מדיניות איראן וחיזבאללה בעימות הנוכחי נתפסת לא פעם במערב כלא רציונלית בשל עיקשותן להמשיך ולנהל את המערכה גם כאשר יחסי הכוחות אינם סימטריים, תוך ספיגת מכות קשות בכוח אדם (כולל מנהיגים) ובנכסים צבאיים וכלכליים.
אלא שהקושי להבין זאת נובע לא פעם ממלכודת חשיבתית מוכרת: "הדמיית הראי" – שימוש ברציונל שלנו תוך הנחה שהרציונל של הצד השני דומה לו. מדובר בטעות כמעט בלתי נמנעת, שכן קשה לאדם לצאת מאופן החשיבה שלו ולאמץ חשיבה שנראית לו, על פניו, בלתי הגיונית.
דוגמה מובהקת לכך הייתה כישלון שירותי המודיעין בעולם, ובראשם אלה של ארה"ב אך גם של בריטניה, ישראל ומדינות נוספות, להבין את התנהגותו של סדאם חוסיין ערב הפלישה לעיראק ב-2003. ההנחה שלעיראק יש נשק להשמדה המונית נבעה מהניסיון של סדאם ליצור רושם מעורפל שאכן הוא מחזיק בנשק כזה, כהרתעה מול יריביו, בעיקר איראן, למרות שבפועל הורה להשמיד את הנשק כבר לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. הדבר בא לידי ביטוי גם בסירובו לאפשר לפקחי האו"ם גישה לחלק מהאתרים החשודים.
הכי מעניין
סדאם חוסיין | צילום: AFP
מדיניות זו נראית בדיעבד בלתי רציונלית ואף התאבדותית, אך בזמן אמת לא הובנה. מי שחשפה את האמת הייתה ועדת דלפר, שהתבססה גם על תחקורי בכירי המשטר ובהם סדאם עצמו. סיבות נוספות לכישלון, כמו רצון של גורמים בקהילת המודיעין האמריקאית לרצות את הנשיא בוש, היו משניות ביחס לכשל החשיבתי הזה.
הקושי להבין את הצד היריב בולט גם כאשר בוחנים את מדיניות איראן וחיזבאללה לאורך השנים ובמערכה הנוכחית. הדבר נכון גם לגבי תנועות רדיקליות נוספות, שבהן שיקולים דתיים-אידיאולוגיים מהווים מרכיב בתהליך קבלת ההחלטות. כך למשל, בתנועות האחים המוסלמים בולט מרכיב ה"צבר" – סבלנות ואורך רוח – המאפשר להתמודד עם תבוסות חוזרות, בין אם מול שלטון "כופר" ובין אם מול ישראל, כפי שניתן לראות בארגון חמאס.
יחיא סינוואר. | צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90
לעיתים מתווסף לכך מרכיב אמוני, הנסמך על נבואות ומסורות המנבאות התערבות שמימית שתביא ל"ניצחון אלוהי". הדבר בא לידי ביטוי בהתבטאויות חמאס, הן הגלויות והן החשאיות, בחודשים שקדמו למתקפת ה-7 באוקטובר (בין השאר ב"מסמכי סינוואר" – איגרות ששלח יחיא סינוואר לשותפיו - איראן וחיזבאללה). התפיסה הישראלית שחמאס מורתע לא לקחה בחשבון שיקולים מהסוג הזה.
בלב הזהות השיעית עומד קרב כרבלא – אירוע מכונן של הקרבה וסבל. השיעים מציינים אותו ביום העשורא, ולעיתים אף מבטאים הזדהות פיזית עם הסבל. עם זאת, אין מדובר בזיכרון המביא לחולשה, אלא להיפך – מקור לכוח ולעמידה. קרב כרבלא נתפס כלקח היסטורי שיש לחקותו גם במציאות המודרנית.
עולי רגל שיעים מציינים את ה"ארבעין" במקדש האימאם חוסיין בעיר כרבלא שבעיראק, בשבוע שעבר. | צילום: אי.פי.איי
כך, למשל, ניתן היה לראות חיילים איראנים במלחמת איראן-עיראק מתייפחים לפני יציאה לקרב, תוך שהם מדברים על הקרבת החיים כעל רגע של כרבלא. מתוך הסבל, לפי תפיסה זו, תבוא גם הגאולה.
ואכן, לכך מתווסף מרכיב משיחי מובהק – הציפייה לשובו של המהדי - האמאם הנעלם שחזרתו תביא גאולה לעולם. השיעה המהפכנית, מייסודו של ח'ומייני, אף פעלה להאיץ את בואו, בין היתר באמצעות מאבק באויבים חיצוניים כמו ארה"ב וישראל.
לעיתים מתלווה לכך מרכיב נוסף – השימוש באסתח'ארה – שהיא פרקטיקה דתית הנהוגה בעיקר בשיעה שמשמעותה בקשת הכוונה מאלוהים כאשר אדם מתלבט בין אפשרויות. הדבר נעשה בעיקר באמצעות פתיחה אקראית של ספר הקוראן ומתן פרשנות לפסוק הראשון הנגלה לעין הנתפס כרמז חיובי או שלילי לגבי הסוגיה שיש לקבל החלטה לגביה. מדובר במעין כלי עזר שנעשה בו שימוש לפעמים אצל מנהיגים מדיניים שיעים וגם בדרג מבצעי וביצועי נמוך יותר, ועל כך יכולים להעיד גם אנשי מודיעין מערביים וישראליים שעסקו בנושאי איראן וחיזבאללה.
עלי חמינאי. חיסולו לא היה מתאפשר ללא מתקפת הפתע | צילום: AP
כך עולה מהספר החדש "נסראללה: אגדות לא מתות (?)" שכתבו תא"ל ש' וד"ר ק' - שני מומחים לנושא מקהילת המודיעין הישראלית. הספר מצביע על שימוש תכוף באסתח'ארה אצל מנהיג חיזבאללה לשעבר, חסן נסראללה. לפי מחקרם – "נסראללה עשה באסתח'ארה שימוש תדיר, כמעט תלותי... זו הייתה דרכו לזכות בהכוונה עליונה – אשרור אלוהי לפועלו". לפיכך, גם כמה מההחלטות שקיבל כמנהיג חיזבאללה נעשו בדרך הזו.
גם אם נראה כי הציבור האיראני עצמו מאס במהפכה ובערכיה, המדיניות בפועל עדיין נקבעת בידי גורמים אידיאולוגיים קיצוניים, המשלבים לצד שיקולים פרגמטיים המעידים לעיתים על תחכום וערמומיות, גם שיקולים דתיים ואמוניים - מהסוג שהמערב מתקשה לעיתים להבין. מלכודת "הדמיית הראי" היא כמעט בלתי נמנעת, אך כדי להתמודד איתה, נדרש להעמיק בהיכרות עם תרבויות ואמונות שונות משלנו, ולהכיר בהטיות החשיבה שלנו.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
