בעולם מתוקן, שמחויב לערכי כבוד האדם והשוויון, ובחברה שמתנהלת על פי ערכים מריטוקרטיים שמציבים בראש כישורים, יכולות ומאמץ אישי - עתירה כזו לא הייתה באה לעולם. בעולמנו היא זוכה ליחס מיוחד, ותישמע עוד לפני סוף החודש. שלושה שופטי בית המשפט העליון יתכנסו בדחיפות לדון בשאלה אם אדם ממין זכר יכול לשמש נציב שירות המדינה, ויבחנו בכובד ראש כמה זכרים וכמה נקבות מאיישים את המשרות הבכירות בשירות המדינה.
זה מביך, זה מביש, ושאלות כאלה לא אמורות לעלות במחשבה, כל שכן להישמע. אבל בזמנים המיוחדים שאנחנו חיים בהם לכך ייקרא שוויון, כבוד האדם, קדמה.
האמת הפוכה. גם אם נהיה האחרונים בעולם שלא טעמו את החיטה המשגעת, האמת לא תשתנה: מלחמה אינה שלום, חירות אינה עבדות ואפליה אינה שוויון. יסוד השיטה הליברלית הוא ההכרה בפרט, ההתייחסות לאדם בפני עצמו, במנותק מהשתייכותו הקבוצתית המולדת, ממוצאו, מצבע עורו או ממינו.
הכי מעניין
לכן הגזענות מגונה בשיטה הליברלית. אלא שאת מקומה של הגזענות הישנה - שבמידה רבה, ובוודאי במוצהר, יצאה מחוץ לגבולות הלגיטימיות בחברה - החליפה גזענות חדשה: ההתייחסות למינו של אדם, העיסוק המתמיד במספר הזכרים מול הנקבות בכל משרה (טוב, לא "בכל משרה". לא נרשמו תלונות על שיעור הנשים העוסקות בפינוי הזבל העירוני או בתיקון עמודי חשמל בסערה).
גם הגזענות החדשה הזו פסולה ומגונה. שלילת מינויו של אדם למשרה מפני שנולד זכר היא אפליה קשה ובוטה. זו פגיעה בליבת כבוד האדם. קידום של אישה על בסיס מינה אף הוא פגיעה בכבודה.
השיטה הזו רעה לא רק בגלל הפגיעה החמורה והקשה בזכויות הפרט. היא פוגעת בכולנו כחברה. כאשר המין הוא נתון רלוונטי במרוץ למשרה, הציבור לא מקבל את האנשים הטובים והמתאימים ביותר בתפקידים שמשפיעים על חייו.
מצב הדברים בגזרה הזו הולך ומידרדר. לא מכבר העניק בג"ץ פרשנות מרחיבה להוראת חוק והעמיק את האפליה הטבועה בה, כאשר קבע שהחובה ל"ייצוג הולם" בשירות המדינה חלה גם על משרות אמון כמו מנכ"ל.
בעקבות פסק הדין פסלה ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה את מועמדו של שר האוצר למשרת הממונה על התקציבים, מפני שנולד זכר. לא הועילה לשר העובדה שכמעט חצי מהמרואיינות לתפקיד היו נשים. לא הועילה פנייתו לרשות לקידום מעמד האישה בבקשת המלצה על מועמדות מתוך מאגר המומחיות שלה - פנייה שהובילה להפניית מועמדות ספורות, שאף לא אחת מהן מתאימה. לא הועילה העובדה שהוועדה הסכימה עם השר על איכויותיו של המועמד וגמרה עליו את ההלל.
בכל אלה לא היה די. התפקיד הבכיר נותר לא מאויש במשך כחצי שנה, תוך כדי מלחמה, במהלך חודשי העבודה על תקציב המדינה – והכול מפני שהמועמד אינו אישה. לבסוף השר הציג עסקה: הוא מינה אישה לתפקיד בכיר אחר כדי "להכשיר" את המינוי ממין זכר. העתירה בעניין נציב שירות המדינה היא הסלמה נוספת, ויש להניח שהשיטה תלווה אותנו מכאן ואילך.
ספר החוקים שלנו כולל הוראות חוק מבישות, המתחשבות במינו של אדם לצורך מינוי למשרה. בג"ץ מרחיב את הוראות החוק הללו, אך אינו אחראי לקיומן. יש בישראל מפלגה לאומית ליברלית, מפלגת שלטון אפילו. יחד עם נציגי הציבור הליברלי כולם היא חייבת להידרש לנושא, לאחוז את השור בקרניו ולקדם מהלכים לביטול הוראות החוק האנטי־ליברליות הללו.
את כהונתו הנוכחית פתח הנשיא דונלד טראמפ בהכרזת מלחמה על תפיסות גיוון, שוויון והכלה. בין השאר חתם על צו נשיאותי "להפסקת האפליה ולהשבת הזדמנות מבוססת כישורים", שאסר על זרועות הממשל להתחשב במין או במוצא באיוש משרות. עכשיו תורנו. הגיע הזמן, מזמן.
עו"ד צפנת נורדמן היא מנכ"לית פורום חירות וכבוד האדם