בתקופת בחירות כל פרשן פוליטי ממהר להכתיר את הסוגיה החשובה לו כאילו "על זה הבחירות". אך בעוד שהמיקרופונים מתמקדים בנושאים הרגילים, מתחת לרדאר הציבורי מתגבש התנאי המרכזי של הבחירות הללו: המפלגות הערביות כבר סימנו והציבו את הקו האדום הבלתי מתפשר שלהן לכל שותפות עתידית - ביטול מיידי של רפורמת "יישור קו" בנגב. מהי התוכנית שהוצבה כתנאי, ולמה היא מכרעת לעתיד הנגב?
כדי להבין זאת, די לנסוע לתצפית מעל היישוב לקיה. המדינה תכננה ופיתחה את היישוב הזה בשביל עשרות אלפי תושבים, אך בפועל הוא משובץ במרחבי ענק שוממים. מדוע מגרשים מפותחים, שעלות הכשרתם הגיעה למיליוני שקלים מקופת המדינה, נותרים ריקים, בעוד שהפזורה מסביב ממשיכה להתרחב?
התשובה נעוצה במונח אחד: תביעות בעלות. בקצרה, חלק קטן מהאוכלוסייה הבדואית טוען לבעלות על כמיליון דונם מאדמות הנגב. עד כה כל תביעה כזו שנידונה בבית משפט נרשמה לבסוף כאדמת מדינה, מהטעם הפשוט שתובעי הבעלות מעולם לא החזיקו בקרקע כחוק.
הכי מעניין
הקורא הסביר יגיד שאם כך, אין בעיה כלל. כל תביעות הבעלות יירשמו על שם המדינה, ואז יבוא הגואל. אלא שאנחנו לא באירופה, אלא במזרח התיכון. לא רק שקביעת בית המשפט אינה חזות הכול, אלא שהיא אפילו לא חזות החלק הקטן. בנגב יש מערכת חוקים מקבילה: מערכת החוקים הבדואית. לפי החוק הבדואי, אם אתה, אביך וסבך רעיתם את צאנכם באזור מסוים – הוא שלכם. מבחינת החוק במדינת ישראל אין לכך כל משמעות.
במשך עשרות שנים התנהלו ממשלות ישראל בניתוק מוחלט מהשטח ובחוסר הבנה מוחלט של החוק הבדואי. המדינה המשיכה לתכנן ולפתח מגרשים על קרקעות שהוגשו לגביהן בעבר תביעות בעלות, שכאמור אין להן כל תוקף בבתי המשפט הישראליים - אך לפי חוקי התרבות הבדואית בנגב, איש לא ייכנס לגור במגרש שבדואי אחר הכריז עליו כשלו.
התוצאה הייתה קיפאון: מיליוני שקלים נשפכו על פיתוח "מגרשי רפאים" ריקים, בעוד שעשרות אלפי משפחות נותרו לגור בתנאים ירודים בפזורה בלתי חוקית שהלכה ותפחה, עד שחצתה השנה את רף 100 אלף המבנים.
כדי לשבור את הקשר הגורדי נולדה רפורמת "יישור קו" בהובלת השר עמיחי שיקלי ורשות הבדואים. היא עושה דבר פשוט אך דרמטי: היא הופכת את שעון החול.
הרפורמה הגדירה חלון הזדמנויות של חצי שנה בלבד להגעה להסכמות. תובע בעלות על קרקע שנמצאת בתחומי יישוב חוקי, שיאפשר לבדואי אחר לבנות בשטח, יזכה למענקים נדיבים ביותר. מי שיסרב, יראה את הפיצויים פוחתים. לאחר חצי שנה המדינה תגרע את השטח מגבולות היישוב - צעד שיוביל לצניחה חדה בערך הקרקע. לראשונה הזמן פועל נגד הסרבנות.
עוד כתבות בנושא
גם אנו בתנועת רגבים מבינים את גודל השעה. לפי שורת הדין, תובעי הבעלות הללו אינם זכאים לגרגר אדמה או לשקל אחד של פיצוי על קרקע שאינה שלהם. ובכל זאת, כדי לחלץ את הנגב מהקפאה ארוכת שנים וליצור עתיד של קבע לדורות הבאים, הפשרה נחוצה.
היישובים הוקמו כחוק והתשתיות כבר פותחו, אך הרפורמה קובעת שסתום ביטחון מכריע: המענקים והפיצויים ישולמו רק כשמשפחה בדואית אחרת תיכנס ותתגורר במגרש - הוכחה מעשית ויחידה שהתובע שחרר את הקרקע. במקביל, חלק בלתי נפרד מהפתרון מחייב את המדינה להמשיך לפתח מגרשים חדשים לקליטת הפזורה באדמות מדינה נקיות מתביעות בעלות.
תוכנית "יישור קו" נמצאת כעת בנקודת הכרעה היסטורית, רגע לפני סגירתו של חלון ההזדמנויות. כל ממשלה עתידית שתמסמס את המהלך, תקפיא אותו או תיכנע ללחצים פוליטיים, תחזיר את הנגב עשרות שנים לאחור. בלימת התוכנית פירושה כניעה מוחלטת לכאוס, הנצחת העוני של עשרות אלפי משפחות בפזורה ואובדן סופי של השליטה בנגב. בקלפיות באוקטובר יעמוד הנגב למבחן. הגיע הזמן שנבחר בו.
מאיר דויטש הוא מנכ"ל תנועת רגבים