כל המבצע נמשך פחות מחצי שעה: כוחות אמריקניים פלשו לבירת ונצואלה בליל שבת, עצרו את הנשיא מדורו ואת אשתו, והחלו בהליכי הטסתם לניו־יורק. זה היה מפגן עוצמה מדהים של ארה״ב, שפשוט מעכה את מערכי ההגנה של מדורו, כולל סוללות הגנה אווירית מתקדמות של רוסיה (זו הפעם השנייה בחצי שנה שמערכות רוסיות נכשלות בהדיפת מתקפה מערבית, אחרי מבצע עם כלביא).
ברחבי העולם פרשנים הכריזו על סופו של הסדר הבינלאומי בשל הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. מדינות לא חוטפות מנהיגים של מדינות אחרות, הם טענו. הפרה בוטה של הריבונות המדינתית. חוק הג׳ונגל. אנרכיה עולמית.
הם טועים. הפעולה האמריקנית בוונצואלה אינה סוף הסדר העולמי. היא אישור שלו.
הכי מעניין
בואו נתערב
סדר עולמי הוא דפוס חוזר של אינטראקציה בין שחקנים במערכת הבינלאומית. כשהסדר עובד, האינטראקציה צפויה ויציבה: שחקנים יודעים למה לצפות, ויכולים לתכנן את מהלכיהם בהתאם. את הדפוס אפשר להסדיר באמצעות מוסדות, חוקים ונורמות ברורות. לדוגמה, החוק הבינלאומי ומנגנוני אכיפתו הן ביטוי אחד של הסדר הבינלאומי, משום שהוא מגדיר מערכת של נורמות המבהירות כיצד מדינות צריכות להתנהג זו לזו.
עוד כתבות בנושא
באמריקה הלטינית יש סדר אזורי ברור כבר מאה שנה. ונצואלה, כמו מדינות רבות, פשוט שכחו אותו: ארה״ב היא ההגמון בחצי הכדור המערבי, ולכן היא תפעל שם כראות עיניה. מדינה שתפגע באינטרסים האמריקניים, תאיים על היציבות האזורית או תתנהג ״באופן פסול״ (לשון תיאודור רוזוולט, הנשיא שהפך רשמית את האמריקות לחצר האחורית של וושינגטון) – מסתכנת בחרון אפה ובנחת זרועה של אמריקה. מאז 1904, כשרוזוולט הכריז על ״נספח רוזוולט לדוקטרינת מונרו״, ארה״ב התערבה יותר מ־35 פעמים במדינות האזור. היא פלשה, כבשה והפילה משטרים. מדורו הוא ממש לא המנהיג הראשון של האזור שטעם את נחת זרועה של אמריקה. הוא אפילו לא הראשון שנלקח למעצר.
27 אלף חיילים אמריקנים השתתפו במבצע "מטרה צודקת" ב־20 בדצמבר 1989, כשפלשו לפנמה כדי לעצור את הגנרל מנואל נורייגה, שנאשם בסחר בסמים. נורייגה נתפס, הוטס למיאמי, הועמד לדין והורשע. ארגון המדינות האמריקניות והפרלמנט האירופי גינו את הפלישה כהפרה בוטה של החוק הבינלאומי. גם העצרת הכללית של האו״ם גינתה. את וושינגטון זה פחות עניין.
מדורו, כמו נורייגה, פגע באינטרסים האמריקניים ואיים ישירות על יציבות ארצות הברית, לא דרך הנשק אלא דרך סחר בסמים ושיתוף פעולה עם יריבות כמו סין, איראן ורוסיה. ארה״ב, תחת ממשל ביידן, נתנה למדורו צ׳אנס לפרוש באופן מכובד בבחירות דמוקרטיות ב־2024. הוא זייף את התוצאות. מה עוד הייתה וושינגטון אמורה לעשות מול מנהיג ששותף למכת הסמים שהרגה יותר מ־80 אלף אמריקנים ב־2024 לבדה? להמשיך לבקש יפה?
סדר שיהיה
המבקרים טוענים שארה״ב הפרה נורמות בינלאומיות שהן יסוד הסדר הבינלאומי הליברלי: ריבונות מדינתית, הימנעות מאלימות, העדפה של דיפלומטיה וכיבוד החוק הבינלאומי. אבל נורמות בינלאומיות לא נועדו להגן על מי שמפר אותן. מדורו זייף בחירות, רצח מתנגדים, ניצל את מעמדו כראש מדינה בשביל סחר בסמים, אירח ארגוני טרור. האו״ם קבע שמשטרו אשם בפשעים נגד האנושות. האם איש כזה, משטר כזה, זכאי להגנה לפי הנורמות הבינלאומיות?
ממשל טראמפ לא דוחה את הסדר הבינלאומי בשביל חוק הג׳ונגל. אלא דוחה את הרעיון ששחקן שפוגע בנורמות יכול להסתתר מאחוריהן. התנהלות מתורבתת היא עם בני תרבות, לא עם פושעים.