ריאליזם מוסרי: מה הרמב"ם היה מייעץ לנו לעשות עם איראן?

הרמב"ם מזכיר לנו: השאיפה לשלום היא נצחית, אבל מי שמקדיש את כל משאביו הלאומיים כדי למנוע שלום ולהשמיד עם אחר - ויתר במו ידיו על זכות הקיום של משטרו

תוכן השמע עדיין בהכנה...

נתניהו, זמיר וכ"ץ | מעיין טואף, לע"מ

נתניהו, זמיר וכ"ץ | צילום: מעיין טואף, לע"מ

לפני כמעט 900 שנה, ניסח הרמב"ם את אחד הדיונים השיטתיים, הקרים והמפוכחים ביותר שנכתבו אי פעם על מלחמה, מנהיגות והישרדות לאומית. אף שחי בעולם האסלאמי של ימי הביניים ונמלט בעצמו מרדיפות, תובנותיו נקראות היום כאילו נכתבו הבוקר, לקראת דיון בקבינט הביטחוני על העימות מול איראן ושלוחותיה.

עוד כתבות בנושא

הרמב"ם לא היה פציפיסט, אך בוודאי שלא מיליטריסט. הוא היה דבר נדיר הרבה יותר: ריאליסט מוסרי. הוא הבין שהשלום הוא מצבה האידיאלי של האנושות, אך בו זמנית, שהדרך היחידה להבטיח שלום היא לעיתים להביס לחלוטין את מי ששם לו למטרה להשמידך. משנתו מציעה לנו היום לא רק הכוונה אסטרטגית, אלא עמוד שדרה מוסרי ומשפטי.

אחד מעקרונותיו החשובים של הרמב"ם הוא שכאשר אומה עומדת בפני איום השמדה, ההגנה העצמית אינה רק בגדר "זכות" או רשות - היא חובה מוסרית מוחלטת (מלחמת מצווה).

הכי מעניין

נוכח הדבקות האובססיבית של המשטר באיראן בהשמדת ארצות הברית ("השטן הגדול") וישראל ("השטן הקטן"), העיקרון הרמב"מי קובע מפורשות שאין צורך להמתין שהחרב תונח על הצוואר. פעולה מקדימה, המכוונת נגד כלי הנשק והמערכות שמשטר האייתוללות בונה לשם השמדתנו, היא היישום המודרני והמוסרי ביותר של הלכות מלכים. משטר שחורת על דגלו רצח עם, מאבד את זכותו המוסרית להגנה תחת הדין הבינלאומי של הרמב"ם.

הרמב"ם פוסק הלכה מפורסמת: לפני שיוצאים למלחמה, חובה להציע שלום ("אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו לשלום").

לכאורה, מול משטר כמו איראן, זה נשמע כמו תמימות. אבל התובנה של הרמב"ם כאן היא פסיכולוגית ומשפטית עמוקה: הצעת שלום לא נועדה לשנות את האויב הרצחני. היא נועדה להגדיר אותנו.

כאשר מדינה חפצת חיים מושיטה ענף זית, היא משיגה שלושה דברים קריטיים: בהירות מוסרית פנימית, לגיטימציה (כלפי עצמה וכלפי העולם), ומשמעת אתית. מרגע שהשלום נדחה בבוז - האחריות המוסרית לכל טיפת דם שתישפך בעימות עוברת אל התוקפן. הצעת השלום אינה חולשה, אלא בניית העליונות המוסרית הנדרשת כדי להכריע את המערכה.

הרמב"ם לא היה עיוור למציאות. כמנהיג שחי בגלות כפויה, הוא הכיר היטב את פניה של השנאה האידיאולוגית. המסגרת ההלכתית שלו מניחה מראש את קיומם של יריבים שלעולם יסרבו לשלום. באופן מצמרר, איראן של ימינו היא זירת האירועים של מגילת אסתר. המן, כך קבעו חז"ל, היה מזרע עמלק. מדוע? משום ש"עמלק" אינו רק תיאור גנטי, אלא מסגרת מושגית לרוע טהור: גוף מדיני שכל תכליתו ומהותו היא השמדת העם היהודי.

כאשר המן שלט בפרס, זו הייתה משימתו. כאשר היטלר שלט בגרמניה, הוא אימץ את אותה אובססיה. כיום, המשטר בטהרן נטל על עצמו את אותה שליחות בדיוק. האנטישמיות ה"עמלקית" היא ייחודית, היא אינה דורשת סכסוך טריטוריאלי, היא אינה מחפשת פשרות, והיא גאה במטרתה המוצהרת להשמדה המונית.

עוד כתבות בנושא

הרמב"ם מזכיר לנו: השאיפה לשלום היא נצחית, אבל מי שמקדיש את כל משאביו הלאומיים כדי למנוע שלום ולהשמיד עם אחר - ויתר במו ידיו על זכות הקיום של משטרו. המוסר הרציונלי לא דורש מאיתנו להיות קורבנות, הוא דורש מאיתנו להתגונן.

ג'פרי כץ

עורך דין ניו-יורקי, בוגר אוניברסיטת קולומביה ומחבר הספר החדש "חוקי חיים" (בהוצאת גפן), המנתח את חוכמת הרמב"ם לחיים המודרניים