ממשלת ישראל צפויה להסמיך את ראש הממשלה לתפקיד שר פנים לרגע, כדי להעניק דרכון ישראלי לשלושה ספורטאים אולימפיים אשר אמורים לייצג אותה באולימפיאדת החורף, כך דיווח כתב "הארץ" יותם קורן. בישראל אין כרגע שר פנים (שזה נושא לטור אחר), ובמצב כזה, סמכותו של שר הפנים מועברת לראש הממשלה, אך אויה! ראש הממשלה מצוי בעיצומו של הליך פלילי, ולכן לא יכול לשמש כשר. בגלל המצב המשפטי הייחודי, נדרשת הממשלה לבצע בעבורו הליך מינוי זמני מיוחד לתפקיד, שמיד לאחר שיחתום על מה שדרוש, עוד בטרם נשים לב, יאבד את חליפת שר הפנים לרגע, ויחזור להיות ראש ממשלה "בלבד".
עוד כתבות בנושא
זאת דוגמא קטנה, שולית, לעד כמה אווילי הפך להיות המשפט המנהלי הישראלי תחת בג"צ של השנים האחרונות. לצערם של שופטי בג"צ לדורותיהם, ראש ממשלה בהליך פלילי מוגן בחוק יסוד, ולכן אי אפשר להעיף אותו באמצעות מקבילה של דרעי פנחסי, אז הוא יכול להיות ראש ממשלה, אבל להפעיל סמכויות שר? או הו! זה פשוט לא סביר!
כי מילא זה שהוא ראש ממשלה עם הליך פלילי, עם זה הדמוקרטיה הישראלית מסוגלת להתמודד, מתברר. אבל להשתמש בסמכות שר בשביל להנפיק שלושה דרכונים? זה כבר משהו שאי אפשר לדמיין ללא הליך מיוחד. למה? כי במדינת ישראל בג"צ הצליח להכפיף את כהונת השרים למרות מי שמחליטים על פתיחת הליכים פליליים, ואת כהונת ראשי הממשלה לא. ואם השר הוא גם ככה ראש ממשלה? אז מה? למה שהדין יזוע רק בגלל חוסר קשר עמוק למציאות?
הכי מעניין
ופה הדובדבן שבקצפת - הלכת דרעי פנחסי היא כל כולה בתה הממזרה של עילת הסבירות. שהרי החוק לא מחייב את ראש הממשלה לפטר שר שנחשד בפלילים, אבל אליבא דבג"ץ - לא לפטר שר שנחשד בפלילים זה כל כך לא סביר, שאין שום אפשרות שראש ממשלה סביר לא יפעל ככה, ולכן בג"צ יחליט בשביל ראש ממשלה, כל ראש ממשלה, אחרת.
.דרעי ורבין ב־1992 | צילום: לע"מ
בג"צ היה כל כך נחוש להחליט אחרת, עד שאפילו אחרי שהכנסת תיקנה את חוק היסוד במפורש בשנת 2001 וקבעה שהליך פלילי לא אמור להביא לפיטורי שר, המצב המשפטי, מבחינת בית המשפט העליון, נותר בעינו. "כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד" הטעימו שופטי בג"צ, כלומר, זה שחוק היסוד קובע במפורש שהליך פלילי אינה עילת פיטורין, לא אומר ששיקול הדעת של ראש ממשלה שמשאיר אותו בתפקידו הוא סביר, אפילו אם השינוי בחוק היסוד היה כל כולו למטרה זו. שהרי, מה זה חוק יסוד מפורש לעומת ההפעלה הריטואלית של עילת הסבירות בכל מחיר, עילה אשר נשאבה כולה, הלכה למשה מסיני, מתוך עקרונות היסוד של השיטה, כך שאפילו חוק יסוד לא יכול לבטלה, כפי שנוכחנו כולנו אך לפני שנתיים?
אז עם מה נשארנו? עם זה ששר לא יכול לכהן אם מתנהל מולו הליך פלילי, כי זה לא סביר. אבל לא סתם סבירות פשוטה, של בני אדם בעלי שכל ישר, אלא אי סבירות שנראית כאילו נלקחה מתחומי הטומאה והטהרה, ההיתר והאיסור. כך, הסבירות לא מתרפאת אפילו כשההתעקשות עליה הופכת ללא סבירה בעצמה, כמו במקרה בו מדובר על ראש ממשלה שצריך או נאלץ לפעול בסמכות של שר. לתקוף באיראן או בלבנון? להגיע לסיכומים עם טראמפ? לנווט את היחסים מול סוריה המתחדשת? את זה לצערו של בית המשפט העליון הוא לא יכול למנוע מראש הממשלה, גם אם מתנהל כנגדו הליך פלילי. אבל לקבל סמכויות של שר על פי חוק יסוד הממשלה ולחתום על שלושה דרכונים סתם ככה? או הו! זה, גבירותי ורבותי, כבר לא סביר.
עוד כתבות בנושא
כך, הסבירות שהחלה את דרכה כאי סבירות קיצונית בריטית (כלומר, החלטה שאף בעל תפקיד סביר באף סיטואציה לא היה מקבל), והמשיכה לסבירות "איזונית" בה בית המשפט שוקל את השיקולים בעצמו כאילו בא בנעלי בעל התפקיד, הפכה לסבירות דתית, כזאת שכל קשר בינה לבין השכל הישר הוא מקרי בהחלט, לסבירות של צו קטגורי קאנטיאני – "סביר מותר, לא סביר אסור", גם כשהיא מתנתקת מחללית האם. מתנתקת מחללית האם יחד עם כל המשפט המנהלי הישראלי, שמתנהל בעולם משלו, שהמציאות, החוק, או השכל הישר, כבר מזמן אינם אורחים בטרקלינו. וחוסר ההיגיון וההוגנות הבסיסית של המשפט בישראל, גבירותי ורבותי, כפי שכולנו גילינו בפסק דין הסבירות לפני שנתיים, הוא עיקרון היסוד האמיתי של השיטה.