אם לאיתמר בן גביר היה תקציב קמפיין בלתי מוגבל וצוות הקריאייטיב הטוב בעולם, הוא לא היה יכול לקנות פרסום אפקטיבי יותר מזה שמעניקים לו עכשיו שופטי בג"ץ. בזמן שהרכב מורחב של תשעה שופטים מתכנס בכובד ראש כדי להוציא צו על תנאי המורה לראש הממשלה לנמק "מדוע לא יועבר השר מתפקידו", הצוות האסטרטגי של "עוצמה יהודית" יכול פשוט לצאת לחופשה מוקדמת. העבודה כבר נעשית עבורם, ובחינם.
במקום להיערך לקרב בלימה משפטי, בן גביר צריך לשלוח זר פרחים ענק ללשכתו של השופט יצחק עמית. המהלך האחרון של בג"ץ - הוצאת הצו ב-4 בפברואר 2026 והדרישה מנתניהו להסביר למה הוא לא מפטר שר מכהן - הוא לא איום על הקריירה של בן גביר; הוא מסיבת ההשקה הרשמית והנוצצת ביותר של קמפיין בחירות 2026. בבג"ץ אולי משוכנעים שהם דנים בפרוצדורות של מינויים, בקידומה של רפ"ק רינת סבן או ב"גבולות הגזרה" מול המשטרה, אבל בפועל הם פשוט מפיקים את תשדיר הבחירות הכי עוצמתי שנראה כאן מאז ומעולם. המנהלים האסטרטגיים של השר צריכים לחבק חזק את ההרכב - הם לא היו יכולים לבקש "אויב" נוח, צפוי ומשרת יותר מהאליטה המשפטית הנוכחית.
עוד כתבות בנושא
אבל מעבר לפרדוקס הפוליטי, הסיפור כאן הרבה יותר עמוק וקשה: בג"ץ מאבד בשיטתיות ובעקביות את שאריות הלגיטימציה שעוד נותרו לו בעיני חלקים נרחבים בעם. כשבית המשפט מאפשר לעצמו לנטרל פעם אחר פעם את החלטת הריבון בקלפי, הוא למעשה מודיע למיליוני אזרחים שהפתק שלהם הוא לא יותר מהמלצה לא מחייבת. על ידי קשירת ידי נבחרי הציבור וחסימת כל יכולת של הממשלה ליישם את המדיניות שבגינה היא נבחרה, בג"ץ הופך לתירוץ האולטימטיבי לקיפאון. הוא הגורם המרכזי שמייתר את הדמוקרטיה הישראלית והופך את הבחירות לטקס חסר משמעות.
הכי מעניין
כשהשופטים נכנסים לנעלי הממשלה וקובעים מי ראוי למנות את מי ובאיזה תנאי, הם מפסיקים להיות "שומרי סף" והופכים לאליטה מנותקת שנתפסת בעיני רבים כאויב העם. זהו ניתוק מוחלט מהשטח; בזמן שבג"ץ מנסה "לרסן" את השר בטענות על "חוסר סבירות", הוא רק הופך אותו לקדוש מעונה פוליטי ולגיבור של כל מי שמרגיש שהקול שלו נגנב במחשכים של אולמות המשפט. כל נזיפה של היועמ"שית היא עוד אלפי מצביעים שמרגישים שהמערכת לא נלחמת בבן גביר - היא פשוט נלחמת בהם ובזכותם להחליט על גורלם.
מעבר לנזק הדמוקרטי, בג"ץ מעניק לבן גביר את המתנה האולטימטיבית לכל פוליטיקאי: פטור מאחריות. ביום פקודה, כשהבוחר ישאל על המצב ברחובות, בן גביר לא יצטרך להציג קבלות; הוא פשוט יצביע לכיוון רחוב סלאח א-דין. כל התערבות משפטית במינוי או בהחלטה מבצעית היא עוד לבנה בחומת ההגנה של השר, שמאפשרת לו לטעון ש"רציתי, אבל בג"ץ מנע ממני". השופטים, ביהירותם, לא מבינים שהם לא מרסנים את השר - הם פשוט מסירים ממנו את הצורך לספק תוצאות בשטח, והופכים כל כישלון ניהולי לסיפור של רדיפה משפטית.
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בשורה התחתונה: בית המשפט העליון אולי חושב שהוא דן בטוהר המידות ובמינויים במשרד לביטחון לאומי, אבל הוא בעיקר עוסק בביצור מעמדו של איתמר בן גביר כפוליטיקאי החזק והמשפיע ביותר בימין הישראלי. בבחירות 2026, כשהתוצאות יתחילו לזרום למסכים, בן גביר לא יצטרך להודות רק לפעילי השטח שלו. הוא יצטרך להגיד תודה ענקית להרכב השופטים שסירב להבין שדמוקרטיה מכריעים בקלפי, ולא דרך ניסיונות להדחת שר מכהן בחסות ה"סבירות".
ליאור יאדו, יועצת אסטרטגית - התנהגותית, מנהלת משברים וקמפיינים ציבוריים