כאשר מנתחים את מזכר ההבנות האמריקני-איראני שצפוי להיחתם ביום שישי בז'נבה, ולפני שמכריזים על "הפקרת ישראל", ראוי לבחון מה באמת ידוע, מה לא ידוע, ואיפה עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית ואף הכרחית לפאניקה מוקדמת.
עושים סדר: מה ידוע ומה לא?
נקודת הפתיחה של המשא ומתן הייתה רעה מאוד עבור ישראל, שכלל לא הייתה צד בו.
סוכנות הידיעות האיראנית "מהר" פרסמה את 14 הנקודות שכולל לכאורה מזכר ההבנות. לפי הטיוטה שפרסמו, במעמד החתימה בעוד יומיים תחל הפסקת אש למשך 60 יום, ובמקביל ייכנסו הצדדים למו"מ שיתמקד בסוגיית הגרעין ובטיפול בחומר המועשר. הרפובליקה האסלאמית מתחייבת שלעולם לא תייצר נשק גרעיני, ותשמור על המצב הקיים בתוכנית הגרעין שלה עד להגעה להסכם הסופי.
הכי מעניין
לפי הסוכנות, תוכנית הטילים הבליסטיים, וכן התמיכה בארגוני הפרוקסי, הוסרו משולחן המשא ומתן. הנשיא טראמפ הכחיש בתוקף את הפרסום האיראני, אך האמריקנים לא הציגו נוסח שונה של מזכר ההבנות. בנוסח שפורסם היום (רביעי) באתר החדשות האמריקני "בלומברג", הטילים וארגוני השלוחים לא מוזכרים.
לפי איראן ולבנון והמתווכת פקיסטן – הסכם הפסקת האש יחול גם על לבנון. טראמפ ביקר פומבית את המתקפה של צה"ל בביירות ואף אמר אתמול (שני) כי "אם ישראל לא מסוגלת לבצע את המשימה מול חיזבאללה מבלי להרוג בלתי מעורבים - אז על סוריה לעשות זאת". הנשיא האמריקני הוסיף: "המלחמה בלבנון היא משנית, וההסכם הגרעיני עם איראן יכול לעמוד בעינו".
תקיפת צה"ל בביירות | צילום: AFP
שר החוץ עבאס עראקצ'י הבהיר בפני דיפלומטים זרים שסיום המלחמה כולל נסיגת כוחות ישראליים מהשטחים שנכבשו בלבנון - דרישה שישראל שוללת בינתיים מכול וכול.
לפי בלומברג, ארצות הברית תבטל את הסנקציות המוטלות כיום על הרפובליקה האסלאמית, תהליך שפרטיו ייקבעו במסגרת ההסכם הסופי.
ההסכם שהתקבל כולל תמריצים כלכליים נרחבים לטהרן, כולל תוכנית שיקום בהיקף של לפחות 300 מיליארד דולר, מתן אפשרות למכירת נפט, מוצרי פטרוכימיה ושחרור נכסים מוקפאים - המוחזקים בשיעור של כ-24 מיליארד דולר. שתי המדינות גם יסירו את החסימות במצר הורמוז מרגע החתימה. יצוין כי סוכנות הידיעות האיראנית "תסנים" דיווחה מפי מקור איראני כי הגרסה שפורסמה בבלומברג לא מדויקת.
צבר הנתונים שהובאו פה מציירים תמונה שחורה במיוחד. ישראל תוגבל מלתקוף בלבנון, הטיפול בטילים הבליסטיים וארגוני השלוחים כלל לא יעלו לדיון ואיראן תקבל הטבות כלכליות משמעותיות מאוד בשעה שהיא זקוקה לחיזוק פיננסי יותר מאי פעם. אלא שהפרטים הרבים שממלאים את שולחן המו"מ העמוס לעייפה, מסתירים את העובדה שהמנה העיקרית עדיין לא הוגשה.
השארת לי רק מילים?
"אנחנו לא רוצים לקחת את האורניום המועשר מאיראן, אנחנו רוצים להשמיד אותו", אמר אתמול (שני) טראמפ לנשיא האמירויות, שייח מוחמד בן זאיד. נשיא ארה"ב גם אמר אתמול בפני מדינות ה-G7: "איראן לעולם לא תהיה בעלת נשק גרעיני, לעולם, לעולם, לעולם". היום אמר: "מזכר ההבנות אינו סופי, אם הם לא יתנהגו יפה נחזור להטיל פצצות".
