הרב הראשי לישראל קלמן בר פרסם השבוע מכתב הקובע שהעלייה להר הבית "אסורה בתכלית האיסור, על פי דעת כל גדולי ישראל מכל העדות והחוגים", ושזו "עמדת הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם".

היוצא מן הכלל המפורסם הוא הרב הראשי שלמה גורן, שהיה בעד העלייה להר הבית, והיום עינינו רואות שתלמידי חכמים רבים, לצד יהודים פשוטים, עולים להר בטהרה.

בשו"ת בניין ציון סימן ב' (תרכ"ב; 1862) נדרש הרב אטלינגר לשאלה "אם יש תקנה לכנוס למקום הר הבית בזמן הזה, ועד איזה מקום מותר לכנוס". הוא קיבל את קביעת הרדב"ז שהאבן מתחת כיפת הסלע היא אבן השתייה, והורה שמי שנכנס להר מצד מערב צריך לשמור על מרחק של 38 אמות מאבן השתייה.

בשו"ת משפט כהן (סימן צו) פסק הרב קוק כדברי הרמב"ם ורוב הראשונים שיש קדושה בעזרה ובהר הבית בזמן הזה, ולכן אסור להיכנס למקום המקדש. אך בתשובתו הוא לא אסר את העלייה להר הבית. נכדו, הרב שלמה רענן הי"ד, כתב ש"ברור ללא צל של ספק כי הסבא רבנו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל לא אסרו לעלות במקומות המותרים".

חתנו של הרב רענן, הרב ישראל שליסל, העיד: "חותני סיפר לי שלמד את התשובה של סבו מרן הרב קוק זצוק"ל מהספר משפט כהן בחברותא עם דודו הרב צבי יהודה זצוק"ל, ושגם הרב צבי יהודה סבר שכל מה שאסר הרב היה בזמן הבריטים והטורקים, אבל לא היום". נכון שהרב קוק פרסם כרוז שאין לעלות להר, אך שמא דבריו נוגעים רק לימי השלטון הזר ולא לעידן של ריבונות יהודית במקום הקדוש.

הראשון לציון הרב יצחק ניסים חתם בשנת תשכ"ז על כרוז שאסר לעלות להר הבית. ואולם הוא התיר ליחידים ששאלו אותו אם לעלות. הראשון לציון הרב עובדיה יוסף אכן כתב תשובה בתשכ"ז שאסור לעלות להר הבית, אך במקביל הוא התיר את העלייה לפחות לשני אנשים שבאו לשאול אותו, ובתשמ"ב, בהיותו הרב הראשי לישראל, הצביע בעד הקמת ועדה שתברר את הגבולות של המקומות המותרים בהר הבית. בספר חזון עובדיה (תשס"ז) כתב: "והנכון שלא להיכנס כלל לשטח הר הבית, שאין בידינו הגבולות של חומר הקדושה מסביב לבית המקדש". הלשון "והנכון שלא להיכנס" איננה מורה על איסור מוחלט, אלא על כך שמשקלול הדעות השונות עדיף לא להיכנס להר הבית.

הראשון לציון הרב מרדכי אליהו היה בעד בניית בית כנסת בהר הבית. הרב הראשי אברהם שפירא לא התיר את העלייה להר הבית, אבל יש עדות שהוא התיר לבודדים לעלות. בהיותם הרבנים הראשיים, הרבנים אליהו ושפירא התירו לחברי ועדת הפנים להיכנס להר הבית. הראשון לציון הרב שלמה עמאר אמר שהרב צבי פסח פרנק נכנס ל"התחלה של הר הבית, למקום שהיה להם מסורת".

בתשמ"ב, הרב שלום משאש הצביע יחד עם הרב עובדיה בעד הקמת ועדה לבירור גבולות הר הבית. בתשמ"ו הוא אמר: "בידינו היתר לקבוע לפי ההלכה תחומים לתפילת יהודים על הר הבית, אחרי טבילה במקווה". הרב משה פיינשטיין התייחס לדיני המחנות בשו"ת אגרות משה, וכתב שמותר לטמא־מת להיכנס להר הבית. חתנו הרב משה טנדלר, שהיה עולה להר בביקוריו בארץ, העיד: "כאשר שאלתי את הרב אם מותר לעלות להר הבית, הוא אמר לי בזה הלשון, 'ודאי שיש מקום שמותר לעלות'".

מועצת הרבנות הראשית לישראל דנה בנושא הר הבית כמה וכמה פעמים. היא מעולם לא התירה את העלייה להר הבית, אבל איני בטוח שהתוספת "לדורותיה" נכונה. בתשל"ו, הרב הראשי שלמה גורן הרצה פעמיים בפני מועצת הרבנות הראשית בנושא העלייה להר הבית, ונקרא לסכם את מחקריו בכתב בטרם המועצה תדון בנושא. בפועל הרב גורן לא סיכם את הדברים בכתב באותם הימים, ולכן הדיון לא התקיים.

כבר ראינו שמועצת הרבנות הראשית הקימה בשנת תשמ"ב ועדה לבירור גבולות הר הבית. בתש"ס הוקמה ועדה לבחון את האפשרות של הקמת בית כנסת בהר הבית. הוועדה של תשמ"ב מעולם לא התכנסה. הוועדה של תש"ס החליטה פה אחד "לקרוא לגדולי ישראל למצוא את המקום שבו לכל הדעות מותר להיכנס ולהקים בו בית כנסת", אבל המועצה לא אימצה את המלצות הוועדה. בתשס"א, מועצת הרבנות הראשית קראה לציבור להגיש מחקרים בנושא העלייה להר הבית, אבל הדיון המתוכנן התבטל.

יש להרחיב על דעתם של הרבנים שתומכים בעלייה להר הבית וכן על עמדת הרבנות הראשית. אבל אני מקווה שהצלחתי להראות שלצד האוסרים, ולצד חברי מועצת הרבנות הראשית שהתנגדו לעלייה להר, יש גם מתירים. רבים מחברי המועצה עצמה רצו לקיים דיונים בנושא במקום לאסור באופן גורף, אלא שהוועדות לא התכנסו והדיון לא מוצה מעולם.

הר הבית נמצא תחת ריבונות יהודית כבר 59 שנים. האם מועצת הרבנות הראשית תסכים לתקן את העבר ולקיים סדרת דיונים מעמיקים בעניין הר הבית, עם משתתפים משני צידי המתרס?

דוד רפורט הוא תושב ירושלים שזוכה לעלות להר הבית זה 23 שנים