיושב בישיבה ולומד, ובין זה שנחשב פחות מוצלח, איננו לומד מספיק ועל פי החוק יש לגייסו. כך בעצם החוק מטביע אות קין על מצחם של המתגייסים, מציג אותם כמעין "קנטוניסטים", באופן שיפגע בייחוס ובפוטנציאל השידוכים שלהם ושל אחיהם. ה"קנטוניסטים" הם אותם ילדי אלמנות ועניים – בהם גם יהודים – שנלקחו בידי השלטונות ברוסיה במאה ה־19 מתוך מגמה לגייסם לצבא בבגרותם. לא אחת ילדים אלה נחטפו ונמסרו לצבא הצאר ככופר, במקום בנו של הרב או של הגביר.
הנער החרדי אולי לא יודע מי הן שלגיה או סינדרלה, אבל את סיפור הקנטוניסטים הוא מכיר מינקותו. כך שאם מישהו אומר לכם: בואו נעניק דחיית שירות לחרדים שלומדים, אבל נגייס את כל האחרים, את הבטלנים או הרשלנים – ה"בטלנים" לא יתגייסו אלא ילכו וישבו בישיבה ככל שהחוק יגדיר. אחרת, הם יספגו פגיעה קשה בייחוס ובשידוך שלהם ושל בני משפחתם.
בשורה התחתונה: בשאיפתה ליישוב הסוגיה המתמשכת הזו, השופטת המנוחה ארבל זיהתה כי "חוק טל" עודד צעדים חיוביים קטנים. השאלה היא אם הצעדים האלה הם בכלל בכיוון הנכון. מי שיוצא צפונה מתל־אביב, לא בהכרח יגיע לאילת. בפועל, החוק עודד צעדים בכיוון ההפוך, באופן שמשליך דרמטית על המצב הנוכחי.
ראם עמינח
תת־אלוף במיל' ראם עמינח היה חבר בפורום מטכ"ל