ציונופוביה היא מונח שאנשים צריכים להכיר ולהתרגל אליו. ראוי להגדיל משמעותית את השימוש בו.
על פי ויקימילון, "ציונופוביה פירושה עוינות כלפי ציונות או אנשים המזדהים כציונים, שלעתים קרובות מתרחבת לדעות קדומות נגד יהודים כאשר הציונות מתייחסים אליה כתכונה יהודית מובנית".
יהודה פרל, מדען מחשבים ואביו של העיתונאי דניאל פרל ז"ל (שעבד בוול סטריט ג'ורנל ונרצח על ידי אל-קאעידה בשנת 2002), מנסה להפיץ את הבשורה על שינוי השפה הזה - וזו בשורה שבהחלט שווה הפצה.
הכי מעניין
במקום לנסות להגן על היותנו ציונים, הוא אומר, אנחנו צריכים להפנות אצבע מאשימה כלפי מי שמתייחס לכך כמילת גנאי - ולהאשים אותו על היותו ציונופוב. הוא אומר שיהודים ותומכי ישראל עשו טעות אסטרטגית בכך שהגנו, הכחישו או ריככו ללא הרף את הזדהותם עם הציונות.
עוד כתבות בנושא
הוא טוען שבמקום להתייחס ל"ציוני" כאל האשמה שיש להפריך, יש להכיר בו כפי שהוא לעתים קרובות - סמן המשמש אנטישמים כדי להצדיק עוינות וקנאות. כאשר זה קורה, התגובה הנכונה אינה התנצלות - אלא זיהוי דעות קדומות.
מילים וגישה הם מונחים חשובים. גישה זו עוברת מעמדה הגנתית לעמדה התקפית. הענקת שם להתנהגות זו הוכחה כמוצלחת. מונחים כמו "איסלאמופוביה" ו"הומופוביה" אילצו את החברה להבחין בין ביקורת לעוינות. לאחר שזכתה לשם, קנאות הפכה קשה יותר להסתרה תחת מסווה של חופש הביטוי.
ציונופוביה ראויה לאותו יחס. היא חושפת כיצד "אנטי-ציונות" פועלת לעתים קרובות לא כהתנגדות עקרונית, אלא ככלי מקובל חברתית לאנטישמיות: המילה ציוני החליפה את המילה יהודי. כאשר אנשים יהודים או אפילו מותגים מסחריים שאינם יהודיים, נמצאים תחת מתקפה רק בשל שיוך ציוני לכאורה, הגבול כבר נחצה.
קמפיין שהופץ לאחרונה באינטרנט ממחיש את הנקודה. הגרפיקה מציבה את המילה "חרם" באותיות אדומות מודגשות מעל תמונה של ברנרד ארנו, מנכ"ל ויו"ר LVMH Moët Hennessy, מוקף בעשרות מותגי יוקרה. במרכז התמונה, מתחת לשמו, תווית אחת: "ציוני". המסר המפורש הוא חד משמעי. תמיכה בישראל - או אפילו קשר עקיף אליה - נחשבת ככתם מוסרי. זה משמש כדי להצדיק ענישה קולקטיבית של עסקים, מותגים ובני אדם.
ברנרד ארנו | צילום: Ludovic MARIN / AFP
אף תנועה לאומית אחרת לא זוכה ליחס כזה. אף אחד לא מארגן חרמות המוניים וסנקציות על חברות גלובליות משום שהנהגתם תומכת בריבונות סינית, בלאומנות אירית או בהגדרה עצמית פלסטינית. רק הציונות מסומנת כפסולה באופן ייחודי. זוהי ציונפוביה בצורתה הטהורה ביותר.
המסר פשוט: קשר להגדרה עצמית יהודית הופך אדם או חברה ללא לגיטימיים. זה מזכיר את השלטים נגד יהודים בתקופת גרמניה הנאצית.
אני חוזר על הדברים המובנים מאליהם: ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, וחילוקי דעות הם חלק ממה שהופך אותה לכזו ומעניק לה כוח. אבל שלילת הזכות להגדרה עצמית לאומית מהעם היהודי, תוך אישור זכות זו לכל קבוצה אחרת, נותרה הבעיה.
המילה ציונות הפכה לנשק, והגיע הזמן להחזיר את המילה למקורה. השימוש במונח ציונופוביה אינו נועד לסתום את הוויכוח, אלא לשקם את הבהירות המוסרית. זה מחזיר את הנטל למקום שאליו הוא שייך, וחושף את האנטישמיות של מי שמאשים אנשים על היותם ציונים.
פרל שם לעצמו למשימתו להפיץ את המונח הזה, והוא ראוי לשבח על כך. ציונופוביה צריכה להיות על שפתיו של כל אדם יהודי, ישראלי וציוני, בדיוק כמו אנטישמיות. יש להפיץ את המונח למרחקים ברשתות החברתיות ומחוצה להן.