הגיע הזמן להגיד את זה: אחרי עשרות שנים שחגגנו פסח, ישראל סוף־סוף עושה סדר. כל כך הרבה שנים הזנחנו, לא שטפנו, לא טאטאנו. חשבנו שאפשר להשאיר אבק, אבל הוא הצטבר לכמויות מסכנות חיים. מדי פעם העברנו ויש על המדפים, אבל את רוב הלכלוך הסתרנו מתחת לספה, בתקווה שאם לא נזיז אותה הוא לא יקפוץ עלינו. בכל בית יש חדר שזורקים אליו את הבלגן ונועלים את הדלת כדי שהאורחים לא יראו, אבל עכשיו החדר הזה הולך ומתכווץ. אנחנו לא דוחים את הארגון שלו לשנה הבאה אלא מנסים לטפל במה שאפשר עכשיו. הבלגן יודע: לא יעבור עוד הרבה זמן עד שנטפל בו.

זהו, נגמר. ממדינה שמפחדת להפיל את האוהל שהילדים או החיזבאללה בנו בסלון, הפכנו למדינה שבאהלן־אהלן מפציצה מפעלי פלדה ששווים בערך 3 אחוזים מהתוצר האיראני. ממדינה שמפחדת שמצעד הדגלים יעבור בשער שכם הפכנו למדינה שמטיסה דגלי ישראל באהלן־אהלן בשער של איספהאן (אם יש לעיר הזאת שער. לא בדקתי). ממדינה שאזרחיה נוסעים באביב לצפון כדי לחזות בפריחת הרדואן מטר ממטולה הפכנו למדינה שבאהלן־אהלן משכשכת בליטני, ועל נהרות בבל לא יושבת ובוכה אלא פועלת ורודפת.

כולם יודעים לשאול

הפכנו ממדינה שמפחדת שאיזו אויבת תזמין אותה לחג, לכזאת שמזמינה את כל האויבות ביחד, בלי פחד. שיבואו, גם אם יהיה סוער ויתפתח קרב חרוסת משוגע. היא לא מפחדת מארוחת חג סוערת. להפך, היא מצפה לבלגן. כמו שאמר השבוע האדם הרדיקלי ביותר במזרח התיכון, יאיר גולן: ישראל היא חלק מהציר הרדיקלי, כולם מפחדים מהתגובות שלה. חבל רק שהוא אומר את זה כאילו זה רע.

ישראל עושה סדר, בדגש על "והגדת לבנך". והיא לא סתם מספרת על ניסים מפעם, אלא דואגת לכל פרעה שמעז להרים ראש. היא לא מחכה שיקרעו לה את ים סוף אלא קורעת לים סוף את הצורה, בדרך למדינות רחוקות שמעזות לחשוב איך להפוך אותנו לעבדים. ישראל היא מדינה של נחשון בן עמינדבים שקופצים למים ומראים את האמ־אמא של ההשתדלות, נכון, יש גם ניסים משמיים, אבל יש הרבה יותר מנחשון אחד.

כמו בכל ליל סדר, גם כאן יש דודה נודניקית שעסוקה בלדכא את כולם ולנג'ס על זה שהחיים כאן לא משהו. נכון, גם כאן יש ילד נודניק (בלי שמות ישראל זיו) שמהרגע הראשון של ההגדה מדפדף קדימה ושואל מה אסטרטגיית היציאה לעבר שולחן עורך. ועדיין יש ויכוחים בשולחן ויש כמה בני משפחה שלא מדברים זה עם זה, אבל 90 אחוזים שרים ביחד את "דיינו". אמת, מדי פעם אנחנו מקבלים מתנה לחג באמצע הלילה - מתנות מאעפנות משמיים שאי אפשר להחליף - אבל לא נורא, לפחות הפכנו, ברוך ה', מקמצנים למי שמחלקים בעצמנו בחזרה אלפי מתנות מהאוויר, מהים ומהיבשה.

מדינת ישראל עושה סדר, וכשהילד הקטן שואל את הקושיות כולם מסתכלים עליו, מתרגשים מאיך שהוא שר, ודואגים שגם הילדים הקטנים שלו – כשיגדל - יחיו פה בביטחון ויוכלו לשאול כמה קושיות שבא להם. אגב, הערה לסדר: אין יהודי שאינו יודע לשאול.

חמץ וחמוצים

ישראל עושה סדר: ממדינה שכל מיני מטורללים בה מוציאים הגדה אלטרנטיבית כי מישהו רוצה לבטל את עילת הסבירות (זוכרים את זה?) הפכנו למדינה שרצה אל ההגדות שלה, שחוזרת אל החגים שלה, שמבינה שאם אתה בורח מיהדות ימשיכו לרדוף אחריך, אבל אם אתה רודף אחרי היהדות יהיה הרבה יותר קשה להתמודד איתך.

ישראל כבר לא מתביישת. גם בצפון תל־אביב יגיעו השנה נערים לשולחן הסדר עם שרשרת "חי" על הצוואר או עם צמיד של מגן דוד על היד. אם שר המלחמה האמריקני יכול להתרגש ממגן דוד שהוא רואה בשמיים ולקרוא פסוקים מספר משלי, אין שום סיבה שנהוראי ישראלי כלשהו יברח מזה.

ישראל עושה סדר ומבערת חמץ, ואולי גם חמוצים. מותר להתלונן ליד השולחן שלנו, אבל אם זאת מהמשפחה שיש לה הכי הרבה כסף - שגרה בווילה של ארבע קומות, שנוסעת במרצדס, שעונדת תכשיטים ששווים חמש משכורות ממוצעות - מתלוננת הכי הרבה בשולחן, אנשים כבר פחות יתרגשו מזה ויבקשו ממנה להעביר את הקניידל בבקשה.

ישראל עושה סדר, והיא תמשיך לעשות, ואף על פי שיתמהמה - הסדר בוא יבוא. אנחנו חיים בשכונה מבולגנת, אבל אנחנו כבר לא וילה בג'ונגל, אלא הג'ונגל הכי ג'ונגלי בסביבה, ואם הג'ונגלים הסמוכים יעזו להרים ראש אנחנו נטפל בהם.

ישראל עושה סדר, והיא אפילו מרשה לעצמה להיות אופטימית. השבוע חזיתי בגיא מרוז מגיע ל"פטריוטים" בחולצה שמציגה את התמונה של גולדה והציטוט "פסימיות היא מותרות שיהודי אינו יכול להרשות לעצמו". ישראל עושה סדר, והיא לא מסתפקת בלחגוג חירות. היא גם דואגת שהחירות הזאת תחזיק פה לדורות.

אני בטוח שינסו להמשיך לעשות לנו בלגן, אבל כל מי שינסה יגלה שישראל של היום עושה סדר.