לעיניכם בלבד: התפריט שהרמטכ"ל האמריקני כנראה הניח בפני טראמפ

הסכמה פוליטית מקיר לקיר היא מצרך נדיר בוושינגטון של ימינו. כמעט כל סוגיה נמצאת במחלוקת בין ימין לשמאל: הצבא, הכלכלה, האנרגיה ואפילו ישראל. אבל סביב דבר אחד יש קונצנזוס מוחלט כמעט: התנגדות ל"רגליים על הקרקע", שם הקוד לשימוש בכוחות היבשה האמריקניים במלחמה, בטח מלחמה במזרח התיכון. המלחמות בעיראק ובאפגניסטן הפכו את האמריקנים, ויותר מכך את נבחרי הציבור שלהם, לאלרגיים לרעיון של boots on the ground. המושג מקושר למלחמות ללא קץ בפינות נידחות בעולם, שארה״ב משקיעה בהן כסף ודם ולא מקבלת דבר בתמורה מלבד גופות, פצועים וטראומה לאומית.

אבל ייתכן שבקרוב מאוד הקונגרס והציבור האמריקני יצטרכו להתגבר על האלרגיה הזאת. האיום האיראני על השיט הימי עצר למעשה את התנועה מן המפרץ הפרסי החוצה, ורוב ספינות הסוחר מסרבות לעבור במצרים. התוצאה היא מחיר חבית שחצה - לראשונה מאז 2022 - את סף 100 הדולרים, והוא עלול להאמיר ל־120 או 150 דולר לחבית אם התנועה לא תחודש בשבועות הקרובים. את המצרים צריך לפתוח, או שהעולם יתמודד עם משבר כלכלי חריף. השאלה היא איך עושים את זה. מה שאתם הולכים לקרוא הוא תפריט אפשרויות היפותטי, כזה שיו״ר המטות המשולבים אולי כבר הניח לפני הנשיא טראמפ בבית הלבן. הוא מפרט ארבע דרכים לחידוש התנועה במצר ומסמן שלב חדש במלחמה נגד איראן. לעיניכם בלבד.

מה שאמריקה לא רוצה

היכולת של איראן לאיים על השיט במצרי הורמוז תלויה בשליטתה בכמה איים בפתח המצרים, שמאפשרים לה לעקוב אחר הספינות החולפות באזור ולתקוף אותן. רק כיבוש האיים יכול לשנות זאת. התוכנית פשוטה: בשבוע הבא יגיע לאזור כוח המשלוח ה־31 של הנחתים, המתמחה במבצעים אמפיביים. הדיוויזיה המוטסת ה־82 נמצאת בארה״ב בכוננות. כיבוש האיים יקרה בשלושה שלבים. בשלב הראשון, כוחות אוויר יתקפו מטרות ברחבי האיים קשם, טונב, לאראק ואבו מוסא. המטרה תהיה להשמיד מערכות נ״מ, טילים וכוחות קרקע. בשלב השני, כוח המשלוח ה־31 יכבוש את האיים הקטנים. ההתנגדות ברובם תהיה מזערית. בשלב השלישי כוחות מהדיוויזיה המוטסת ה־82 ישתלטו על שדה התעופה באי קשם, יהפכו אותו לבסיס ויטהרו את האי. בתוך ימים ארה״ב תכבוש את איי המצר, ותדחק את איראן לאחור. הסיכון הוא שמשמרות המהפכה ינסו לשחרר את האיים דרך מתקפה בלתי פוסקת וקטלנית. זה המחיר של רגליים על הקרקע.

המשך הלחימה

דרך אחת להגן על המצרים בלי רגליים על הקרקע היא להמשיך במה שאנחנו עושים עכשיו, ולשחוק את האיום האיראני על המצרים עוד ועוד, עד שיהיה זניח. הצי האיראני הושמד ויושמד, וכעת מותקפות ויותקפו מערכות טילי חוף, מנהרות מסתור וסירות התקיפה המהירות של משמרות המהפכה. זו הדרך הנוחה ביותר לממשל, אולם כלל לא בטוח שהיא תאפשר את חידוש השיט במצרים: כטב"ם אחד שיתקוף מכלית אחת יספיק לבלום שוב את התנועה. מצרי הורמוז צרים מאוד, וחוליה איראנית יכולה בקלות לשגר כטב״ם או טיל מהחוף, ומיד לסגת בחזרה.

מנוף ח'ארג

90 אחוזים מהנפט האיראני מוזרמים אל האי ח'ארג בצינורות, ומשם מועבר למכליות לצורך ייצוא. במקום שארה״ב תתעסק בכיבוש איים או באבטחת שיירות, תקיפת ח'ארג תשלח לטהרן מסר פשוט: תנו לספינות לעבור, או שהאי ח׳ארג לא יהיה עוד. ארה״ב יכולה לבחור לתקוף כמה מתקנים באי כדי להוכיח רצינות, או לאותת שהיא מוכנה לשגר כוח נחתים שיכבוש את ח'ארג כולו. הסיכון: ייתכן שהאיראנים מוכנים לספוג את השמדת האי, החשוב לכלכלתם, ובלבד שמצרי הורמוז ימשיכו להיות סגורים.

הברירה והמחדל: אבטחת שיירות

כשאיראן ועיראק תקפו זו את המכליות של זו במלחמת איראן־עיראק, הצי האמריקני התערב והחל לאבטח שיירות של מכליות. הוא יכול לעשות זאת גם היום, אבל זה כנראה לא פתרון מוצלח. לאיראנים יש נשק מתקדם הרבה יותר, ולאמריקנים יש צי גדול הרבה פחות. כדי לנסות לפצות על המחסור בספינות, הנשיא טראמפ קרא למדינות נוספות לשלוח ספינות כדי לאבטח את השיט באזור. טראמפ יודע שרוב הנפט מהמפרץ הולך למזרח אסיה, לא לאירופה או ארה״ב, ורוצה למנף זאת דרך הדרישה שיפן, דרום קוריאה והודו ישגרו ספינות מלחמה לאבטחת המכליות.

אם ישלחו ואם לא, אבטחת שיירות היא לא פתרון אלגנטי. היא תדרוש תיאום לוגיסטי וצבאי מורכב, הכולל תיאום בין הצי האמריקני (או קואליציית הציים הבינלאומית) ובין מכליות הנפט, ואז ליווי המכליות באמצעות ספינות, מסוקים וכנראה חיפוי אווירי מנושאות מטוסים באזור. את כל אלה הצבא האמריקני יידרש לעשות במקביל להדיפת איומים מהחוף והמשך המערכה נגד משטר האייתוללות. ״מורכב״ לא מתחיל לתאר זאת.