דו”ח שפרסם בשבוע שעבר ועד ראשי האוניברסיטאות (ור״ה) מצביע על עלייה של 150 אחוזים בניסיונות להדיר מוסדות אקדמיים ישראליים מתוכנית המחקר האירופית ״הורייזון אירופה״. בפרק זמן קצר של שישה חודשים בלבד תועדו יותר מאלף תלונות על חרם נגד חוקרים, חוקרות ואוניברסיטאות ישראליות. ראשי האוניברסיטאות מזהירים כי ללא התערבות ממשלתית, הנזק שייגרם לאקדמיה הישראלית עלול להפוך לבלתי הפיך. מאחורי הנתונים היבשים מסתתרת מציאות שרבים באקדמיה הישראלית מכירים היטב, גם אם מעטים מדברים עליה בפומבי.
עוד כתבות בנושא
מאז טבח השבעה באוקטובר, במיוחד באירופה, הולך ומעמיק חרם אקדמי שקט על המחקר הישראלי. לא מדובר בוויכוח פוליטי בלבד, בביקורת על ממשלת ישראל או בהפגנות בקמפוסים. מדובר בתהליך מתמשך של הדרה אינטלקטואלית ואנושית, המתרחש לרוב ללא הכרזות רשמיות, אך מורגש כמעט בכל זירה אקדמית אירופית.
החרם הזה כמעט שאינו נידון בגלוי. עורכי כתבי עת אקדמיים אינם מציינים בפומבי שמחקרים ישראלים הם בלתי רצויים. מארגני כנסים אקדמיים אינם מפרסמים החלטות הדרה רשמיות. במקום זאת, נוצרה אווירה של הרחקה הדרגתית: מאמרים של חוקרות וחוקרים ישראליים נדחים בתוך דקות מרגע הגשתם, מבלי שנקראו באמת; חוקרות וחוקרים ישראלים מגלים שכל עמיתיהם האירופים הוזמנו לפרויקט מחקר בינלאומי, מלבדם; בקשות של חוקרות וחוקרים ישראליים להשתתפות בכנסים נותרות תלויות עד לאחר סיום הכנס. לעיתים אין דחייה רשמית, רק שתיקה ממושכת, שהופכת בעצמה לתשובה הרשמית.
הכי מעניין
התחושה הקשה ביותר אינה מקצועית, אלא אישית. עמיתים אירופיים שבעבר ראו בך שותף למחקר מתחילים להתייחס אליך כאל נציג של ממשלה, ולא כאל חוקר בעל עמדות אישיות, מורכבויות וסט ערכים. אין משמעות לכך שחוקרות וחוקרים ישראלים רבים התנגדו במשך השנים האחרונות למדיניות הממשלה. הדרכון הישראלי מוחק כל הבחנה אחרת.
עוד כתבות בנושא
כך נוצרת מציאות שבה זהות לאומית גוברת על כל דיון אינטלקטואלי. חוקרות וחוקרים ישראלים נשפטים לא לפי איכות מחקריהם, אלא לפי שיוכם הקולקטיבי. אירופה, שבמשך עשורים חינכה לפתיחות, פלורליזם וחופש מחשבה, מתקשה להפריד בין ביקורת פוליטית לבין הדרת חוקרים.
דווקא היבשת שנשענה לאחר מלחמת העולם השנייה על רעיון הפיוס ועל ההבחנה בין משטרים לאזרחים, מאמצת שפה גוברת של טהרנות מוסרית. במרחבים אקדמיים אירופיים מסוימים, עצם היותך ישראלי הופך לעילה מספקת לסימון ולהרחקה.
הנזק חורג הרבה מעבר לאקדמיה הישראלית. מדע מתקדם באמצעות שיתוף פעולה, חילופי רעיונות ויכולת לנהל שיח חופשי גם בעיתות של משברים פוליטיים. כאשר מוסדות מחקר אירופיים קובעים לגיטימיות אקדמית לפי זהות לאומית, הם מחלישים את יסודות המדע עצמו.
לצד תחושת הדחייה מתרחש תהליך אחר. רבים מהחוקרות והחוקרים הישראלים אינם מאמינים שהאקדמיה מנותקת מהמציאות החברתית. במקום להסתגר בתוך תחושת קורבנות, הם פונים לעשייה אזרחית ולמאבק נגד קיצוניות מכל סוג. מתוך ההדרה האירופית צומחת לעיתים מחויבות עמוקה יותר לחברה הישראלית על כל פלגיה ולסוגיות מוסריות.
יום אחד המלחמות באזורינו ירגעו או אפילו יסתיימו. שיתופי הפעולה יתחדשו, וכנסים אקדמיים בינלאומיים ימשיכו להתכנס. אבל הזיכרון יישאר. מוסדות נוטים לשכוח במהירות. בני אדם פחות.
עוד כתבות בנושא
השאלה שתיוותר אינה רק כיצד האקדמיה האירופית התייחסה למחקר הישראלי בעיתות משבר, אלא האם האקדמיה האירופית הצליחה לשמור על העיקרון הבסיסי ביותר של חיי הרוח: היכולת לראות אדם מעבר לשיוכו הלאומי.