כשניקולס מאדורו הועלה על מטוס C-17 בדרך לפלורידה, מדד ה-S&P 500 לא הגיב בזעזוע, אלא בחגיגה. בעוד הכותרות עסקו בדרמה הצבאית, האנליסטים בוול סטריט כבר הריצו את דפי האקסל. המסקנה הייתה חד משמעית: זו לא הפיכה, זהו הליך פירוק והבראה (Restructuring) של התאגיד הכושל בעולם, ושמו ונצואלה.
עוד כתבות בנושא
דונלד טראמפ, שרואה מדינות דרך המאזן שלהן, זיהה כאן הזדמנות ארביטראז' חסרת תקדים. הוא לקח מדינה ששווה טריליונים "על הנייר" אך נסחרת בערך אפס בגלל הנהלה כושלת, וביצע השתלטות עוינת. המספרים שמאחורי המהלך הזה הם לא פחות מדמיוניים, והם עומדים לשנות את הכלכלה האמריקנית - והעולמית - בעשור הקרוב.
מדורו על סיפון ספינת מלחמה אמריקנית | צילום: מתוך חשבונו של טראמפ ברשת החברתית Truth Social
האוצר הקבור: 303 מיליארד סיבות לפלישה
כדי להבין את גודל האירוע, צריך להסתכל מתחת לאדמה. בוונצואלה שוכבות עתודות נפט מוכחות של 303 מיליארד חביות. לשם השוואה, לערב הסעודית יש כ-267 מיליארד. זהו המאגר הגדול ביותר על פני כדור הארץ. אבל הנתון המדהים יותר הוא הפער בתפוקה: בשיאה, ונצואלה הפיקה 3.2 מיליון חביות ביום. תחת מדורו, המספר הזה צנח לשפל של 750-850 אלף חביות בלבד. זהו נכס שמנוצל ב-25 אחוז מהיכולת שלו.
הכי מעניין
התוכנית האמריקנית מדברת על השקעת עתק (CapEx) מיידית של 25 מיליארד דולר בשנה הראשונה לשיקום בארות, וצפי להשקעה כוללת של כ-250 מיליארד דולר בעשור הקרוב מצד ענקיות האנרגיה המערביות. היעד: חזרה לתפוקה של 3 מיליון חביות ביום תוך 36 חודשים. המשמעות לנהג האמריקני היא דרמטית. הצפה של 2 מיליון חביות נוספות ביום לשוק, שמתאימות בדיוק לבתי הזיקוק בטקסס, צפויה לחתוך את מחיר הדלק ב-50 עד 70 סנט לגלון. בחישוב שנתי, זהו חיסכון של כ-1,200 דולר למשק בית אמריקני ממוצע. מס ירוק הפוך.
מתקני נפט בוונצואלה | צילום: צילום מסך מיוטיוב
התספורת הסינית: מחיקת חוב של 60 מיליארד דולר
הזווית הפיננסית האכזרית ביותר במהלך היא הטיפול בחוב החיצוני. ונצואלה חייבת לנושים בעולם כ-154 מיליארד דולר. הנתח הגדול והבעייתי ביותר שייך לסין, שהזרימה למדורו כ-60 מיליארד דולר בעשור האחרון במסגרת עסקאות "הלוואה תמורת נפט".
המהלך של ארה"ב הוא פשוט: דחיית החוב הסיני לתחתית סדר הנושים. באמצעות שימוש בדוקטרינת "חוב מתועב" (Odious Debt) הממשל החדש יטען שהחובות הללו שימשו לדיכוי העם ואינם לגיטימיים. בפועל, זו מחיקת ערך של 100 אחוז להשקעה הסינית. בייג'ין, שציפתה לקבל כ-500 אלף חביות נפט ביום כהחזר חוב, נשארת עם ניירות חסרי ערך. זהו הפסד הון שקול לקריסה של בנק השקעות בינוני בוול סטריט, והוא כולו על המאזן של הבנקים הממשלתיים בסין.
אבל ונצואלה היא לא רק נפט. המדינה הרוסה לחלוטין. רשת החשמל קורסת, מערכות המים מזוהמות, והכבישים מחוררים. ההערכות מדברות על צורך בשיקום תשתיות בעלות של כ-15 עד 20 מיליארד דולר בשנה למשך העשור הקרוב. מי יבצע את העבודה? לא חברות סיניות. חברות תשתית אמריקניות כמו Caterpillar עומדות בפני צבר הזמנות פוטנציאלי של 120 מיליארד דולר בחמש השנים הקרובות. ונצואלה תשלם על זה בנפט עתידי, מה שמבטיח תזרים מזומנים בטוח לחברות הללו. זהו תמריץ כלכלי אדיר למגזר התעשייתי בארה"ב.
נשיא ונצואלה מדורו בפגישה עם שגריר קטר. | צילום: EPA
הדיבידנד הדמוגרפי: חיסכון של 4 מיליארד דולר לשכנות
המספרים המפחידים ביותר בוונצואלה היו מספרי הפליטים. כ-7.7 מיליון אזרחים נמלטו מהמדינה, המשבר הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי. קולומביה לבדה אירחה כ-2.9 מיליון פליטים, בעלות ישירה של כ-2.6 מיליארד דולר בשנה.
הייצוב האמריקני צפוי לעצור את הדימום הזה באופן מיידי. התחזיות מדברות על חזרה של כ-2 מיליון מהגרים למולדתם תוך שנתיים, בעקבות מקומות העבודה שייצרו חברות הנפט והתשתיות האמריקניות. עבור קולומביה וברזיל, הסרת הנטל הזה שקולה לצמיחה של כ-1 אחוז בתוצר המקומי הגולמי. השווקים כבר מגיבים: עלות ביטוח חדלות הפירעון (CDS) של קולומביה צנחה ב-40 נקודות בסיס מאז הדיווח על ההשתלטות.
אז נכון. טראמפ מתאמץ להציג גם את הפאן המוסרי: ונצואלה בראשות מאדורו הייתה אחראית לרצח המונים, להכנסת כמויות גדולות של סמים ממכרים לאמריקה ועוד רעות חולות - טענות שכולן נכונות וטוב שנעצרו, אבל בחשבון הסופי כשמחברים את כל המספרים, התמונה מתבהרת. טראמפ לא "כבש" מדינה, הוא ביצע רכישה ממונפת (LBO) בקנה מידה מדינתי. וכן, עדיפה בהחלט שליטה אמריקנית-מערבית על שליטה סינית/רוסית.
דונלד טראמפ | צילום: SAUL LOEB / AFP
בעולם העסקים קוראים לזה: "עסקה בטוחה" (Sure Thing) - בעולם הגיאופוליטי קוראים לזה אימפריאליזם מודרני. כך או כך, שורת הרווח מעולם לא נראתה שמנה יותר.