"המציאות במגרש שונה לחלוטין מזו שאני חי בה כבר חודשיים בצפון"

בעשרות אלפי צווי 8 שנשלחו לחיילי המילואים ב־7 באוקטובר, נשלח גם צו למנשה זלקה, קפטן הפועל חדרה וככל הנראה הכדורגלן המקצועי היחידי בעולם שהוא גם חייל קרבי במילואים.

"בשעות הבוקר המוקדמות של השבת ההיא, כשהתחלתי להבין את גודל הזוועות שמתרחשות בדרום, עוד לפני שהודיעו לי משהו ארזתי תיק. הערתי את אשתי שעזרה לי להתארגן. הייתה תחושה שהפעם זה ייקח הרבה זמן. ב־11:00 בבוקר קיבלתי איתות מהפלוגה ובשש בערב כבר הייתי בבסיס״, נזכר זלקה, שמשרת בפלוגת עורב בסיירת צנחנים בסמוך לגבול הצפוני. ״עבורי להגן על המדינה זו זכות וגאווה ובדיוק כמו ימי המילואים שאני עושה בכל שנה מאז שהשתחררתי, גם הפעם היה לי ברור שאני יוצא בלי שאלה בכלל. זו שעת חירום ואני רק אחד מתוך אלפי אנשים, שעזבו משפחה ופרנסה כדי להגן על המדינה".

זלקה ממוקם כאמור בגזרה הצפונית הרחוקה מהקרבות בעזה, אך עם יריב אימתני לא פחות מעבר לגבול. "שירתּי חצי שנה בעזה, בכיסופים ובנחל־עוז, אני מכיר את הגזרה הזו היטב וברור שהיה שם מחדל עצום, אבל אף אחד מאיתנו לא עוסק בזה כרגע. עכשיו כולנו חדורי מטרה לנצח ולהחזיר את השקט לישראל מול אויב אכזר.

"בצפון הסיטואציה שלנו שונה כרגע. אנחנו לא נלחמים פנים מול פנים אבל קורים כאן כל הזמן אירועים והמתח מורגש היטב. התפקיד שלנו הוא לשמור על יישובי הצפון וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות בצורה הטובה והמקצועית ביותר בחודשיים האחרונים. ברגע שיצטרכו אותנו ביום פקודה מעבר לגדר, אנחנו נהיה מוכנים. אני לא יודע כמה זמן זה יימשך אבל יש לנו אורך רוח, ומה שיגידו לנו נעשה, גם אם נהיה כאן חצי שנה. האנשים עם מוטיבציה ואש בעיניים, וכשיצטרכו אותנו ניתן את המענה".

בתור כדורגלן מקצועי יכול היה זלקה למצוא את הדרך שלא ליטול חלק במלחמה הנוכחית או לפחות לקצר את השירות, אך עבורו זו כלל לא אופציה. "מבחינתי אין גיל לתרום למדינה, אנחנו רואים בני 50 שעוזבים הכול ומתגייסים, אז למה שאני בגיל 33 לא אעשה זאת? כך נהגתי כל השנים וככה אנהג בהמשך“, הוא קובע בנחרצות.

“היום כשכבר יודעים מי אני ומכירים אותי, אני מרגיש שזה אפילו חשוב עוד יותר שאתגייס כדי לתת השראה לדור הצעיר ולבני הנוער. אני גאה באפשרות שלי להשפיע ולתרום. נכון, העובדה שאני כדורגלן יוצרת את ההד התקשורתי, אבל באמת שאני לא עושה משהו יוצא דופן, אני רק אחד מתוך רבים וטובים".

