חג הביכורים, מציב בפנינו מדי שנה את המראה של פירות ארצנו. אלא שבשנים האחרונות, המראה הזו הפכה למפגש עם מדפים עמוסים בתוצרת מיובאת. המנטרה הכלכלית הפשטנית אומרת: "למה לגדל בישראל, כשאפשר להביא הכל מחו"ל ובזול?". על פניו, קסם. בפועל, זוהי אשליה כלכלית קצרת ראייה, שעלולה לעלות לנו בביטחון הלאומי שלנו.
בזמן שאנו חוגגים את תנובת הארץ, הגיע הזמן להבין שחקלאות ישראלית היא לא תחביב נוסטלגי, היא יעד אסטרטגי עליון.
עוד כתבות בנושא
התפיסה שאומרת שניתן להישען באופן מוחלט על אספקה גלובליות בלבד התנפצה בשנים האחרונות אל מול המציאות. משברים גיאופוליטיים, מלחמות אזוריות ושינויי אקלים הוכיחו שציר הייבוא הוא פגיע ושביר.
הכי מעניין
קחו לדוגמה את החיטה: מדינת ישראל מגדלת כיום רק כ־10% מהחיטה שהיא צורכת. המשמעות היא תלות כמעט מוחלטת בגורמים חיצוניים. הכפלת ייצור החיטה המקומית היא כבר לא שאלה של מחיר העגבנייה בסופר, אלא צורך ציוני ולאומי. כדי להשיג זאת, עלינו להוביל מהלך אסטרטגי להכשרת אדמות בנגב , בבקעה ובאיזורי גבול בצפון. החקלאות והתיישבות משרטטות ומחזיקות את גבולות המדינה בפועל. בישראל כ-4.2 מיליון דונם של קרקע חקלאית, כאשר למעלה מ-80% מהשטח החקלאי מעובד בפועל. בעשרות השנים האחרונות היקף הקרקע החקלאית כמעט לא גדל, זאת בשעה שאוכלוסיית המדינה גדלה ביותר מפי 2.5 בתקופה זו.
חקלאות אינה רק שורה בדוח רווח והפסד של קילוגרמים. היא התשתית של הציונות. מעבר לביטחון המזון הפיזי, החקלאות היא קשר ערכי לאדמה ועוגן ששומר על ריבונותנו בפריפריה הגיאוגרפית.
חקלאים בקיבוץ לביא, ארכיון. | צילום: גיל אליהו ג'יני
כדי שהערך הציוני הזה יחזיק מעמד במאה ה-21, חקלאות חייבת להיות רווחית. הדבר אפשרי ומחוייב המציאות. מפתח לרווחיות נמצא במודלים שמשלבים שלושה אלמנטים:
טכנולוגיה חדישה: הטמעת חדשנות וטכנולוגיות אגרו-טק במשקים החקלאיים, הגדלת הפריון, ייעול העבודה והפחתת עלויות.
ניהול נכון ורזה: מקסימום תפוקה במינימום בזבוז. חיתוך של שלבי תיווך מיותרים, אופטימיזציה של משאבי מים ודשן, ומעבר לתמחור מדויק שמבטיח שכל דונם מייצר רווח ולא רק עלויות.
מענה כח אדם משולב מתנדבים: הפחתת רגולציה על העסקת עובדים בחקלאות, השקעה בבניית דור החקלאים הבא, יצירת מודלים מעודכנים של עבודה מעודפת ושימוש במתנדבים קבועים היכן שניתן.
אין מה להשוות בין פרי או ירק שנזקק למסע ימי של שבועות בתוך מכולות קירור, כשהוא נקטף בעודו בוסר ועבר הבחלה מלאכותית, לבין תוצרת ישראלית טרייה שנמסקה או נקטפה שעות ספורות לפני שהגיעה למדף. רמת הטעם, הערכים התזונתיים והאיכות האמיתית של הירקות והפירות הישראליים עולים עשרות מונים על פני כל אלטרנטיבה מיובאת. הצרכן הישראלי ראוי לטוב ביותר, והטוב ביותר גדל כאן.
חייבים להפסיק להתייחס לחקלאות כנטל תקציבי או כמגזר שצריך "לפצות" אותו, ולהתחיל להתייחס אליה כמנוע צמיחה וכנכס ביטחוני. כמעט בכל המושבים והקיבוצים עוטפי ישראל, קיימת חקלאות ברמה כזו או אחרת. לא ניתן לדבר על מונחים של שיקום, חוסן, וצמיחה, ללא נגיעה בחקלאות. מעבר לתועלות הערכיות שבחיבור לאדמה ולשורשים של כולנו, יכולת השיקום תתאפשר רק על ידי השבת החקלאות לסדרה ולתיקנה בעוטף ישראל בצפון ובדרום. זאת כמובן ע"י מתן מענה לשלל האתגרים החקלאיים שאת חלקם ציינתי. הדבר יהווה תשתית חשובה לשיקום ולמתן ביטחון כלכלי-חברתי. ממילא גם לתועלות אסטרטגיות אחרות כגון עיבוד ושמירה על חלקות אדמה של אלפי דונמים בגבולות ישראל.
עוד כתבות בנושא
בפתח חג השבועות, כשאנו מעלים על נס את ביכורי האדמה, עלינו לזכור: המאבק על החקלאות הוא המאבק על העתיד של כולנו פה. הגיעה העת להשקיע בתוצרת המקומית, להרחיב את שטחי הגידול בגבולות, להשקיע בדור החקלאים הבא, בטכנולוגיה וחדשנות, חג השבועות הוא זמן של התחברות מחודשת לאדמה ולשורשים של כולנו.