השנה יחול יום שחרור ירושלים ביום שישי. אם לא תינתן הנחיה ממשלתית בימים הקרובים, שערי ההר ייסגרו בפני יהודים, כפי שקורה בכל יום שישי כבר שנים רבות, אפילו ביום החגיגי הזה של שחרור ירושלים.

במילים אחרות, המקום המקודש ביותר רק לעם היהודי יהיה אסור לכניסה רק לעם היהודי, ביום שבו הוא עצמו שחרר אותו מהפולשים האכזריים שהדירו אותו ממנו. וכל זה קורה בהחלטה של נציגי העם היהודי עצמו. אין אבסורד לאומי גדול מזה.

אנחנו יותר משנתיים וחצי אחרי המלחמה שהגדיר האויב בתור "טופאן אל־אקצה". מבול של הרג ברברי למען אל־אקצה, למען מימוש החזון הדתי המעוות של האסלאם הקיצוני להשתלטות על העולם כולו ולכפייה דתית של המונותאיזם האלילי והפרימיטיבי על כל חברה ויחיד.

המלחמה עם חמאס אינה על רצועת עזה, כשם ש"התוכנית להשמדת ישראל" של המשטר האיראני לא נובעת מעימות על שטח או משאבים. אנחנו מוצבים בחזית, בעיצומה של התנגשות ציוויליזציות. החיילים שלנו, שנלחמים בגבורה בסמטאות בינת־ג'בייל, חאן־יונס וטול־כרם, עושים זאת למען השדרה החמישית במנהטן, רחובות פריז והפארקים בלונדון ובבריסל. למעשה, מבול אל־אקצה כבר מתרחש בפועל בערי אירופה, שמתעקשת, כמו לפני תשעים שנה, לעצום עיניים ואפילו לשתף פעולה בשם ערכי הפרוגרס עם כובשי אירופה החדשים־ישנים.

חז"ל מתארים שהר סיני נוצר מעיסה שנתלשה מהר המוריה. המאבק על הר הבית אכן מתגלה לנגד עינינו כמאבק על ברית סיני. זוהי מלחמה על המוסר, הצדק והחירות. בדורנו לא צריך להעמיק חקר ולפלפל כדי להגיע לתובנה הזו, גם לא לעבוד בקהיליית המודיעין. אלה ההצהרות הגלויות של אויבינו, שמתנוססות במסמכי היסוד שלהם ומתורגמות לתכניות המלחמה שלהם.

לכן יום ירושלים הוא השלמה מהותית ליום העצמאות, שורש עצמאותנו המלאה. בניגוד למונח הרווח במערכת הביטחון, "ראשית הצירים" אינה איראן, אלא דווקא עיר הצדק והר בית ה' שבמרכזה. ההר שבו מתגלה א־לוהי ישראל, א־לוהי החירות והצדק, שמאמין באדם ורואה בו שותף לתיקון עולם בצלמו.

ניצחון במלחמה מחייב אותנו להפוך מנשלטים לשולטים. כך בעזה, בערי יהודה ושומרון ובהרי הלבנון, אבל ניצחון מוחלט מחייב שליטה בהר, כי רק היא, כמאמר המשורר, מהווה שליטה בארץ כולה.

ביום ירושלים תשפ"ו, יותר מאי פעם – ההר חייב להיות פתוח.

ח"כ עמית הלוי הוא חבר סיעת הליכוד