במקביל למילואים בגזרה הצפונית ולקריירת הכדורגל, זלקה פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומרואיין מבוקש בערוצים השונים. הוא אינו מסתיר את דעותיו ותחושותיו, ובריאיון שנתן בשבוע שעבר לערוץ הספורט הצהיר שישמח לפרוש מכדורגל תמורת הראשים של יחיא סינוואר ומוחמד דף. "קיבלתי הרבה תגובות אחרי הריאיון ההוא לכאן ולכאן. ובאמת עבורי זו מטרה נעלה ואני בטוח שרבים היו מוכנים לפרוש מכל מקצוע שהוא, בשביל הראשים של שני החלאות האלה, שעשו לנו שואה שנייה. אני תמיד מביע את דעתי ללא חשש, גם ברשתות החברתיות. אם יש משהו שאני חושב שצריך להגיד - אני לא מהסס. פי וליבי שווים".

בשבוע שעבר יצא זלקה להפוגה קצרה מהלחימה ואפילו נצפה במשחק בליגת העל של קבוצתו נגד בני ריינה. המשחק, שהתקיים ללא קהל, הסתיים בהפסד. "היה כיף לראות את החברים משחקים, את ההנהלה והצוות המקצועי, למרות שהמשחק התקיים ללא קהל. מצד שני, הייתה תחושה קצת מוזרה. המציאות במגרש שונה לחלוטין מזו שאני חי בה כבר חודשיים בצפון. במרחק של שעה וחצי נסיעה מתנהל עולם אחר לחלוטין. בימים כאלה כדורגל הוא דבר משני. השחקנים האמיתיים עכשיו הם החיילים", הוא אומר, "ולמרות זאת ולמרות הקשיים שהקבוצה שלי חווה בגלל המצב, אני חושב שטוב עשו שהחזירו את הליגה, בשביל הצופים בבית. כדורגל הוא מפלט, וכדורגל מקומי במיוחד יוצר קצת גאווה ישראלית".

מנשה זלקה, 33, נולד באדיס־אבבה ועלה לארץ עם משפחתו בגיל שבעה חודשים. התחנה הראשונה שלהם הייתה מרכז קליטה במכמורת ומשם עברו לדיור קבע בחדרה. "ההתאקלמות של ההורים שלי בארץ הייתה קשה כמו לכל אחד שמהגר ממדינת עולם שלישי למדינה מודרנית. הם ספגו עבורנו את אתגרי ההתאקלמות שעמדו בפניהם ונאלצו להתמודד מול גזענות ואפליה שהדורות שלנו סובלים מהם פחות", מספר זלקה, "למרות זאת הם לא הרבו להתלונן, אלא התמקדו בעבודה קשה ובבניית הבית החדש בישראל וגידלו חמישה ילדים בגאווה".

כדורגל הוא חלק בלתי נפרד מחייו של זלקה מגיל צעיר מאוד. כשהיה בן 7 הצטרף למחלקת הנוער בהפועל חדרה אחרי שנציגי המועדון ראו אותו משחק כדורגל בשכונה. הוא שיחק בעמדת בלם וקשר אחורי והציג יכולות מרשימות כבר אז. בעונה האחרונה שלו בקבוצת הנוער, ששיחקה בליגה א', הבקיע 17 שערים ועונה לאחריה הוסיף 15 נוספים. על אף שנראה היה כי הוא במסלול הבטוח להפוך לכדורגלן מצטיין החליט זלקה לשנות כיוון.

"מהרגע שהתחלתי לשחק חלמתי להפוך למקצוען, לשחק בליגת העל ושיכירו אותי ככדורגלן טוב, אבל בגיל 16 וחצי החלומות שלי השתנו", הוא נזכר. "הצטרפתי אז לפרויקט נירים, שהוא תוכנית שמפעילה עמותה על שמו של רס"ל ניר קריצ‘מן ז״ל ופועלת לחינוך במצוינות של נוער בסיכון גבוה, והחלטתי להתגייס לצבא ולוותר על חלום הילדות שלי".