עוד על האמירויות מול הסכם ארה"ב-איראן
לכאורה, ההצהרות הללו משמעותיות מאוד, ובפרט החלק המעשי על האורניום המועשר הקבור באדמה. אך ללא עיגון בכתב, ההצהרות הפומפוזיות של הנשיא על השמדת האורניום לא מחייבות את האיראנים. עם זאת, הן לכל הפחות מגלות את הכוונות והסנטימנטים של הבית הלבן. במידת מה הן אולי אף "מסנדלות" את טראמפ להיאבק בנושא פן יהפוך למושא ללעג וירחיק ממנו תומכים כאשר בחירות האמצע הולכות ומתקרבות.
פרט לסנטימנט אנטי-איראני, טראמפ כזכור כבר תקף באיראן הן בשאגת הארי והן בעם כלביא, הוא בעל סנטימנט פרו ישראלי ואף מחזיק ביחסים קרובים עם רה"מ נתניהו, גם אם אלה נסדקו מעט לאחרונה.
סגן הנשיא, ג'יי.די ואנס, שעמד בראשות צוות המו"מ מטעם ארה"ב, הוסיף היום שלא צריך להאמין לתעמולה האיראנית בנושא ההסכמות.
עוד על יחסי טראמפ-נתניהו
גורם בממשל טראמפ אמר ל-CNN שמזכר ההבנות, המנוסח בקצרה, לא משקף את תמונת המצב המלאה: ה"התחייבויות הסודיות" שאיראן מסרה לדברים בערוצים חשאיים ביחס לגרעין - הן שמעניקות לאמריקנים ביטחון לחתום. "אל תתעמקו יותר מדי בטקסט", אמר הגורם, "מה שחשוב יותר הוא ההבנות שיש בינינו".
מאידך, גורם אחר בממשל אמר לאתר החדשות הבינלאומי כי כל אנשי הדרג הבכיר בממשל טראמפ הביעו סייגים רציניים לגבי הסיכוי שאיראן יכבדו התחייבויות לוויתורים משמעותיים ביחס לגרעין. לפי האתר האמריקני, ראש ה-CIA, ג'ון רטקליף, ושר המלחמה, פיט הגסת', היו בין ה"פסימיים ביותר" לגבי האם האיראנים יכבדו את התחייבויותיהם לוויתורים מהותיים בתוכנית הגרעין שלהם, בעוד מזכיר המדינה, מרקו רוביו, סגן הנשיא ואנס והשליחים של טראמפ, סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, הביעו הסתייגויות משמעותיות.
מודאגים. מזכיר ההגנה האמריקאי פיט הגסת' ומזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו | צילום: AFP
החששות הללו מצד בכירי הממשל האמריקני מעוגנים בניסיון העגום של ארה"ב בסוגיית הגרעין האיראני כשגם הסכם הגרעין המקורי ב-2015 (JCPOA), נבנה על "הבנות שמעבר לטקסט".
התוצאה ידועה. עם השנים, איראן חזרה בה מהתחייבויותיה, העלתה את רמות ההעשרה, ובסופו של דבר מנעה מפקחים בינלאומיים כניסה למתקניה. עד תחילת 2023 צברה המדינה כמות חומר בקיע שהספיק לייצור מספר פצצות כשמה שהפריד בינה לבין נשק גרעיני היה ההנשקה. אשתקד סבא"א הכריזה רשמית שאיראן אינה עומדת בהתחייבויותיה הגרעיניות. כלומר, הנוסחה של "ההתחייבויות האמיתיות נמצאת בהסכם ג'נטלמני, אבל לא בכתב" לא עמדה במבחן המציאות.
מאידך, הדעת נותנת שהעובדה ששר המלחמה וראש סוכנות הביון המרכזית הם המתנגדים הגדולים ביותר לעסקה דווקא תדחף את האמריקנים לפקח באדיקות על אכיפת ההסכם מצדה של איראן, לפחות בתקופת הממשל הנוכחי.
לא צועקים יש לפני הגול
יש הרבה סיבות לדאגה.
- הפרטים שפורסמו על המזכר נשמעים רע, ודאי אם הטענות באיראן, בפקיסטן ובלבנון על התחייבות להפסקת הלחימה בלבנון נכונות.
