לאחרונה התעוררה הצעקה הקדושה על שלמות "הקואליציה הלאומית". את הביטוי הרהוט לזעקה הזו נתן עו"ד תמיר דורטל בטור שכותרתו "הבלוף של "ברית המשרתים": השרים סרוגים, והמדיניות של אהרון ברק". נתחיל מתיקון קל בעובדות שהטור הזה מנסה לדלג מעליהן. למשל, למצב את מצביעי בן־גביר כשותפים לגיטימיים במסגרת ברית המשרתים. השאלה המובלעת היא מדוע לא בן־גביר, אבל כן יאיר גולן. הוא לוקח זאת כמובן מאליו שמצביעי בן־גביר משמשים כמשרתי מילואים פעילים או לפחות מתגייסים. אלא שהנתונים מציגים תמונה מורכבת יותר.
עוד כתבות בנושא
באחד הסקרים היחידים שנערכו לגבי דפוסי הצבעה בחברה החרדית (דיירקט פולס 2020, אז בשיתוף פילבר) בנירמול ריאלי לבחירות האחרונות, מדובר במנדט־שניים שמגיעים מהחברה החרדית ל"עוצמה יהודית". בבחירות לכנסת העשרים וארבע (2021, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ניתוח המצביעים לציונות הדתית) היה אישוש לדפוס הזה, שהתבטא בכמות דומה של מנדטים לליכוד, בשוני אחד: הליכוד היא מפלגה ענקית, בה משקלם היחסי של החרדים נמוך יותר. כשם שקואליציה לא יכולה להתהדר בתואר "קואליציה לאומית" כאשר היא נסמכת על יחס כל־כך גבוה של לא־משרתים, כך גם לגבי מפלגות. בהתאמה, ב"ליכוד" אנחנו רואים חברי כנסת שמבינים שהנושא הזה הוא קריטי לקיומה של מדינת ישראל יותר מאשר כמה חודשים של ממשלת ימין, ולעומת זאת, ב"עוצמה יהודית" התלבטות חלושה עד שקט מופתי ותמיכה מלאה בחוק ההשתמטות. בעיה דומה לא מתקיימת עם יאיר גולן.
בנוסף, דורטל משחזר את העלילה חסרת הבסיס שארגוני המילואימניקים השונים שדורשים שוויון בנטל הם ארגוני שמאל שמבקשים קודם כל לפרק את קואליציית הימין. פה מדובר בחצי שקר, בשני מובנים. ראשית, ברמה הפשוטה, אין שום בדל של ראייה שתומך בזה. ארגוני המילואימניקים מכילים לרוב אנשי ימין ואנשי שמאל, ללא קשר אל ארגוני המחאה השונים.
הכי מעניין
שנית, גיוס של חרדים הוא מדיניות ימין מובהקת במיוחד – ולמעשה הרבה פחות שנויה במחלוקת בקרב הימין מאשר הרפורמה המשפטית למשל שכל־כך דחופה לדורטל. אין אלא להסתכל בפשטות בסקרים השונים ובאחוזי התמיכה שהמדיניות הזו זוכה לה לעומת זו, בטח אם משווים יחד עם מצביעי ליברמן ובנט, שבלשון המעטה אינם מצביעי שמאל. לגבי ההאשמה המיתולוגית של אוסלו וההתנתקות, די להצביע על כך שש"ס אפשרה את הממשלה שגרמה את הראשון והליכוד דחף את השני כדי להיפטר אחת ומתמיד מהאשליה שהזיווג הקדוש עם החרדים מקדם מדיניות ימין.
אך עבור דורטל ישנם שני מכשולים עיקריים נוספים ברעיון של ברית המשרתים: הסברה לפיה שינוי בנושא הזה לא יוכל לבוא באמצעות סנקציות, והרעיון לפיו גיוס חרדים הוא הכרח מן הצדק. לגבי הסברה הראשון, נקל להצביע על כך שאם מעיינים בנתונים מהשנה האחרונה בוועדת החוץ והבטחון, מעט הסנקציות החלשות שכן נוסו עבדו והביאו לגידול בגיוס.
אך לגבי "תהליכי העומק", שינוי מודל השירות וכו': אלו מאיתנו שמעורים בסוגיה מעט יותר שומעים על תהליכים אלו כבר קרוב לשני עשורים, שני עשורים אגב שבהם הברית המקודשת עם המפלגות החרדיות פחות או יותר נשמרת. התוצאות, בלשון המעטה, אינן מעודדות כלל ועיקר.
עוד כתבות בנושא
מה שמוביל אותנו לנקודה השנייה: לא מדובר פה רק באידאל צדקני או קדוש. מדובר על בערך 10,000 חיילים במחסור עבור בטחון ישראל לפי אכ"א. כן, יש פה גם אלמנט של צדק לפיו ככל שיהיו יותר מתגייסים כך נטל המילואימניקים יוקל. אבל אחרי השביעי באוקטובר והכשל הבטחוני של צה"ל באותו היום הארור (שנמשך במשך כמעט כחודש), כבר אין ספק. אין שום זמן ל"תהליכי עומק" - צריך חיילים.