כך, בגיל 18, הפך זלקה ללוחם קרבי ביחידה שבה הוא משרת עד היום. "הבנתי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לחזור לכדורגל, אבל היה לי חשוב לדבוק בערכים ולהגן על העם והמולדת שלנו. כשהשתחררתי, המסע בחזרה לכדורגל באמת היה לא פשוט. לא שיחקתי שלוש שנים, בגילים הכי קריטיים עבור כדורגלן. אך למזלי דרור קאפח, חבר טוב ומאמן כושר (כיום פרשן בערוץ 14) עזר לי מאוד והצלחתי לעשות את זה".

זלקה החל את קריירת הבוגרים שלו בעונת 2012/13 במדי קבוצת נעוריו הפועל חדרה ששיחקה אז בליגה א‘, ובמשך כמה עונות התגלגל באותה הליגה בין כמה קבוצות. בעונת 2015/16 חזר לקבוצת נעוריו ושנתיים לאחר מכן העפיל איתה לליגה הלאומית, לראשונה זה 40 שנה. עונה לאחר מכן, שבה הפך לקפטן הקבוצה, השלימה הקבוצה עליית ליגה מפתיעה ושנייה ברציפות וחזרה לליגת העל אחרי 39 שנות היעדרות, כשזלקה הופך רשמית לסמל המועדון.

"אני מודה שלא דמיינתי אפילו שאצליח להתקדם ולהגיע עד לליגת העל, בטח אחרי שעזבתי את הכול לשנים ארוכות ושיחקתי בליגות הנמוכות. אבל עם התמדה, נחישות וגם לא מעט מזל, ברוך השם, זה קרה ואני שמח מאוד על כך. כל מה שקורה הוא לא מובן מאליו וזה כיף גדול להיות גורם מוביל במועדון הזה", אומר זלקה, ״גם העובדה שאני בן העיר וגדלתי במחלקת הנוער של המועדון, חיברה אותי לקהל באופן טבעי".

זלקה וחבריו לא הסתפקו בעלייה ההרואית לליגת העל ואת עונת הבכורה בליגה סיימו עם העפלה לפלייאוף העליון ולמעמד חצי גמר גביע המדינה. זאת בשעה שרבים צפו לקבוצה עונה שתסתיים בחזרה לליגת המשנה. מאז ועד עכשיו מצליחה הקבוצה לשרוד בליגה הראשונה, בניגוד לכל הציפיות. "עצם העובדה שבכל שנה מסמנים את חדרה כמועמדת בטוחה לירידת ליגה, נותנת לנו דלק להוציא מעצמנו את המיטב", קובע זלקה, "יש לנו מועדון ביתי, חדר הלבשה מאוד מגובש ובעלי קבוצה שגדלו בתוך המועדון ומכירים היטב את האופי שלו. העובדה שאנחנו מקום חם ואוהב מוציאה משחקנים את המקסימום על המגרש וזה עוזר לנו כבר כמה שנים לתת עונות יפות בליגת העל. אני מקווה שגם העונה זה יימשך".

סיפורו המיוחד של זלקה - כחייל קרבי, כדורגלן מוצלח בליגת העל ובמקביל גם מרצה לנוער בסיכון, על חשיבות הגיוס בצה“ל - הוביל אותו בשנת 2019, להדליק משואה בהר הרצל יחד עם הספורטאית הפאראלימפית, מורן סמואל, שזכתה באליפות העולם ובשתי מדליות אולימפיות בחתירה. "אני מודה ומברך על הזכות הזו ועל הכבוד הזה, שלא רבים זוכים לו. זו הייתה חוויה מרגשת. לראות את המשפחה שלי - שעשתה את כל הדרך הקשה מאתיופיה ועברה לא מעט דברים - נכנסת להר הרצל, את אמא שלי, האחים והאחיות שלי כל כך גאים בי, היה עבורי רגע בלתי נשכח. אני מרצה הרבה לבני נוער, בעיקר מבני הקהילה האתיופית, כי הבנתי שהם זקוקים לדמות שיוכלו להזדהות איתה בקלות. אני שמח לנצל את היכולת הזו כדי להסביר את חשיבות התרומה למדינה בשירות צבאי, ומה שירות כזה נותן לבנייה של חיים טובים ומצליחים".

