בן משפחה מבועת של משפחת סולברג הזהיר אתמול שאנחנו כפסע משפיכות דמים. הוא טעה. כבר נשפך דם. הפגנות החרדים הקיצונים גבו רק לפני חצי שנה את חייו של נער ירושלמי.
יוסף איזנטל, בן 14 בסך הכול, נהרג בחורף מתחת לגלגלי אוטובוס שנחסם בידי מפגינים. מפגין נוסף, בן 25, נפצע קשות השבוע בנסיבות דומות בצומת גנות. שניהם יצקו משמעות מעוררת חלחלה לקריאה המשוקצת "נמות ולא נתגייס". כביכול היא נועדה להבהיר את חשיבותו העילאית של לימוד התורה, בפועל היא מבטאת תופעה של פרחחות הרת סכנה באצטלה של קידוש השם. אלימותם אומנותם.
עשרות החרדים שפשטו בשבוע שעבר על ביתו של השופט סולברג, אחרי שטרחו לעדכן מראש את התקשורת החילונית, לא למדו תורה באותו זמן. הם הקדישו שעות למיצג האלים בגוש עציון. גם חסימות הכבישים ביום שני היו כרוכות בביטול תורה ממושך, מן הסתם. ובמילים אחרות: המפגינים ורבניהם מסכימים עם העיקרון שמלחמות מסוימות חשובות יותר מהלימוד ומהחיים עצמם, הם רק בוחרים לחרף נפשם במלחמות אחרות, בין יהודים ליהודים.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
רטוריקה הזויה מתדלקת את מעשי האלימות, והיא לא רק מתוצרת הפלג הירושלמי. ביום שלישי, למחרת החסימות בגהה ובירושלים, נכתב מפורשות בכותרת־הגג של יתד נאמן: "מלחמה! לא בלבנון, לא בעזה ולא באיראן". לצידה ריצדה כותרת לוחמנית נוספת: "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם", בלי להשאיר מקום לספק מי הם הצוררים ("רשויות המדינה"). הרב הפרשן שמעון ברודרמן הבהיר: "זה לא משחק, תוקפים אותנו והמלחמה כאן על החיים".
משם ועד להסתערות על בית סולברג, שופט הגון וירא שמיים, הדרך הייתה קצרה. ברוך השם, כיתת הכוננות של אלון־שבות לא הספיקה להגיב בזמן. רק זה היה חסר לנו, שמישהו יפתח באש על הפורעים. לעומתה, ולשם שינוי, המשטרה דווקא התעשתה הפעם, ועצרה עשרות מהם. אולי זה מבשר יחס משטרתי סלחני פחות לאלימות החרדית המתפשטת, כמו גם החלטת בית המשפט להאריך את מעצר החשודים בהתפרעות.
מורי הדרך שלהם מקווים להכריע בכוח את שאר החברה הישראלית, ולכפות עליה את נוסחתם הכוזבת למערכת היחסים שבין המדינה לתורה. לכן חשוב כל כך להעמיד אותם בהקדם על טעותם, אפילו מצווה.
עוד כתבות בנושא