- כבר שמענו מטראמפ איומים מפוצצים שלא התקיימו (ד"ש לשערי הגיהנום).
- קשה לסמוך על מחויבות מוחלטת של טראמפ לעניין הגרעין מול אינספור העניינים האחרים שמעסיקים אותו, כשמהצד השני שלטון פונדמנטליסטי.
- קשה לסמוך על ממשל טראמפ שידע להתוות הסכם שיכלול מנגנון אכיפה אפקטיבי על פרויקט הגרעין, שלא יאפשר לרפובליקה האסלאמית לעקוף את המגבלות בו.
מזכר ההבנות שקוף מבחינת פרטים, ישראל לא בחדר, ואיראן – שלטון פונדמנטליסטי הסוחב טראומה עמוקה ממלחמת עיראק ומהנחות שספגה בשנה האחרונה – היא לא מדינה עם עבר מפואר של עמידה בהתחייבויות גרעיניות.
יתרה מזאת, כשנחתם הסכם הפסקת האש בלבנון בנובמבר 2024 הוא זכה לקיתונות של ביקורת בארץ. חרף העובדה שצה"ל תקף בלבנון למעלה מ-800 פעמים וחיסל מעל 250 מחבלי חיזבאללה מאז אותה חתימה ועד פתיחת מבצע שאגת הארי, ארגון הטרור הלבנוני הספיק להתאושש במידת מה. חודשיים לאחר מכן חזר טראמפ לבית הלבן, וכך התקיפות הישראליות לא עוררו טרוניות מצד וושינגטון. כוונה אמריקנית, תחת ממשל טראמפ, לכפות על ישראל התחייבות שלא לתקוף בלבנון גם עלולה להביא יחס מתפשר פחות ביחס לסיכולי צה"ל, ובפרט אם יגרמו לפגיעה בבלתי מעורבים.
הסכם כניעה אמריקני, ככל שייחתם, עלול להשפיע לרעה לא רק על סוגיית הגרעין ועל היכולת הישראלית לפעול בלבנון, אלא גם בעניינים נוספים, כגון:
- חיזוק המשטר בתוך איראן בעיני תומכיו ומתנגדיו כאחד, מה שייצב את מעמדו.
- העמקת שיתוף הפעולה בין איראן לארגוני השלוחים: חיזבאללה, חמאס, החות'ים, המיליציות השיעיות בעיראק ועוד.
- שיפור המצב הכלכלי, שיסייע הן לחיזוק המשטר והן לשיקום המערכים הצבאיים ולחיזוק אותם פרוקסיז.
- מניעת התרחבות הסכמי אברהם למדינות נוספות שיסיקו שישרת אותן יותר להתקרב לאיראן מאשר לישראל.
- חיזוק המיתוג של איראן כמעצמה אזורית וככוח שיש להתחשב בו ברמה הגלובלית, אם כי נראה שבהיבט הזה הרכבת כבר עזבה את התחנה.
תומכי המשטר באיראן | צילום: AP
לאור כל האמור, אני חושש מאוד מנוסחו הסופי של ההסכם לכשייחתם. בכל זאת, יש להרגיע מעט את הרוחות, וברוח המונדיאל, נשתמש באנלוגיית כדורגל. אחת הקלישאות המפורסמות בענף הספורט הפופולארי בעולם אומרות "לא צועקים יש לפני הגול", ואליה אפשר להוסיף: לא להתבאס על גול שעדיין לא נכנס.
מזכר ההבנות הוא אך ורק מסגרת ל-60 יום של משא ומתן. טראמפ כבר הוכיח את עצמו כידיד אמת של ישראל וכן פעל באגרסיביות נגד טהרן.
אם ישראל אכן תופקר - אם ייחתם הסכם שמאפשר לאיראן להתחמק מהגרעין, לשמור על זרועותיה ולדחוף להוצאת ישראל מלבנון - אהיה הראשון לבקר את כל המעורבים בדבר. ההתפתחויות באיראן אומנם מדאיגות מאוד, אך בשלב הזה, להכריז על קטסטרופה לפני שהיא קרתה, ועל סמך מזכר שאנשי ממשל טראמפ עצמם אומרים שאין לייחס לו יותר מדי חשיבות זה עוד מוקדם מדי.