אחרי מלחמת יום הכיפורים התלונן פעם הנרי קיסינג'ר: "לישראל אין מדיניות חוץ; יש לה רק מדיניות פנים". הוא התכוון לומר שאין למנהיגי המדינה אסטרטגיה ברורה בנוגע לשלום ולביטחון; ההחלטות שלהם בתחומים הללו נגזרות רק משיקולים של פוליטיקה קטנה.
על בנימין נתניהו אפשר לומר את ההפך הגמור: לביבי יש רק מדיניות חוץ; אין לו מדיניות פנים. בנוגע למדיניות החוץ נתניהו הולך ומצטייר בעיני אוהדיו כמעין ביסמרק זוטא. הקנצלר הגרמני האגדי הכריז בתחילת דרכו שיביא לפרוסיה שגשוג "בברזל ובדם"; במשך שלושים שנה הגשים בגאוניות ערמומית את תוכניתו. נתניהו מצדו הצהיר כבר לפני שלושים שנה, בנאום שנשא לפני הקונגרס האמריקני ב-1996: "אם איראן תשיג נשק גרעיני עלולות להיות לכך השלכות קטסטרופליות, לא רק לישראל ולא רק למזרח התיכון, אלא למין האנושי כולו".
הנרי קיסינג'ר ומשה דיין בינואר 1974. | צילום: AFP
במשך שלושים שנה, נתניהו נתן את כל מה שיש לו כדי להביא לתבוסת איראן. הוא כפה על מערכת הביטחון להשקיע הון עתק בבניית מכונת מלחמה כבירה, זו שהיום כותשת את טהרן. בדרך זכה לבוז וללעג, כפי שאמר עליו ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן: "נתניהו הוציא 11 מיליארד שקל על מלחמה שלא תהיה". כאשר עמד הנשיא אובמה לחתום על הסכם גרעין עם איראן, נתניהו הימר הימור מדיני ענק וחסר תקדים, ונסע לוושינגטון כדי לנאום בפני הקונגרס כנגד נשיא ארצות הברית. יריביו הפוליטיים יצאו מדעתם מרוב זעם, והאשימו אותו בפיצוץ היחסים האסטרטגיים עם ידידתנו הגדולה.
הכי מעניין
ברמה האישית, קשה להסביר את כל הקורבנות הפרטיים והמשפחתיים שהקריב נתניהו במשך כל השנים הללו אם מתעלמים מאמונתו העיקשת שצריך להשמיד את האיום האיראני, ושהוא היחיד שיכול לעשות זאת. זה ההסבר משכנע היחיד ששמעתי להתנהלות שלו: מי יהיה מוכן לספוג התעללות מרושעת של התקשורת בו, באשתו ובילדיו במשך שלושים שנה, בעודו יודע שהוא יכול להפסיק זאת תוך רגע, אם רק יודיע על פרישה? נתניהו חשק שפתיים והמשיך, כנראה כדי למלא את מה שראה כייעודו ההיסטורי – לגדוע את תוכנית הגרעין של איראן.
צילום: GettyImages
התיאור ההיסטורי הפשוט הזה הוא כנראה פשוט מדי, גם במקרה של ביסמרק וגם בנוגע לביבי. אין קו ישר שמוליך מנתניהו הנואם על איראן ב-1996 לנתניהו שמחריב את איראן ב-2026. בדרך היו ספקות וכישלונות ולבטים, פסקי זמן ומהמורות ושינויי כיוון. ואף על פי כן, אפשר לשער שההיסטוריונים של העתיד יזהו אצל נתניהו עקביות אסטרטגית יוצאת דופן, שככל הנראה גם נשאה פירות ברוכים.
אבל מה המחיר? מעבר למחיר האישי, לעקשנות האסטרטגית של נתניהו יש גם מחיר לאומי. ייתכן שהמחיר הזה היה בלתי נמנע, ולמרות זאת יש לתת עליו על הדעת. בתחילת דרכו ביטא נתניהו השקפות ברורות בכל הנוגע לענייני הפנים של ישראל. למשל, בכל הנוגע למבנה הממשל ולשיטת הבחירות. הוא מרד במפלגתו כאשר הצביע ב-1992 כח"כ מתחיל בעד שיטת הבחירה הישירה (הלא מוצלחת) לראשות הממשלה; כאשר החוק הזה הביא לבחירתו, התעקש ב-1996 לכונן ממשלה רזה, שיהיו בה רק 18 שרים.
