יסלחו לי מראש קוראיי, אבל הטור השבוע לא מעניין. לא מעניין, ראו הוזהרתם. הוא עוסק בחשבונות קטנוניים ובדקדוקים בלתי נסבלים של אנשים שעבורם כל יום ביולי הוא סודוקו וכל שעה באוגוסט היא אוורסט קטן. בשנה רגילה, זו בדיוק העונה שבה נפתח הדיון המסורתי על הפער בין ימי החופשה של מערכת החינוך ובין ימי החופש של ההורים ועל השביתה המסורתית המתוכננת ל־1 בספטמבר. אבל השנה אינה שנה שגרתית, ולכן במקום להתעלם מהבעיות השגרתיות של הורים צעירים, נוכל לצלול לבעיות חדשות.

מהרגע שהיה ברור שמבצע שאגת הארי יבטל חלק ניכר משנת הלימודים, נפתחה מסכת הימורים שלא הייתה מביישת את הפולימרקט לפני המתקפה באיראן: מה יקרה בחופש הגדול. אחרי חודש בבית, שבו ניסינו לעבוד בסדקים הצרים בין זום של הילדים לריצה לממ"ד לסתם טיפוס על הקירות, כולנו זקוקים למסגרות מסודרות וטובות לקיץ.

שנת הלימודים בחינוך היסודי מסתיימת ב־30 ביוני. הקייטנה של משרד החינוך, "בית הספר של החופש הגדול", מוצעת בכל שנה לילדי גן ולכיתות א'־ג' מ־1 ביולי עד 21 בו, שלושת השבועות הראשונים של החופש. זו דה־פקטו הארכה של שנת הלימודים בלי לריב עם ארגוני המורים, שזוכה להיענות מרשימה של מעל 80 אחוזים מדי שנה. אחר כך מתחיל השוק החופשי של קייטנות פרטיות יקרות, שמתקיימות ברובן במשך כשבועיים עד סוף השבוע הראשון של אוגוסט.

בתחילת אפריל הודיע שר החינוך קיש על הרחבת בית הספר של החופש הגדול בשלושה שבועות נוספים והכריז שיכלול את כל ילדי היסודי. הבשורה שימחה את ההורים (הילדים, לעומת זאת, הכריזו על שלושה ימי אבל), אך מכיוון שלא נולדנו אתמול חיכינו להכרזה רשמית כדי לסדר לנו את הקיץ ולדעת שנוכל לעבוד לפחות שישה שבועות מתוך תשעה.

ההודעה בוששה לבוא. גם מפעילי הקייטנות הפרטיות כססו ציפורניים, ובהיעדר הודעה רשמית התקדמו כרגיל. בשבוע הראשון של מאי נפתחה ההרשמה לקייטנות הפרטיות וכל ההורים מיהרו להבטיח לילדים מקום ולהם שקט נפשי.

והנה סוף־סוף, בסוף מאי, התעורר משרד החינוך והודיע: בית הספר של החופש לא יוארך בשלושה שבועות ולא יכלול את כל ילדי בית הספר. מה כן? לכיתות א'־ג' יאריכו את התוכנית עד 30 ביולי, ולכיתות ד'־ו' ייבנה "מתווה" לאותה התקופה. מהו המתווה? האם אפשר להניח שהוא יתקיים על פני ימי פעילות מלאים? כל בית ספר נשלח לשבור את הראש, וחלקם נותרו ללא פתרון עד היום.

הקייטנות הפרטיות גילו שמשרד החינוך השתלט על הימים שבין 22 ל־30 ביולי, אך לא מוכנות להפסיד חצי מההכנסה שלהן, וייפתחו כסדרן ב־22 ביולי. אילו נמסרה הודעה מראש אולי יכלו להיערך אחרת, אבל ההרשמה הסתיימה עוד לפני שמישהו במשרד החינוך היה מוכן לשחרר הצהרה רשמית. בית הספר של החופש הגדול, מצידו, דורש מההורים תשלום לשבוע הנוסף, וכך בימים שבין 22 ל־30 ביולי ההורים משלמים פעמיים: לקייטנת בית הספר ולקייטנה הפרטית. ואם יש לכם ילדים בכיתות ד'־ו' וחשבתם שתהיה לכם מסגרת לחלק הראשון של החופש, אתם יכולים להמתין למתווה שבית הספר שלכם אולי יצליח להרכיב, או לחפש קייטנה פרטית יקרה שעוד נשאר בה מקום.

לא מיותר להזכיר שהורים לילדים צעירים הם גם בדיוק בגילאי מילואים, כך שבעשרות אלפי בתים בישראל תיווצר בשבועות הקרובים התמונה הסוריאליסטית הבאה: אבא במילואים, אמא מג'נגלת שברי תוכניות חינוכיות וקייטנות כדי להמשיך להחזיק עבודה, ושניהם ישלמו מיסים שיממנו קייטנות שהילדים שלהם יוכלו להשתתף בהן רק באופן חלקי.

כמו שהבטחתי, משעמם. הורים שמעכשיו לעכשיו צריכים להוציא עוד כמה מאות או אלפי שקלים לכל ילד, שקיוו שהמשרד שאמון על מערכת החינוך אשכרה יעשה משהו שיאפשר לילדים לקבל עוד קצת מסגרת לפני שהם נפלטים לחופש הגדול. בסך הכול קבוצה של אנשים שגם מניעים את המשק, גם משרתים במילואים וגם מגדלים משפחה, לא חוסמים כבישים ולא דורשים תקציבים, ורק מצפים, אם אפשר, שמישהו יתעניין בנו.

ליאורה לויאן היא העורכת הראשית של הוצאת הספרים סלע מאיר