בכל שנה, כשאנו מסובים לשולחן הסדר וקוראים בהגדה את המילים "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", אנו נוטים להתייחס אליהן כאל זיכרון היסטורי רחוק, כמעט טקסי. אך השנה, שכקולות הפצצות של חיל האוויר הישראלי והאמריקאי של מבצע "שאגת הארי" מהדהדים מקרית שמונה ועד פאתי טהרן, הטקסט העתיק מקבל משמעות מצמררת ומציאותית מאי פעם. השנה, חג החירות אינו רק חגיגה של חופש שניתן לנו בעבר, אלא תזכורת בוערת לכך שהחירות היא נכס שיש להילחם עליו בכל יום מחדש, לעיתים במחיר דמים כבד.
עוד כתבות בנושא
חג הפסח מסמל את המעבר מעם של עבדים, התלויים בחסדי אדוניהם, לעם ריבון המעצב את גורלו במו ידיו. המעבר הזה לא היה קל; הוא דרש עשר מכות, נדודים במדבר ואומץ לב ציבורי. במובנים רבים, מבצע "שאגת הארי" הוא המניפסט המודרני של המעבר הזה. של הנדודים במדבר לקראת החירות. מול "טבעת האש" האיראנית שביקשה להפוך את אזרחי ישראל לבני ערובה של פחד וטרור, מדינת ישראל בחרה להפסיק להסתופף ולהתגונן בלבד, ולעבור לשאגה התקפית. השאגה הזו אינה נובעת מתאוות קרב, אלא מהבנה עמוקה שחירות אמיתית אינה יכולה להתקיים לצד איום קיומי בלתי פסק.
המאבק על החירות השנה אינו מתנהל רק בשדות הקרב הפיזיים, אלא גם בזירה הדיפלומטית והתודעתית. הצהרתו האחרונה של דונלד טראמפ, לפיה ישראל היא שותפה אמיתית לאמריקה וכי היא נהגה "התנהגה יפה" (Behaved nicely), ופעלה בנחישות במלחמה, היא יותר ממחמאה פוליטית. היא מסמנת את ההכרה הבינלאומית – גם אם לעיתים היא נאמרת בבוטות – בכך שריבונות וחירות דורשות עוצמה (Power Diplomacy). כניסתו של טראמפ למשא ומתן ישיר מול איראן לסיום המלחמה מתאפשרת רק משום ש"שאגת הארי" שינתה את מאזן הכוחות. ללא הנחישות הישראלית להשמיד את תשתיות הטרור, לא היה לצד האמריקאי שום מנוף לחץ כדי להכתיב סדר יום חדש וחופשי יותר במזרח התיכון.
הכי מעניין
השנה, הדיון על שולחן הסדר חייב לעסוק במושג "התלות מול העצמאות". ישראל נשענת במידה רבה על הברית עם ארצות הברית – בחימוש, במימון ובמטרייה מדינית. אך דווקא השנה אנו למדים שחלק בלתי נפרד מהחירות שלנו הוא היכולת להוכיח לבעלות בריתנו שאנו שותף חזק ויוזם, ולא רק נתמך פסיבי. מבצע "שאגת הארי" הוא ההוכחה לכך שישראל מוכנה לקחת אחריות על גורלה, גם במחירים כלכליים וחברתיים מורכבים. זוהי חירות אסטרטגית – היכולת לפעול מתוך אינטרס לאומי מובהק, תוך שימור וחיזוק הבריתות הגלובליות שלנו.
מעבר לכך, החירות עליה אנו נלחמים השנה היא החירות הפנימית של אזרחי ישראל (ובמידה רבה החירות של העולם המערבי). חירותו של תושב הצפון לחזור לביתו ללא מורא מטילי הנ"ט, חירותו של תושב הדרום לחיות ללא צל המנהרות, וחירותם של משפחות החטופים לראות את יקיריהם שוב בבית. מבצע "שאגת הארי" הוא הכלי שבאמצעותו אנו מסירים את השלשלאות המודרניות שביקשו אויבינו לכבול בהן את שגרת חיינו.
עוד כתבות בנושא
כשאנו מרימים את כוס היין ומברכים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", עלינו לזכור כי בניינה של ירושלים ושל המדינה כולה תלוי ברוח הלחימה ובצדקת הדרך. חירות אינה מתנה שניתנת פעם אחת בהיסטוריה; היא תהליך מתמשך של סירוב להשתעבד לאיום הטרור. השנה, "שאגת הארי" היא הקול של חירות ישראל – שאגה המזכירה לעולם כולו כי עם חפץ חיים אינו מפחד מהדרך הארוכה אל החופש. חג פסח כשר, שמח וחופשי.