חָלִילָה הַזֶּה

הַיָּרֵחַ מָלֵא.

הַמַּזָּל הוּא טָלֶה.

לַטָּלֶה יֵשׁ מַזָּל:

לֹא נִזְבַּח וְלֹא זַ"ל.

וּבָתֵּי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֹּרְקוּ בְּרֹב לַחַץ

מִתְרַפְּקִים אֶל הַחַג הַזּוֹרֵחַ בְּנַחַת

וְיוֹשְׁבִים אֶל הַסֵּדֶר וְאֶל הַצַּלַּחַת

בְּיַחַד.

וְהַסֵּדֶר מוֹסֵר סִימָנָיו

הַחוֹרְזִים זֶה אֶל זֶה כַּמִּנְהָג,

וּמַצָּה מְשֻׁלֶּשֶׁת טְמוּנָה

בַּמַּפָּה וּבֵינְתַיִם נַיַּחַת,

וְנוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם לַמַּצָּה

סִימָנִים מִקַדֵּשׁ עַד נִרְצָה

וְצוֹפוֹת מִצַּלַּחַת בֵּיצָה

וּכְנַף תַּרְנְגוֹל מְפֻיַּחַת,

אַךְ בְּאֶמְצַע הַנַּחַת,

מֵעֹמֶק הַיַּחַד,

מִכָּל סִימָנֵי הַגָּדָה וְצַלַּחַת,

לְפֶתַע, מִחוּץ לְכָל סֵדֶר וְיַחַס,

אֶחָד הִשְׂתָּרֵר: הַיַּחַץ.

הַיַּחַץ (צָרִיךְ לְבַטֵּא בְּמִלְּעֵיל)

הַיַּחַץ (הַרְחֵק עוֹד לִפְנֵי הַהַלֵּל)

חוֹטֵף אֶת הַסֵּדֶר, עוֹקֵף אֶת וּרְחַץ,

זוֹרֵק אֶת כַּרְפַּס (בְּמִלְּרַע שְׁמוֹ יְחַץ),

מַטִּיל עַל מַגִּיד אֶת צִלּוֹ הָאָרֹךְ,

כּוֹרֵךְ מְרוֹרִים, הוּא יוֹדֵעַ לִכְרֹךְ,

וּבְטֶרֶם מַצָּה רִאשׁוֹנָה תִּמָּצֵא 

לוֹקֵחַ אֶת כָּל הַיּוֹשְׁבִים 

וְחוֹצֶה.

הַסֵּדֶר נִהְיָה בָּלָגָן

כִּי הַיַּחַץ

שׁוֹבֵר וְחוֹצֶה, הוּא פַּלְגָן

הַמַּחַץ.

וּבְטֶרֶם שָׁאַלְנוּ בִּלְשׁוֹן

אִישׁ תַּנָּא

וְלוּ בַּיִת רִאשׁוֹן

שֶׁל מָה נִשְׁתַּנָּה,

קוֹלֵנוּ עָנָה 

בְּקוֹנְצֶנְזוּס:

בְּזֹאת הַשָּׁנָה

נֶחֱצֵינוּ.

בְּרִיב וּמַצָּה

נֶחְצְתָה הַמַּצָּה.

וּכְגֹבַהּ הַצֶּדֶק

כֵּן עֹמֶק הַסֶּדֶק.

וְנֶחֱצוֹת עוֹד מַצּוֹת

עַד חֲצוֹת. 

וּבַחֲצוֹת,

הַיָּרֵחַ מָלֵא.

מְלֵאוֹת הַבְּטָנִים.

זוֹמְמוֹת עַל טָלֶה

יִלְלוֹת הַתַּנִּים.

וּמוֹלֵךְ עוֹד הַיַּחַץ, 

שָׁלֵם כְּרִיבוֹ.

הֲיֻכְרַע עַד הַשַּׁחַר? 

אָמֵן. קָרֵב יוֹם.