לעומת הרב לנדו, דווקא יאיר גולן הציע לחרדים ברירה: שיצטרפו אלינו אחרי הבחירות, ויראו ישועות. ישי פרידמן, הכתב החרוץ של ערוץ 14, חשף השבוע את ההצעה הזו באופן שמנע מגולן להתכחש לה. "לא יתגייסו אלפי חרדים מחר בבוקר, זה תהליך", נשמע ונראה יו"ר מפלגת הדמוקרטים מציג לאנשיו את המתווה הקואליציוני שלו, אשר כמובן ניצב בזווית של 180 מעלות למסרים של המחנה הרל"ביסטי עד כה. זו התגלמות פוליטית מרהיבה של המונח הפלילי "מרמה והפרת אמונים". במשך שלוש שנים מוקיעים באופוזיציה את "חוק ההשתמטות", ופתאום מתברר שבנסיבות מסוימות היא מוכנה להנפיק היתר השתמטות. 

העיתונות הממוסדת, כמנהגה הסלחני כלפי שותפים לדרך, העניקה לגולן הנחה מפליגה על התבטאותו. היא לא רקחה מיד את הסערה התקשורתית המתבקשת. במהדורות החדשות של תאגיד השידור הציבורי, לדוגמה, לא היה זכר לדברים בבוקר שלמחרת החשיפה. בכל זאת, גולן נאלץ לחזור בו במהירות ולהבהיר ש"החרדים יהיו בחוץ, זו הבטחה". גם בנט ולפיד הבהירו. "מי שלא ישרת, לא יקבל שקל מהמדינה", הובטח חגיגית בהודעה מטעם מפלגת ביחד. אבל אם כך נשאלת השאלה, איזו מין קואליציית שינוי כן תקום פה אחרי הבחירות? הרי עד עכשיו, ברוב המכריע של הסקרים אין לגוש השינוי 61 מנדטים. הוא יזדקק נואשות לעזרה חיצונית. אם הליכוד פסול בגלל ביבי, וגם בן־גביר, סמוטריץ' או החרדים פסולים, מי כן יוזמן להצטרף? 

לכאורה, מפלגת רע"ם של מנסור עבאס. חוגים אופוזיציוניים מסוימים משקיעים הרבה אנרגיה בניסיונות השידול של איזנקוט, בנט ולפיד שלא לפסול מראש את אפשרות השותפות איתו. כמעט מדי יום נדפס בהארץ מאמר המוקיע את ה"גזענות" שבפסילת עבאס והרשימה המשותפת בכלל. רביב דרוקר מערוץ 13 ממש התגייס למשימה. ושוב, כמו במקרה גולן דלעיל, יש הדחקה עיתונאית ממוסדת של הבעייתיות הכרוכה בשותפות עם רע"ם, כדי שלא להפריע חלילה לתוכנית המהפך. רק ערוצי ימין פרסמו השבוע את הגילויים המרשיעים של תנועת רגבים על כנס תמיכה לוחמני בפלישה הבדואית לאדמות מדינה בנגב, לפני שבועיים, שבו השתתף חבר הכנסת ואליד אלהואשלה מרע"ם, אגב מחסידי האיחוד המחודש עם בל"ד, חד"ש ותע"ל.

הרטוריקה בכנס הטיפה ל"הקרבה" בהשראת "אנשינו בעזה", ועל "יום הדין" הממשמש ובא "בעזרת אללה". היא דימתה את הבדואים ל"אריות בגוב, שאף שועל ערמומי או חזיר לעולם לא יוכל להוציא". השועל והחזיר זה אנחנו כמובן, מדינת היהודים.  בין לבין דיבר גם חה"כ אלהואשלה, ובין השאר אמר: "אנחנו חיים את זיכרון הנכבה, והיום אנחנו חיים בנכבה. כפרים רבים בנגב נהרסו. הממשלה הזו מחקה אותם. עלינו לחשוב היטב כיצד להוציא את הממשלה הזאת ממעגל מקבלי ההחלטות ולהחליף אותה בממשלה אחרת שנשפיע בה ונהיה חלק מהקואליציה. אסור שנהיה מחוץ למעגל, על מנת שנסיר את העושק ואת ההרס הזה מאנשינו באזור הנגב, המשולש והגליל, וגם בגדה המערבית".

בתגובה לפרסום טען אלהואשלה שבסך הכול היה מדובר ב"תפילת שישי". אז גם לנו מותר לשאת תפילת שישי ולקוות שהקואליציה שתקום אחרי הבחירות תהיה רחבה דיה כדי לנסוך פה אווירת פיוס לאומי ולשרת את משימת הניצחון הדחופה של ישראל על אויביה החיצוניים. מי ששולח אחרים לנצח במקומו או מעדיף לנצח תחילה אויבים מבית, ייאלץ לבלות באופוזיציה.  

מבחן אופי

צביקה מור, סליחה על הדימוי הספורטיבי, הוא שחקן רכש איכותי למפלגה הציונית־דתית של בצלאל סמוטריץ'. יש הרבה היגיון ותועלת בהשתלבותו המתוכננת בפוליטיקה. היא לא ניסיון ניצול של היקלעותו האקראית לזירה הציבורית בעקבות אירועי 7 באוקטובר. המקרה שלו שונה לחלוטין מזה של נועם שליט ז"ל, ששנה לאחר שחרור בנו משבי חמאס ניסה להתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. בניגוד לאביו המנוח של גלעד, אבא של איתן לא דרש מהממשלה לקבל את תנאי הכניעה של חמאס. הוא בוודאי לא עינב צנגאוקר שעומדת להצטרף למפלגת יאיר גולן. תביעתו המוסרית מהמדינה בשנתיים המייסרות שבהן הוחזק בנו בעזה, הייתה הפוכה מהדרישות המתוקשרות של צנגאוקר. טובת האומה גברה אצלו על טובתו האישית. כשהורים אחרים זעקו ש"הלחץ הצבאי הורג אותם", מור דרש מהממשלה להמשיך ללחוץ, גם כשידע מה חמאס עלול לעשות לבנו בתגובה. בסופו של דבר הבן שוחרר במסגרת עסקה שבה שוחררו מאות רוצחים, אבל לאביו היו רעיונות אחרים לגמרי כיצד אפשר להשיג עסקה. הוא הוכיח את דבקותו בעקרונותיו גם במבחן אישי קשה מנשוא. מה עוד אפשר לבקש ממועמד טרי לכנסת?