עם ראש הממשלה ומנהיג העבודה שמעון פרס (משמאל) והעיתונאי דן מרגלית באולפן עימות הבחירות, מאי 1996. | צילום: איי.פי
בתחום הכלכלי-חברתי התעמת ב-2003 שר האוצר נתניהו מול החרדים, כאשר קיצץ באופן חד בקצבאות הילדים. מדבריו בהזדמנויות שונות אפשר ללמוד שיש לו השקפה סדורה גם בחינוך, בתרבות, באקדמיה, בתחבורה, בבינוי – בכל תחום מרכזי לחברה הישראלית. אך בשלב מסוים החליט נתניהו לוותר לשותפיו הקואליציוניים בכל העניינים הללו, כדי שהם יניחו לו לעשות כרצונו בזירה המדינית.
רק בתחום אחד שינה נתניהו ממנהגו: בכל הנוגע למערכת המשפט. אך השינוי הזה קרה רק אחרי שהמערכת שמה אותו הכוונת והגישה נגדו שורה של כתבי אישום. עד אז נתניהו שתק בכל הנוגע למערכת המשפט, כפי שהוא שותק עד היום בכל הנוגע לשאר ענייני הפנים של מדינת ישראל, ואולי מותר אף לומר: מזניח אותם.
בנימין נתניהו מגיע לאולם בית המשפט המחוזי בתל אביב, במשפט נגדו, אוקטובר 2025 | צילום: ראובן קסטרו - POOL
אפשר לקוות שמבצע "שאגת הארי" יסתיים במהרה בהפסד איראני ברור. גם אם נזכה לניצחון הישראלי המיוחל, לא נראה שנתניהו יצא אחריו לפנסיה ויפתור תשבצים בשלווה בביתו בקיסריה. מקורביו רומזים שהוא מתכוון להישאר בכס ראש הממשלה ולקטוף את פירות ההצלחה של האסטרטגיה שלו. אם זו כוונתו ואם היא תתגשם, אני מקווה שישים לב גם למחיר של האסטרטגיה הזו: ויתורי העבר שלו לשותפיו הקואליציוניים הפכו היבטים נרחבים של חיינו הציבוריים לעיי חורבות.
כאשר לא יהיה צורך לקנות תמיכה פוליטית למלחמה אפשרית באיראן, פשוט משום שהמלחמה הזו כבר קרתה, זה יהיה הזמן לשקם את מערכת החינוך ואת האקדמיה; ללחוץ על החברה החרדית להיכנס מתחת לאלונקה; לטפל במערכת יחסי העבודה המיושנת; לתקן את כל מועצות החלב למיניהן – וגם להוריד את ווליום המריבות הפנימיות שלנו. נתניהו איננו האשם העיקרי במריבות הללו, אבל הוא יכול לתרום לדעיכתן.
כאשר בני ישראל דורשים מלך, הם מדגישים שני תחומים שבהם יפעל – מערכת המשפט והמערכה הביטחונית: "וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ" (שמואל א ח', כ). אך התנ"ך עצמו מצדיק את השלטון המרכזי בטיעון אחר לגמרי: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים כ"א, כה). הבעיות הפנימיות דורשות טיפול דחוף, עוד לפני המשפט והמלחמות. נתניהו איננו מלך, ואי אפשר להעתיק את הטיעונים של התנ"ך למציאות שלנו אחד לאחד. אפשר להבין מדוע סבר נתניהו שבעידן הגרעין ההתמודדות מול איראן דוחה כל שיקול אחר. אך סדר העדיפויות התנ"כי יכול לכל הפחות ללמד אותנו את הלקח האחד הזה: הגיע הזמן שתהיה לנו גם מדיניות פנים.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
