יש רגעים בהיסטוריה שבהם המציאות מהדהדת בעוצמה מצמררת. בימים אלה, תחושת דז'ה־וו כבדה מרחפת במסדרונות הממשלה בירושלים. מי שמקשיב לקולות העולים מ"הוועדה הלאומית לניהול עזה" ולדבריו של העומד בראשה בפועל, ניקולאי מלאדנוב, יכול לחוש את ההד של ספטמבר 1948.
רוחו של הרוזן פולקה ברנדוט – אותו מתווך שוודי שניסה אז לנתק מישראל את הנגב וירושלים – שבה לרחף מעלינו. ושוב, כמו אז, נדרש מאיתנו לכאורה לוותר מדינית למען מחיאות כפיים בינלאומיות: להפוך את הישגי צה"ל בשדה הקרב לתבוסה מדינית, ולהקריב את ביטחון ישראל על מזבח "השלום" המדומה של הקהילה הבינלאומית.
עוד כתבות בנושא
הזיכרון הקצר: מברנדוט ועד מלאדנוב
הכי מעניין
כדי להבין את הסכנה הנוכחית, חייבים לחזור ל-1948. בעיצומה של מלחמת העצמאות, כשהיישוב העברי הקיז דם על קיומו, הגיע ברנדוט עם תוכנית "גאונית": ישראל תוותר על הנגב כולו לטובת הערבים, וירושלים תהפוך לבינלאומית. ההיגיון? היהודים לא צריכים מדבר, והערבים צריכים רצף טריטוריאלי. העולם הריע, הדיפלומטים לחצו. רק עמידה עיקשת (ופעולה נחרצת של הלח"י) מנעו את האסון.
קריקטורה של הלח"י נגד ברנדוט, 1948 | צילום: ללא קרדיט
והנה, כמעט 80 שנה אחרי, ההיסטוריה חוזרת. במקום הנגב - עזה. במקום ברנדוט - ניקולאי מלאדנוב. ובמקום דרישה בוטה לנסיגה - מלכודת דבש של "שיקום הומניטרי" במימון אמירתי שנועדה לסרס את הניצחון. המהות נותרה זהה: גורמים בינלאומיים שרוצים "לסדר" לנו את האזור מחדש, תמיד על חשבוננו.
האיש והמנגנון - ניקולאי מלאדנוב
ניקולאי מלאדנוב, הדיפלומט הבולגרי החייכן שמונה זה עתה על ידי הנשיא טראמפ לנהל את עזה, אינו פקיד אפור. הוא אידיאולוג הפועל בחלל רווי אינטרסים. כמי שעמד בראש ארגון UNSCO בשנים 2015-2020, מלאדנוב לא היה רק משקיף; הוא היה שחקן פעיל.
זיכרוננו קצר, אך הארכיון לא שוכח: מלאדנוב הוא האדריכל של מנגנון הכנסת הכספים הקטארים לעזה. הוא האיש שמכר לישראל את האשליה שניתן "לקנות שקט" בכסף, והוא זה ששכנע את העולם להפריד בין הזרוע הצבאית של חמאס לבין אחריותו השלטונית. המזוודות הקטאריות שנכנסו בחסותו, ועידודו לעזה העניקו לחמאס את החמצן הכלכלי לבנות את מפלצת הטרור שהתפוצצה בפנינו ב-7 באוקטובר.
יתרה מכך, האיש שמתיימר לדאוג לביטחון ישראל לא היסס להשתלח בלוחמי צה"ל. ב-2018, מול התפרעויות אלימות על הגדר, צייץ מלאדנוב: "הפסיקו לירות בילדים", אמירה שקרית ומקוממת שהפכה את חיילינו לפושעי מלחמה בעיני העולם, תוך התעלמות צינית מהשימוש של חמאס במגנים אנושיים.
"הסוכן מאבו-דאבי": המלכודת המדינית החדשה
הסכנה בוועדה לניהול עזה גדולה יותר מימי ברנדוט. אז, האויב היה ברור וההצעות היו גסות. היום, המנגנון מתוחכם יותר. מלאדנוב מגיע לתפקיד לא רק כאיש האו"ם לשעבר, אלא כמי שיושב בשנים האחרונות בלב הממסד של איחוד האמירויות, כמנכ"ל האקדמיה הדיפלומטית באבו-דאבי.
התוכנית שלו, כפי שנחשפה במאמר שפרסם בנובמבר 2025, היא "מלכודת דבש" אסטרטגית: הוא מציע להשתמש בכיס העמוק של האמירויות לשיקום עזה, אך מתנה זאת בפועל בבלימת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. תחת מעטה של מילים יפות על "אינטגרציה אזורית", "הסכמי אברהם" ושלום עם סעודיה, מלאדנוב חותר להחזיר את הרשות הפלסטינית בדלת האחורית ולהפוך את השיקום בעזה לכלי סחיטה מדיני נגד ממשלת הימין בישראל.
ניקולאי מלאדנוב | צילום: AP
חמאס בחליפות: הכוורת של מלאדנוב
אבל זה לא רק האיש בראש, אלא האנשים שמקיפים אותו. תסתכלו על הכוורת: יועצו המדיני בעבר, יוני אשפר, מתואר כבעל אג'נדה פרו-פלסטינית מובהקת ורקע בארגוני שמאל קיצוני. יועץ אחר, באסם ח'אלדי, מזוהה עם הפת"ח. ומעל כולם מרחפת רוחם של פגישותיו החמות של מלאדנוב עם אסמאעיל הנייה ובכירי חמאס (בשעה ששירת כמתאם המיוחד של האו"ם לתהליך השלום במזה"ת) - פגישות שהעניקו לרוצחים הללו לגיטימציה בינלאומית. זוהי הקבוצה שאמורה לנהל את עזה ב"אובייקטיביות"? אלו האנשים שישמרו על האינטרסים הביטחוניים של מדינת היהודים?
אסור לחזור על הטעות
החיילים שלנו לא נלחמו בסמטאות ג'באליה וחאן יונס ולא הקריבו את חייהם כדי שניקולאי מלאדנוב – האיש שגינה אותם באו"ם והזרים דולרים לחמאס – יקבל את המפתחות לרצועה על מגש של כסף. מטרת העל של "מועצת השלום" הזו היא להפקיע מישראל את השליטה המעשית בשטח שנכבש בדם, ולהעבירו לידי פקידים זרים שעוינים את מפעל ההתיישבות ורואים בכל נוכחות יהודית "דבר בלתי חוקי".
ב-1948 ידענו להגיד "לא" לברנדוט ולעולם כולו, וקבענו את העובדות בשטח בנגב. ב-2026, מול הלחץ הבינלאומי והמנגנונים המשומנים של "מועצת השלום" בארמון הנציב, אנחנו חייבים לגלות את אותה נחישות. אסור לתת ל"משכיני השלום" המקצועיים לגזול מאיתנו את הניצחון. עזה, כמו הנגב, חייבת להיות בשליטה ביטחונית ישראלית מוחלטת – כי אף ועדה בינלאומית, גם אם היא מגיעה בחליפות יוקרה מאבו-דאבי, לא תמות למעננו.