הימים האחרונים אינם מאפשרים לאיש לטעות: המלחמה האזורית מול איראן וחיזבאללה רחוקה מסיום. היא עודנה כואבת, מסוכנת וגובה מישראל מחיר דמים כבד. חיילים נופלים ונפצעים, רחפנים ממשיכים לאיים על הכוחות בלבנון, טילים משוגרים מאיראן, והעורף הישראלי עדיין נדרש למהר אל המרחבים המוגנים. הדרך עודנה ארוכה.
עוד כתבות בנושא
אולם האתגרים הללו אינם צריכים להסתיר את התמונה הרחבה: ישראל נמצאת כיום במקום ביטחוני טוב בהרבה מזה שהייתה בו לפני כשנתיים. לא משום שהאויבים נעלמו או שהאיום הוסר כליל, אלא משום שהמערכות האחרונות החלו לחולל שינוי מבני אמיתי. חיזבאללה איננו אותו ארגון אימתני שעמד על הגבול ערב המלחמה, ואיראן איננה עוד אותה מעצמה שהתרגלה להפעיל את הזירה כולה נגד ישראל מבלי לשלם מחיר ישיר.
המטח האיראני האחרון ממחיש היטב את המתח הזה. מצד אחד, עצם השיגור מטהראן לעבר ריבונותנו הוא איום חמור שאסור לזלזל בו. מצד שני, כשמדינה שבנתה במשך עשרות שנים תדמית של מעצמת טילים משגרת מטח מוגבל יחסית, שכמעט כולו מיורט ואינו גורם לנפגעים, זוהי עדות מובהקת לפגיעה ביכולותיה ולזהירות שנכפתה עליה. איראן עדיין מסוגלת להכאיב, אך היא כבר אינה פועלת מעמדת עוצמה מוחלטת.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
כך גם בלבנון. חיזבאללה עודנו פוגע, בעיקר באמצעות כטב"מים וירי נקודתי, והמחיר שאנחנו משלמים בחיי בנינו כבד מנשוא. אסור לטשטש זאת. אך במקביל, אי אפשר להתעלם מכך שהארגון שאיים במשך שנים להציף את המדינה במטחי ענק, לשתק את העורף ולהכתיב את כללי המשחק בצפון, מתקשה כיום לפגוע בצורה אסטרטגית משמעותית. מן העבר השני, צה"ל ממשיך לתקוף ללא מורא בדאחייה, למחוק תשתיות טרור בכפרי דרום לבנון ולפרק את מערכי האויב סמוך לגבול. אין זה סוף הפסוק, אך זוהי התקדמות ניכרת.
את המגמה הזו יש לבחון כחלק מתהליך ארוך טווח. ישראל לא התעוררה בוקר אחד למציאות ביטחונית חדשה; היא רוכשת אותה במאמץ מבצעי עילאי, במודיעין מדויק, בתקיפות עומק ובהתעקשות מדינית. מערכת הביטחון, צה"ל והדרג המדיני מנהלים מערכה שמטרתה אינה רק להגיב לירי הבא, אלא להפוך על פיה את המציאות האסטרטגית שנבנתה סביבנו במשך ארבעה עשורים.
עוד כתבות בנושא
במשך שנים טיפחה איראן את "ראש הנחש" ואת שלוחותיו סביב הגבולות: חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, המיליציות בעיראק וגרורות נוספות. הרעיון היה פשוט: להקיף את ישראל בטבעת אש, להתיש אותה, ולאפשר לטהרן לנהל את המלחמה מרחוק ובחסינות. המערכה הנוכחית מוכיחה כי המשוואה הזו נשברה. איראן משלמת מחיר ישיר בחזיתה שלה, חיזבאללה נשחק, והמרחב שבו פעלו בביטחון הולך ומצטמצם.
לכן, דווקא בעת הזו נדרש אורך רוח. לא סבלנות פסיבית או המתנה חסרת מעש, אלא סבלנות אסטרטגית: ההבנה שניצחון מול ארכיטקטורה איראנית שנבנתה במשך דורות לא יושג בהינף יד. הוא יגיע רק אם ישראל תמשיך להפעיל לחץ רציף, תמנע מאמצי שיקום, תגבה מחיר כואב על כל תוקפנות, ותסרב לאפשר להפסקות אש להפוך לתקופות התאוששות עבור האויב.
הישגים ראשונים של הלחץ הזה ניכרים כבר עתה בזירה הפנים-לבנונית. ההתבטאויות של נשיא לבנון, ג'וזף עאון, נגד ההתערבות האיראנית, קריאתו לטהרן להבין כי "לבנון אינה המדינה שלכם", והתמיכה הרחבה שקיבל מראשי המחנה הנוצרי כמו סמיר ג'עג'ע וסאמי ג'מייל, מלמדות שחיזבאללה איבד את חסינותו הפוליטית הציבורית. כאשר מנהיגים לבנונים תובעים בגלוי מהארגון למסור את נשקו ומאשימים את איראן בשימוש בלבנון כקלף מיקוח, נוצרת הזדמנות נדירה. לראשונה זה שנים, ישנו סיכוי ממשי שהכוחות הנוצריים, הסוניים ומוסדות המדינה הריבוניים יצליחו להשיב לעצמם את רסן השלטון.
עוד כתבות בנושא
האתגר הגדול הניצב לפתחנו הוא להימנע מקיצוניות תפיסתית משני העברים. אסור להיסחף לאופוריה רהבתנית כאילו המלאכה הושלמה, שהרי איראן וחיזבאללה עודם שחקנים מסוכנים ורצחניים. אך מנגד, אסור גם לשקוע בדכדוך וייאוש רק משום שהדרך מתארכת והמחיר כבד. המבחן האמיתי הוא היכולת להתבונן בתמונה המלאה: יש עוד מלחמה, ישנם עוד נפגעים וישנם עוד איומים – אך ישנן גם תוצאות משנות מציאות, וישנו שינוי דרמטי במאזן הכוחות האזורי.
הימים האחרונים אינם מעידים על כך שישראל כבר השיגה את הניצחון המיוחל – אך הם מוכיחים מעל לכל ספק שהיא צועדת בכיוון הנכון. הם מראים כי המערכות האחרונות לא היו לשווא, שההקרבה הכבדה מתחילה לשאת פירות אסטרטגיים, ושאפשר לשפר את מצבה הביטחוני של ישראל גם מול מערכת עיקשת ומתוחכמת.
עוד כתבות בנושא
ההכרעה לא תגיע בהצהרה חגיגית ולא במטח בודד שיורט בהצלחה. היא תושג מתוך התמדה, שחיקה עקבית של תשתיות האויב, שמירה על יוזמה התקפית ועמידה איתנה בפני לחצים בינלאומיים לעצור מוקדם מדי. על ישראל להמשיך בנתיב זה באחריות ובאורך רוח. דווקא משום שאנו מתחילים לראות את תוצאות המערכה, אסור לאבד כעת את הסבלנות הדרושה כדי להביא אותן לכדי הבשלה.