כצפוי, שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, ניגב את הרצפה עם טאקר קרלסון - ה"רצפה" המדוברת היא זו של טרקלין ה-VIP של נמל התעופה בן גוריון, שכן גיבור הימין הווקיסטי לא העז לצאת מהטרמינל במהלך פעלול הפרסום המהיר שלו.
עוד כתבות בנושא
השיטה של קרלסון לאורך הריאיון בן השעתיים וחצי - שנערך ב-18 בפברואר ושודר ב-20 בפברואר - הייתה "גיש גאלופ" - או "דהרת גיש"; שטף של חצאי אמיתות, היסטוריה סלקטיבית ושקרים בוטים, שלעתים קרובות כוללת דחיסת טענות מרובות לתוך שאלה אחת.
מטרת הריאיון מנקודת מבטו של קרלסון לא הייתה כמובן הארה עיתונאית. המטרה הייתה להתיש ולדחוף את האקבי לעמדת הגנה. האקבי הגיב היטב והתחמק מהמלכודות. במקום לרדוף אחרי כל חץ שקרלסון ירה, הוא דחה באלגנטיות את המסגורים שלו.
הכי מעניין
התקף זעם קרלסוני
לפני שהריאיון שודר, קרלסון צירף פרולוג ארוך ומוקלט מראש, בו התלונן לא רק שהוא וצוותו נעצרו ונחקרו על ידי אנשי הביטחון בנתב"ג, אלא גם שאלו שההאשמות שספג ברשתות החברתיות בגין עיוות מכוון, נועדו פשוט להשמיץ אותו.
זה היה התקף זעם מגוחך מצידו, שכן כל מי שנכנס לישראל, כולל האקבי, צריך לענות על שאלות שגרתיות לגבי מטרת הנסיעה שלו. אף על פי כן, קרלסון גרם לנהלים סטנדרטיים ולבדיקת דרכונים להישמע כמו עדות לפרנויה ולדיכוי ישראליים. טאקר טיפוסי. כנ"ל לגבי תיאורו של ישראל כבריונית עוד לפני שהאקבי הופיע בכלל על המסך, מה שלא הותיר לשגריר ברירה אלא להפריך את ההקדמה, לאחר הריאיון, ברשת X.
עוד כתבות בנושא
באשר לתוכן השיחה האישית עצמה: מכיוון שאי אפשר לפרוט כל טענה הזויה של קרלסון, המנוסחת בצורה לא כנה כשאילתות, או לסכם את תשובותיו מבוססות העובדות של האקבי, בואו נתמקד בנושא שמעסיק את רוב הישראלים כרגע - תקיפה אמריקנית פוטנציאלית באיראן.
בקטע זה, קור רוחו של האקבי היה בולט במיוחד. אתם יודעים, בהתחשב בתפיסת עולמו המעוותת של קרלסון ובניסוח הבוטה לא פחות שלה. זה כלל שכבות של רמיזות על המניפולציה של ישראל על ארה"ב, תוך הצגת ראש הממשלה בנימין נתניהו כאמן בובות שדוחף את טראמפ למלחמה ושינוי משטר באיראן לטובת ישראל.
שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי | צילום: חיים גולדברג - פלאש 90
האקבי סירב לרדת לרמתו של קרלסון או לאבד את סבלנותו בגלל ההפרעות החוזרות והנשנות של קרלסון שלא נתן לו להשלים משפט. במקום זאת, הוא התמקד ברקורד של טהרן: 47 שנים של קריאות "מוות לאמריקה", טביעת הרגל הטרוריסטית של משמרות המהפכה האסלאמית ברחבי העולם והיסטוריה מתועדת של פגיעה באמריקנים.
על ידי עיגון חילופי הדברים בהתנהגות אסלאמיסטית, האקבי החזיר את הטיעון למהות. לדוגמה, כשנשאל על ידי קרלסון כמה עלה לארצות הברית "להעביר את הצי מאיראן למפרץ הפרסי", השיב השגריר, "הרבה פחות ממה שהיה עולה לקבור הרבה אמריקנים אם [האייתוללות] אי פעם היו משיגים טיל בליסטי ארוך טווח. הרבה פחות". הוא גם ציין שאם לקרלסון כל כך אכפת מאמריקה, עליו להיות מודאג מכך שזרועותיה של איראן כבר "מוטבעים עמוק" בחצי הכדור המערבי.
עוד כתבות בנושא
עם זאת, דיונים אלה היו בין חזיתות רבות בשדה הקרב הרטורי של זירת תיאוריות הקונספירציה המטורפת של קרלסון. ייתכן שזה היה אפילו החלק הכי שפוי במסגרת השאלות והתשובות. המטורף ביותר היה הטלת ספקות באותנטיות שורשיו היהודיים של נתניהו, שכן משפחתו של ראש הממשלה מגיעה ממזרח אירופה, וההצעה הלעגנית שישראלים עשויים להזדקק לבדיקות DNA כדי להוכיח את הקשר המקראי שלהם לארץ ישראל.
דברים נוספים היו פשוט מדהימים, החל מהטלת ספק בפגישה קצרה שקיים האקבי עם ג'ונתן פולארד לאחר מות אשתו של האחרון; הכרזה שג'פרי אפשטיין ידוע כקשור למוסד (הוספת שקר על כך שנשיא המדינה יצחק הרצוג היה אורח באי הפדופיל - על כך התנצל מאוחר יותר אך עדיין ייתכן שייתבע); ציטוט סטטיסטיקות מפוברקות על רדיפת נוצרים בישראל; הכפשת פעילות צה"ל בעזה; והתעקשות שישראל מספקת הפלות חינם באדיבות סיוע אמריקני.
טאקר קרלסון מראיין את ראש ממשלת קטאר בדוחא, דצמבר 2025 | צילום: AFP
אין פלא, אם כן, שקרלסון, שבנה לעצמו קהל מעריצים בקרב אנטישמים אגרסיביים, נותר אהוב על קהל רב. עם זאת, יש לומר שהאקבי ידע למה הוא נכנס כאשר הסכיפ להתראיין לקרלסון. השניים ניהלו ריבים פומביים ברשתות החברתיות, מה שהוביל לכך שהאקבי אתגר את עמיתו לשעבר בפוקס ניוז "לבוא לדבר איתי, במקום עליי".
בגלל התנהגותו העליזה הטבעית ונימוסיו המושלמים של האקבי, הריאיון הסתיים בנימה לבבית, כשהוא מגיש הזמנה לקרלסון לחזור לישראל ולבוא לכנסייה שלו. זו הייתה מחווה נדיבה, אין ספק. אבל כולנו היינו מעדיפים שטאקר קרלסון לעולם לא ידרוך שוב על מפתן דלתנו - או בטרקלין ה-VIP בנתב"ג.
עוד כתבות בנושא
