העם האיראני זוכר את שנת 2009, כאשר במהלך הפגנות ענק בטהרן ובמקומות אחרים במדינה, צעקו ההמונים, בהתייחסם למשטר האייתוללות: "אובמה, אתה איתנו או איתם?".
עוד כתבות בנושא
נשיא ארצות הברית דאז, ברק אובמה, התעלם מהמפגינים ותמך למעשה במשטר התיאוקרטי המדכא. כיום, בעיצומן של ההפגנות הנוכחיות, הנשיא הנוכחי מגלה אהדה רבה יותר למפגינים האיראנים מאשר אובמה. בעוד שתמיכתו המילולית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מנחמת את המפגינים האיראנים, היא אינה מספיקה.
פעולה קינטית של ארצות הברית או ישראל עשויה לסייע בהפלת המשטר, במיוחד אם המנהיג העליון עלי חמינאי והנהגת הרפובליקה האסלאמית יחוסלו. בעוד שהאיראנים בדרך כלל מתנגדים להתערבות זרה, רבים הריעו לתקיפה הישראלית על איראן ביוני האחרון.
הכי מעניין
הפגנה בבריטניה נגד המשטר האיראני, אמש | צילום: EPA
רוב האיראנים רוצים שינוי. למרבה הצער, היעדר מנהיגות חלופית, גלויה ובטוחה אינו ניכר. כוחות האופוזיציה המבקשים להפיל את המשטר הנוכחי מפולגים ומפוזרים. האופוזיציה הפוליטית בתפוצות מפולגת, והאופוזיציה הפנימית נמצאת ברובה בכלא ומדוכאת בקשיחות.
הדרך היעילה היחידה להפיל את המשטר תהיה להפריד את שירותי הביטחון ולגרום לעריקים להצטרף לאופוזיציה. מצב כזה יספק למפגינים חסרי ההגנה גברים חמושים פוטנציאליים. קיימת גם אפשרות קלושה שגורמים בתוך הרפובליקה האסלאמית יבקשו שינוי.
בין מנהיגי האופוזיציה המוכרים יותר נמצא רזא פהלווי, יורש העצר, בנו של השאה לשעבר המודח, המתגורר בארצות הברית. למרות שאיראנים רבים מביטים בחיבה על החיים שלפני המהפכה האסלאמית של 1979 - כאשר החברה האיראנית הייתה פתוחה יותר, והיו קשרים הדוקים יותר עם העולם המערבי, גיוון תרבותי ושגשוג כלכלי - לא כל שכבות האוכלוסייה נהנו מהטבות כאלה.
עוד כתבות בנושא
לרוע המזל, רזא פהלווי נכשל בבניית ארגון פוליטי יעיל והסתכסך עם קבוצות אופוזיציה אחרות, ובכך פילג את הופוזיציה (לשמחת המשטר הנוכחי). ובכל זאת, פהלווי זוכה לתמיכתן של ממשלות מערביות רבות, במיוחד ישראל וארצות הברית, למרות שממשל טראמפ לא תמך בפהלווי.
ההפגנות באיראן זוכות לתמיכה ציבורית רחבה. המטבע של המדינה קרס, האבטלה נפוצה, ובצורת קשה הובילה את המשטר להקצבת מים. האייתוללות לא לקחו אחריות על המצב הכלכלי הקשה במדינה, וסביר להניח שהתנאים ישתפרו. המשטר מואשם בשחיתות, ניהול כושל ובזבוז כסף על מימון זרועות טרור בלבנון, עזה וצנעא, במקום להשקיע באסטרטגיות שיועילו לאיראנים.
הפגנה נגד המשטר האיראני | צילום: Joe Klamar / AFP
עבורם, המצב מעורר תחושה של דז'ה-וו. הם נזכרים בהפגנות קודמות ומודאגים שמה שהם עדים לו לא ישנה את המציאות יותר מבעבר. ושוב, טרם קמה מנהיגות פוליטית חלופית רצינית שעשויה להיות מסוגלת לתפוס את השלטון.
בל נשכח את המיעוטים באיראן, למרות המשטר התיאוקרטי. הכורדים במערב איראן מהווים כ-10% מהאוכלוסייה, וסבלם תחת המשטר הנוכחי טיפח מספר מיליציות כורדיות שנלחמות בו. הכורדים ביקשו תמיכה אמריקנית במשך שנים רבות, אך היא לא ניתנה. הבלוצ'ים, בדרום מזרח איראן, נמצאים גם הם במרד נגד המשטר, וכך גם ערביי ח'וזסטאן בדרום מערב איראן.
עוד כתבות בנושא
נראה שחמינאי בוחן ומנתח את המחאות, ואף מגלה אהדה יחסית לאור המצב הכלכלי הקשה. האם הוא יבחר בדיכוי אלים? זה עשוי להיות תלוי בשאלה האם גורמים צבאיים איראניים יערקו ויסייעו למפגינים. אם גורמים צבאיים איראניים יצטרפו אליהם, זו תהיה הפעם הראשונה מאז 1979.
הצהרות אחרונות של טראמפ לפיהן יתערב אם איראן תתחיל לדכא את משתתפי המחאות, על פי הדיווחים, גרמו לחלק מהמשטר להתייחס ברצינות לאזהרתו לאחר שכוחות אמריקנים חטפו את מנהיג ונצואלה ניקולס מדורו ב-3 בינואר.
המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי (שמאל) ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן | צילום: KHAMENEI.IR / AFP
אנחנו עדיין בתקופת המתן-וראה; נפילת המשטר אינה קרובה. הוא אמנם עשוי להיות שנוא, אך ללא מנהיג מאחד של האופוזיציה ועריקה כתוצאה מכך משירותי הביטחון של המשטר, ההפגנות עלולות להיפסק. וספק אם טראמפ ישתמש בכוח אמריקני מספיק ומתמשך במקרה של דיכוי.
זה הופך את הימים הקרובים לקריטיים: או שהמחאות יגדלו, בכמות בהיקף ובמנהיגות - ויזכו לסוג כלשהו של תמיכה צבאית - או שהמשטר יגיב בכוח, ויגרום להמונים לדעוך. לעת עתה, זהו משחק כוחות שמושך את תשומת ליבו של העולם.
עוד כתבות בנושא
