הבית // בית פרטי בן שתי קומות, עם שישה חדרים וחצי. ״רצינו ללכת על בית עם צבעים חמים. בסלון יש ספה בצבע טורקיז, וכוננית שעיצבנו בצבעי עץ בהיר עם קוביות בכחול עמוק וצהוב חרדל".
הגינה // הבית מוקף חצר ירוקה שלא נגזמת בחורף. "זו החלטה מודעת שמאפשרת לכלניות ששתלו כאן הדיירים הקודמים לצמוח מחדש בכל שנה. בבוא החורף החצר מתכסה בפריחה צבעונית, והופכת לשדה מלא חיים". יש גם עץ לימון, עץ אפרסק קטן ועצי זית. החצר משתנה עם הזמן, בהתאם למה שגדל ומה שפורח. בחורף היא מתמלאת צבע, ובקיץ היא "הופכת למקום מפגש יומיומי, כזה שמזמין יציאה החוצה גם בלי סיבה מיוחדת. יש תחושה של חיבור לאדמה ולשדות, הגבול בין בית לטבע אינו קיים כמעט, והחוץ נוכח בתוך הבית דרך הנוף והעונות".
הבוקר // יובל מתחיל מוקדם לתת מענה לעסק, עוד לפני שהילדים קמים. בהמשך הוא יוצא לעסק או לפגישות, או עובד מהבית. עידית עובדת מהבית בדרך כלל. לכן שניהם נמצאים בבית בבוקר, ומכינים ביחד את האוכל של הילדים. שחר לומד בבית הספר לב־רן ונועה לומדת בחטיבת הביניים הרצוג, שניהם במרחק הליכה. בשגרה הם יוצאים לבית הספר ברגע שהם מוכנים. אור לומד בתיכון היישובי עודד בקדימה, ומגיע לשם באוטובוס מדי בוקר.
האוכל // פעמיים בשבוע הם מבשלים ירקות, לפעמים ממולאים מיוחדים ולפעמים מתכונים טרנדיים מהטיקטוק כמו פטריות שינוקי. הילדים שותפים מלאים להכנה - מקלפים אפונה, מכינים פסטו ולומדים להכיר ירקות דרך הידיים והטעם. עידית ויובל מקיימת בכל שנה פעילות בכיתה של שחר לעידוד אכילת ירקות.
הילדים // אור הוא קפטן נבחרת הרובוטיקה של קדימה־צורן, מוביל צוות בתוכנית הרובוטיקה FIRST ומשלב מנהיגות עם עשייה טכנולוגית. נועה רגישה ורוכבת על סוסים. שחר מנגן בקלרינט ובונה בלגו במשך שעות ארוכות. מלבד ליצ'י החתול, מגיעים אליהם מדי יום עוד ארבעה חתולי חצר, שזוכים לארוחות ולפינות שינה משלהם.
פרנסה // העבודה והבית שזורים זה בזה. חדרי העבודה של יובל ושל עידית צמודים זה לזה וקרובים לסלון ולמטבח, כך שכל הבית שומע את הדופק של העסק: הטלפונים, ההודעות וההתייעצויות הם חלק מהיומיום. אין הפרדה מוחלטת בין עבודה לבית, והילדים גדלים לתוך העולם הזה.
עמותות // עידית היא עצמאית, המלווה עמותות בגיבוש נהלים, אסטרטגיות, תהליכי עבודה ומנהל תקין. "זוהי דרך חדשה יחסית בשבילי שהתחילה ממש לאחרונה״. היא גם עובדת בשיווק העסק המשפחתי, "עלה עלה". בעבר הרחוק עבדה עידית בבית האמנים בירושלים כרכזת פעילות אמנותית, ואחר כך עסקה בניהול קורסים משלבי עשייה חברתית של אנשי סגל באוניברסיטת תל־אביב. בשנים האחרונות עבדה ב"עמותת דניאל" האנתרופוסופית בנס־ציונה והייתה מנהלת המטה ב"מקס אימפקט ישראל", "למעשה משנה למנכ"ל".
על עלים // יובל הקים את "עלה עלה" יחד עם גדעון, חבר מהמילואים: המטרה שלהם הייתה לספק ירקות גורמה למסעדות, והם מפעילים משק חקלאי ותיק בעמק חפר המתמחה בגידול ושיווק של עלים, ירקות ופירות פרימיום למסעדות ולשפים. המשק פועל מתוך תפיסה של איכות, טריות ומגוון, לצד חיבור עמוק לעולם הקולינרי. העבודה שלו נמשכת לאורך היום והלילה, וכוללת שיחות עם עובדים, ספקים ושפים, והתאמות של הזמנות עד הרגע האחרון.
חידוש // החיפוש אחרי חומרי גלם חדשים הוא חלק מהעשייה. "אנחנו כל הזמן מנסים דברים חדשים. לפעמים פיתוחים שלנו, לפעמים גידולים מסורתיים כמו שיסו יפני או פונטרלה איטלקית, ולפעמים גידולים שנשכחו כמו קייל וגזרים צבעוניים". גם הכישלונות הם חלק מהדרך: "החיפוש וההרפתקה משמחים אותנו לא פחות מההצלחות".
צמיחה // לפני כ־11 שנה הם הקימו את "עלה הביתה", פלטפורמה שמנגישה לצרכן הפרטי חומרי גלם שהיו שמורים בעבר רק לעולם המקצועי. בתקופת הקורונה הרחיבו את הפעילות לשוק איכרים אינטרנטי. בהמשך הקימו גם מפעל מזון קטן שמייצר מוצרים קלופים וקצוצים.
הזורעים בדמעה // "לא פשוט להיות חקלאי. אתה תלוי במזג האוויר ובכוח אדם. כשהמסעדות נסגרו בהתפרצות הקורונה, היינו צריכים להחליט אם לזרוע לעונה הבאה בלי לדעת אם יהיו לקוחות". גם היום, בזמן מלחמה, הם ממשיכים לעבוד תחת חוסר ודאות. "אנחנו שולחים נהגים לכל הארץ בזמן אזעקות. זו אחריות גדולה".
בית־ניר // עידית גדלה בקיבוץ בית־ניר ליד קריית־גת, והיא הצעירה מחמישה אחים. היא למדה בכפר־מנחם, שירתה כמורה חיילת באשדוד ולימדה עברית עולים חדשים. בהמשך למדה אמנות בבית ברל.
תותחנים // יובל נולד בירושלים וגדל בשכונת רמות ב'. הוא הבכור משלושה אחים. בצבא שירת כקצין בתותחנים, ועד היום משרת בתור סא"ל במיל' כקצין לוגיסטיקה חטיבתי. ב־7 באוקטובר הוקפץ למילואים יחד עם שותפו גדעון, והשניים שירתו בדרום יותר מחמישה חודשים.
והשאר היסטוריה // יובל ועידית הכירו בצ'אט באתר תפוז, ואחרי כמה שבועות של שיחות התחילו לצאת. הם למדו יחד לתואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, והמשיכו כל אחד לתואר שני בתחום אחר. הם נישאו בשנת 2005, ואז גרו במודיעין ובהמשך בצורן.
צורן // המטרה הייתה להשיג חיים שמחוברים יותר לאדמה ולטבע. החיפוש אחר קהילה, שקט וקרבה לשדות הוביל אותם לצורן.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il