בשבוע האחרון מטפח ראש הממשלה בנימין נתניהו נרטיב חדש ומפתה: חזון של ישראל כמעצמה כלכלית וצבאית עצמאית, שאינה נזקקת עוד ל"דמי הכיס" של הדוד סם. הרעיון, לפיו ישראל תפעל לצמצום הדרגתי ואף לביטול מוחלט של הסיוע הביטחוני מארצות הברית בעשור הקרוב, משווק לציבור כמהלך של גאווה לאומית ובגרות מדינית. אך מתחת למעטה המילים היפות מסתתר מהלך פופוליסטי, מנותק מהמציאות הגיאופוליטית, שעלול להמיט אסון כלכלי ואסטרטגי על מדינת ישראל ולפגוע אנושות בביטחון הלאומי שלה.
עוד כתבות בנושא
ראשית, יש להביט ביושר על המשמעות הכלכלית. מזכר ההבנות הנוכחי מבטיח לישראל כ-3.8 מיליארד דולר בשנה – סכום עתק של כ-14 מיליארד ש"ח הנכנסים ישירות לתקציב הרכש של צה"ל. מי שמציע לוותר על הסכום הזה, חייב להישיר מבט אל אזרחי ישראל ולהסביר להם מהיכן יבוא הכסף החלופי. אנו נמצאים בעיצומו של משבר כלכלי עמוק בעקבות המלחמה, עם גירעון תופח והורדות דירוג אשראי. החלפת הסיוע האמריקאי במימון עצמי משמעותה אחת: קיצוץ אכזרי ברווחה, בבריאות הקורסת ובחינוך, או לחלופין, העלאת מיסים דרקונית שתחנוק את מעמד הביניים ואת העסקים הקטנים. בתקופה שבה יוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, להוסיף לנטל הציבורי עוד עשרות מיליארדים באופן וולונטרי זוהי הפקרות כלכלית.
שנית, וחשוב מכך, הסיוע האמריקאי הוא הרבה יותר מכסף מזומן. הוא מהווה את "כרטיס הכניסה" של ישראל למועדון האקסקלוסיבי של הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת בעולם. הסיוע הוא המנגנון שמאפשר לישראל לרכוש טייסות של מטוסי F-35, מסוקי תובלה כבדים ומיירטים למערכות ההגנה האווירית, תוך קבלת קדימות בתור הארוך של הלקוחות העולמיים. הוויתור על הסיוע עלול להפוך את ישראל מ"בת ברית אסטרטגית" ל"לקוחה רגילה", הממתינה שנים לאספקה. ראינו במו עינינו במלחמת "חרבות ברזל" עד כמה קריטית היא הרכבת האווירית של חימושים מארה"ב בזמן אמת. המחשבה שישראל יכולה לייצר הכל בעצמה, או לקנות הכל "מהמדף" ללא המטריה המדינית-ביטחונית של הפנטגון, היא אשליה מסוכנת.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
הטיעון המרכזי של תומכי המהלך הוא נושא ה"ריבונות". נתניהו ואנשיו טוענים כי הסיוע כובל את ידיה של ישראל ומונע ממנה חופש פעולה צבאי ומדיני. זוהי אחיזת עיניים. התלות של ישראל בארה"ב אינה נובעת מהצ'ק השנתי, אלא מהווטו האוטומטי במועצת הביטחון של האו"ם, מההגנה המשפטית בבית הדין בהאג, ומההרתעה מול איראן המבוססת על הידיעה שוושינגטון עומדת לצד ירושלים. ויתור על הכסף לא ישחרר את ישראל מלחצים מדיניים אמריקניים; הוא רק יסיר את ה"גזר" וישאיר אותנו חשופים מול ה"מקל". נהפוך הוא – ללא הסכם הסיוע המחייב, לממשלים עתידיים בוושינגטון יהיה קל יותר להתנער ממחויבותם לביטחון ישראל. יתרה מכך, ההתחייבות לצמצם את הסיוע ב-10 השנים הבאות היא הימור על העתיד בתנאי אי-ודאות קיצוניים. המזרח התיכון הוא אזור הפכפך; איום הגרעין האיראני מתעצם, ומרוץ החימוש האזורי שובר שיאים. בנקודת הזמן הזו, כשאנו עומדים מול טבעת אש של ארגוני טרור ומדינות אויב, ישראל זקוקה לכל משאב אפשרי. לוותר מראש על עוגן יציב של ביטחון וכלכלה לטובת כותרות בעיתון או כדי לקרוץ לבייס פוליטי, זהו מעשה של חוסר אחריות לאומית.
עוד כתבות בנושא
הברית עם ארה"ב, והסיוע הביטחוני בתוכה, הם נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון של ישראל. חתירה תחת הנדבך הזה אינה מבטאת עוצמה, אלא יוהרה. מנהיגות אחראית צריכה לפעול לחיזוק הברית ולהבטחת הסיוע לדורות הבאים, ולא לנסר את הענף עליו יושב ביטחונם של אזרחי ישראל.