במהדורת חדשות 14 הזכירו השבוע שנמל אילת עדיין מושבת. כבר שנתיים שאוניות מהמזרח הרחוק אינן פורקות בו מכוניות חדשות. רוב העובדים נשלחו הביתה. חתולי רחוב משוטטים במשרדים הנטושים. בגלל החות'ים, כמובן. לפי שעה הם הפסיקו לשגר ארצה טילים בליסטיים וכטב"מים, אך עדיין חוסמים בפנינו את ים סוף. על הרבה פחות מכך ישראל יצאה בשעתה למלחמת ששת הימים. חסימת נמל אילת בידי מצרים של נאצר ארכה שבועיים בקושי.
הפעם, גם מצרים נפגעת קשות מהחסימה, ופריצת המצור סבוכה מבצעית בהרבה. היא אחד הדברים הטובים שעשויים לקרות לנו אם אירועי איראן הסוערים יגררו שם חילופי שלטון. כל המזרח התיכון ישתנה פלאים לטובה. החות'ים, חיזבאללה, חמאס ורוב ארגוני הטרור האסלאמיים בקדמת יבשת אסיה יאבדו את מקור היניקה שלהם. לא יהיה עוד מי שיממן אותם, יאמן, ידריך ויסית. גם הברחות הנשק החיצוניות ליו"ש ולפזורה הבדואית בנגב יתמעטו כנראה. איראן השיעית היא האויבת מספר אחת שלנו, ראש הנחש, הסכנה הקיומית הגדולה ביותר שנשקפה לנו בחמישים השנים האחרונות. כבר הזכרנו פה פעם מה ענה חמינאי כשראש ממשלת ספרד שאל אותו באוקטובר 2000 מה הדבר הראשון שהוא חושב עליו בבוקר. "להשמיד את ישראל", השיב הצורר תוך כדי בחישה בכוס התה.
עוד כתבות בנושא
23 שנים אחר כך, באוקטובר 23', אחד מבכירי שלוחי איראן באזורנו, יחיא סינוואר, התפתה לחשוב כי בשלו התנאים להשמדתנו. הוא המיט עלינו אסון נורא ואיום, אבל גמל אותנו מאשליה ממארת שחמינאי ושות' מסתפקים באיומים ובהצטיידות. ישראל שלאחר הסתיו השחור ההוא מבינה שאסור לה להמתין להתהדקות החבל סביב צווארה. לכן היא התעקשה לכבוש ולהרוס את רפיח, להכות קשות בחיזבאללה ולתקוף את טהרן בקיץ שעבר. מותר לנחש שיש לה יד ורגל בהתקוממות האזרחית נגד האייתוללות. עם כלביא 2. השאלה היא אם זה מספיק, ומה נעשה אם האמריקנים לא יעשו מספיק. אפילו במלחמת העולם השנייה, מול הנאצים, הם פעלו לאט. צ'רצ'יל נאלץ לעמול קשות לפני שהם השתכנעו לצאת לקרב, וגם אז הזדקקו לשלוש שנים וחצי כדי לנצח. הפעם, כנראה, זה ייקח פחות זמן, ובכל זאת רצוי להתאזר בסבלנות. השלטון ההיטלראי בטהרן כבר מחשב את קיצו לאחור.