כשהמפגינים בקפלן קוראים מול ממשלה נבחרת קריאות קצובות בשבח ה"דמוקרטיה" יש בזה משהו מצחיק. גם כשמנהיג מפלגת "הדמוקרטים" רוצה לסגור את ערוץ 14 זה קצת מצחיק. אני יודע שזה מצחיק כי העולם צוחק מזה. הרשתות שמות ללעג ולקלס את תנועת שוחרי ה"דמוקרטיה" שלא מודעת לעצמה, כביכול.

לצחוק זה טוב. זה מועיל לבריאות, ולא מזיק גם לחוש הביקורת. אבל אחרי שצחקנו כדבעי הגיע זמן לשאול: מה בעצם הסיפור? הרי דמוקרטיה פירושה שלטון העם. ומה שהמפגינים באמת רוצים לצעוק עם השלטים באיילון זו המילה ליברליזם, שהיא שם קוד למושגים כמו שוויון, חופש וזכויות האדם והאזרח. הם רוצים שוויון בנטל, הם מבקשים חופש מדת, הם דורשים זכויות אדם למהגרים. את כל הדברים הללו הם תובעים במידה העולה על זו שרוב העם, באמצעות נציגיו הנבחרים, מוכן להעניק. וכאן מגיעה השאלה המעניינת: למה במקום לומר את כל אלו בפירוש הם עומדים וצועקים "דמוקרטיה"?

התשובה הפשוטה לכך היא שזו תקלה היסטורית. לפני מאה שנה בערך, סוג המשטר שקידם זכויות אדם וחופש ושוויון היה המשטר הדמוקרטי. זה שבאמצעותו תבע העם לעצמו את זכויותיו, כנגד משטרים מלוכניים ודיקטטוריים שהטילו את חיתתם על הציבור. אלא שהזיהוי הזה מקרי. הוא לא מהותי. עם הזמן התברר שגם משטר דמוקרטי יכול להגביל חופש וזכויות אדם. לכן בעגה המקצועית, כשמדברים על צורת ממשל מהסוג הרצוי בעיני המפגינים בקפלן, הוא מכונה "דמוקרטיה ליברלית", עם דגש על החלק של ה"ליברלית". ואף על פי כן הם לא קוראים "ליברליזם" אלא "דמוקרטיה".

זו תופעה שמתקיימת גם בצד שכנגד, זה שמאשים את בית המשפט העליון ב"דיקטטורה", ומניף את הדגל של בחירת העם. שמעתי פעם שיעור של הרב יהושע שפירא בישיבת רמת־גן. הרב שפירא פתח את השיעור בכך שהוא רוצה לומר "חידוש עצום, אולי למעשה הוא החידוש הכי חשוב שאני אומר היום, הוא יקר מאוד, ומפתיע. מפתיע אותי. אבל נראה לי אמיתי. ואם יש מספיק עגבניות רקובות במטבח, אז אתם מוזמנים לזרוק עליי".

איני יודע אם הבחורים בישיבה הלכו להביא עגבניות, אבל את תשומת הלב שלי הוא הצליח ללכוד. ולאורך השיעור הוא הסביר שככל שהתעמק בדבר הלך והשתכנע שאהרן ברק צודק בגישתו, ולא בצלאל סמוטריץ'. כי בניגוד לרשות המבצעת שאותה בוחר הרוב, הרשות השופטת צריכה להתנהל על פי הצדק, וצריך שיהיה לה כוח להגביל את עריצות הרוב. לכן, קבע הרב שפירא, מהותית, אהרן ברק צודק וסמוטריץ' שוגה. המשפט חייב להיות מעל המלוכה. צדק לא יכול להיות כפוף לרצון הרוב.

ולמה אנחנו תומכים ברפורמה? המשיך הרב שפירא, לא כי היא נכונה מצד עצמה, אלא כי אנחנו לא רוצים את הצדק של אהרן ברק. אנחנו רוצים את הצדק של הרב צבי יהודה. אנחנו רוצים שכל סמכויות המשפט יעברו במלואן לידי הרבנות הראשית. אלא שאי אפשר להעביר אותן בכוח, ולכן בשלב ראשון אנחנו מעבירים אותן מידי בית המשפט החילוני להכרעת הרוב. אבל באמת, הדבר האחרון שאנחנו מעוניינים בו הוא שלטון אמיתי של בני העם. ולמרות דברי הרב שפירא, כשהימין יוצא לרחובות הוא לא קורא "תורת ישראל" או "ארץ ישראל" אלא "64 מנדטים".

זו נקודה חשובה, כי כשחושבים על הדברים לעומק אף אחד לא רוצה דמוקרטיה. דמוקרטיה היא רעיון גרוע (בדיוק כמו כל שאר השיטות שנוסו). כבר אפלטון אמר את זה. וגם אריסטו. דמוקרטיה היא מקסם שווא. סיסמה מפתה שמונעת מאיתנו לקיים את הדיון בערכים עצמם. כאילו כל מבוקשנו הוא להחזיר את השלטון מידיו של עריץ כלשהו לידי העם. כאילו "עם" זה משהו שמסוגל בכלל לשלוט. ואני רוצה לומר: עזבו את העם. דברו על הדברים עצמם. דברו על שוויון ועל חופש ועל שלום ועל צדק. זעקו על קדושה ועל לאומיות ועל מורשת ותורה. הניפו שלטים עם מילים אמיתיות. אל תכלו אותם על סכסוך ריק ומתיש בשאלה מהי דמוקרטיה.