בימים כתיקונם זלקה הוא פעיל בכל מה שנוגע לבעיות שאיתן מתמודדת הקהילה האתיופית בישראל וגם במקרה הזה הוא אינו מהסס לומר את דעתו באופן נחרץ אלא שבימים אלה הוא מתנצל ומבקש שלא להרחיב בנושא. "אנחנו בימים קשים וחשוב שנשים את הכול בצד ונישאר מאוחדים ומרוכזים", הוא אומר. “אצלנו ביחידה יש מיקס של כולם. הנגביסט שלנו מתנחל, המאגיסט שמאלני, אני מטוליסט מחדרה והמטרה של כולנו היא אחת - לנצח בחזיתות שבהן אנחנו פועלים. בכל הנושאים האחרים נחזור לעסוק ביום שאחרי".

בדצמבר 2021, פורסם שראשי נבחרת אתיופיה פועלים כדי לאתר כישרונות ישראליים ממוצא אתיופי ואף נפגשו עם כמה מהם בישראל, במטרה לגייס אותם לנבחרת הכדורגל הלאומית. "באותם ימים שאלו אותי עיתונאי ספורט מקומיים אם אסכים להצעה כזו ואמרתי חד־משמעית שבשום אופן לא. אני יהודי תושב ישראל וזו המדינה שלי, ואם אזכה לייצג נבחרת זו תהיה רק הנבחרת שלנו".

לאחרונה עלה שמו של זלקה כמועמד לשחק במסגרת טורניר הכדורגל באולימפיאדת פריז בקיץ הקרוב, שאליה העפילה הנבחרת הישראלית לראשונה מאז 1976. בטורניר תשחק הנבחרת עד גיל 21 ולה מותר יהיה לצרף שלושה חריגי גיל, זלקה אחד מהם, כתשורה על תרומתו למדינה. "אני לא עוסק בהימורים או במה שאנשים אומרים. כרגע אני בנבחרת הכי טובה שהייתה אי פעם לישראל והיא צבא ההגנה שלנו", מתחמק זלקה בחיוך, "עכשיו חשוב שאשמור על ערנות וראש נקי כאן בצפון, שאהיה מוכן ליום פקודה. זו הנבחרת היחידה שלי עכשיו וכדורגל וזימונים פחות מעסיקים אותי כרגע".

עבור אנשי משפחה, הורים צעירים ואבות לילדים קטנים אתגר הריחוק מהמשפחה קשה עוד יותר. במהלך השיחה מבקש זלקה הפסקה קטנה כדי להדליק נר ראשון של חנוכה בשיחת וידאו עם אשתו זהבה ובנו דביר ציון בן השנה. "המרחק מהם זה הדבר הקשה ביותר בשבילי. החלום שלי הוא לנצח במלחמה ולחזור אליהם בריא ושלם. לקום בבוקר בנחת, לשתות קפה עם זהבה, לקחת את דביר לגן, לקרוא ספר ולאכול צהריים בסמי בכיכר בחדרה. אבל כרגע הצורך שלנו הוא לשמור על המדינה וזה מצליח לחפות על הרצון שלי להיות איתם. אין בי פחד. אני לוחם מיומן ומקצוען כמו שאר החברים שלי, אבל גם יודע שבמלחמה יש הרוגים ופצועים והסיכונים ברורים. אני לוקח את זה בחשבון ועושה הכול כדי לחזור אליהם בריא ושלם".

לקראת סוף השיחה שלנו זלקה מבקש לחזק את משפחות הנופלים, לאחל החלמה לפצועים ומקווה שהחטופים והחיילים יחזרו לביתם בריאים ושלמים. ״האהבה שאני מקבל היא לא מובנת מאליה. זה מרגש ומחמם את הלב. צריך להגיד מילה טובה לעם ישראל, שעושה בשבילנו דברים אדירים ונותן לנו מכל טוב. יש לנו עם מיוחד ואני אסיר תודה שאני חלק ממנו".