החרדים הם משאב אנושי חשוב ביותר לישראל היהודית בדור הזה ובדור הבא, אך הפוטנציאל שלהם יוכל להתממש רק אחרי שהמדינה תתגבר על החסמים הגדולים שניצבים בפני השתלבותם.
ברור שהציבור הזה צריך להשתתף במלחמה ולהתגייס לצה"ל, אך השאלה היא כיצד להגיע לכך אחרי שכל הממשלות אפשרו בתשלומים ובפטורים את היעדרם של החרדים מהחזית. כיצד מסיטים את נושאת המטוסים הזאת באופן אחראי והגון? זה לא יקרה בחקיקה. החרדים וגם צה"ל יצטרכו לעבור שינוי תרבותי ותודעתי עמוק כדי להיכנס לנתיב הנכון.
בשנות החמישים סירב צה"ל לשלב דתיים בחטיבת הצנחנים. בראשית שנות השישים הוא הקשה על שמירת שבת וכשרות. חלפו הרבה שנים עד שהצבא הכיר בערכם של הלוחמים המאמינים. הקמת המכינה הקדם־צבאית בעלי הייתה תגובה להרחקה הזו. חידוש חשוב של המכינה, בין השאר, היה מתן גיבוי וליווי מתמשך לתלמידים, והפיכת המכינה לביתם במשך כל השירות. כדאי לזכור זאת כאשר מבקשים אסטרטגיה לשינוי היחסים בין הציבור החרדי לצה"ל.
הכי מעניין
מכינת עצֹם. | צילום: יוסי אלוני
כמי שבא מעולם המדע, אני בוחן את אתגר גיוס החרדים לפי תובנות שאני לומד מהטבע ומהיכרותי את מציאות שדה הקרב. הנה כמה עקרונות שרצוי ליישם כדי לא להיכשל במשימה הקשה של גיוס החרדים.
בעולם הביולוגי, לחצים על להקות של יצורים חיים גורמים להסתגרות, התבצרות, צמצום פעילות לא חיונית וסירוב להיכנע ללחץ. דוגמה אנושית לכך מובאת בספרה של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת", שהראה כי לחץ על ציבור אידיאולוגי לא משיג את מטרתו.
באותה המידה, יהיה זה מעשה איוולת להעביר את האתגר של גיוס החרדים למישור המשפטי והפוליטי התוקפניים, וכן לתדלק את המהומה. מודעות של עמוד שלם בעיתוני סוף השבוע, קריאות לעיצומים ושאר איומים לא יגייסו ולו לוחם קרבי אחד.
גיוס חרדים | צילום: דובר צה"ל
בטבע אין מעברים חדים ואין מהפכות. אין רבולוציה אלא אבולוציה, שמתקדמת בצעדים קטנים והפיכים בלבד, בלי קפיצות וקיצורי דרך. גם כאן מהפכה לא תעבוד.
בביולוגיה וגם בפיזיקה יש תופעה ידועה: כאשר נדרש שינוי בקבוצה של פרטים, הראשון שמשתנה עושה זאת בהסתברות נמוכה מאוד, הבאים אחריו עושים זאת בהסתברות גבוהה בהרבה, ואז עוברת כל המערכת למצב החדש – תחילה בזחילה איטית ואז בבת אחת, בהאצה אקספוננציאלית.
במעבר בין מצבים בפיזיקה קיים מושג של מחסום אנרגיה. גם אם המצב החדש מועדף למי שנמצא במצב הקיים, קשה לו לעבור למצב החדש בגלל שעליו לצלוח מחסום תודעתי.
המסקנה העולה מההשוואות הללו היא שיש לחשוב על אסטרטגיה שונה מזו הנידונה בימים אלה בשיח הציבורי ובכנסת. תהליכים בריאים מגיעים מהשטח, לא בהנחתה מלמעלה. היעד של התהליך צריך להיות הדור החרדי הצעיר, שפתוח יותר להשתתפות במשימת הקיום הלאומי. בכל מקרה, כל פעולה תודעתית או חינוכית חייבת להיות סמויה מן העין ולהתפתח באופן טבעי.
שינוי עמוק נבנה לאורך זמן, באמצעות קשרים אישיים, הנהגה מקומית ודוגמאות חיות מהשטח - ולא דרך צווים, איומים או קמפיינים רועשים שמייצרים התנגדות. רק כך תתאפשר השתלבות אמיתית ויציבה לאורך שנים קדימה.
פרופ' אלישע האס הוא חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
