קחו לכם כלל שיעזור לכם לקבל הצצה קטנה לאופן פעולת העולם הרגשי שלי. אם אני כותבת על עצמי ביקורת קבל עם ועולם דעו לכם: אני כנראה כבר אחרי השלב ההלקאה העצמית, וכבר מצאתי בתוכי תשובות או פיתחתי עין טובה שמאפשרת לי גם לשפוט את מעשיי לזכות וגם להביע עליהם תשובה או חרטה.

וכך גם להפך. אם אני כותבת על עצמי דברים חיוביים, סימן שאני לא מצליחה לראות את עצמי בעין חיובית. סימן שאני מתפלשת עמוק ברחמים העצמיים או במצפון הסורר וחסר הרחמים, והכתיבה הפומבית משמשת לי כמין בלון הליום. כזה שמנסה לגרום לי להרים את הראש, להביט בזקיפות ובכבוד בחולשות ובמקומות העגומים שלי, ולקוות לעבור דרכם ולמצוא בי די חמלה לצמוח ולגדול משם.

המצב כעת הוא שאני מתפרקת לחלוטין.

ביום ההולדת הארבעים, שהופיע כמצופה, אני מבקשת לדכא כל סוג של חגיגה. ומכיוון שלרעות המאיירת יש מסורת קבועה לאייר עוגה כלשהי מדי שנה בטור החגיגי הזה, הפעם אבקש ממנה לכבד את רצוני ולא להביא לי עוגה.

במקום זה, אני מבקשת מצרכים להכנת עוגה שתהיה ראויה מספיק לגיל המפואר שאני מציינת. את המצרכים, רעות, תסדרי כך שאוכל להתייחס לכל אחד מהם ולנסות לראות דרכו מרכיב אחד באישיות שלי שאני מודה עליו, ושבדיוק כמו בעוגה, הוא חשוב - ובלעדיו כנראה הייתי אדם אחר לגמרי.

מתיקות, גם אצל הילדים

נתחיל, כמובן, בסוכר.

טוב, הגיל הוא ארבעים, אז אפשר גם תחליף סוכר. אבל לא מהזולים בבקשה, זו צריכה להיות עוגה טעימה.

הסוכר באישיות שלי הוא החיוך שלי.

מאז שאני זוכרת את עצמי, החיוך שלי תמיד משך תשומת לב, ובהזדמנות כזו או אחרת הפך לנושא שיחה ולדבר שיש להתפעל ממנו. אין לי מושג במה הוא חריג יותר מחיוכים של אחרים. אני שמחה ומודה על זה שגם לילדיי, כולם, יש אינספור הזדמנויות שבהן אנשים הביטו בהם ואמרו בהתפעלות “איזה חיוך!"

הרבה אוויר

נמשיך בביצים. גם פה, רעות, עשי כרצונך מבחינת תחליפים, כל עוד זה טעים אני זורמת.

הביצים הן האוויר בחיי, הרוח והצלצולים שפעמים רבות מייצגים את דמותי. שנים רבות התאמצתי להנמיך אותו, להזכיר לעצמי שיותר מדי מזה וכולם יברחו או שאהפוך לליצן. בשנים האלה גיליתי שבקלות רבה אני יכולה למלא נפח גדול בשיחות במפגשים חברתיים אפילו בנושאים כבדים כמו שכול. קצת שקשוק והקצפה והנה החלל מתמלא ומתאוורר.

מחליקה הלאה

נמשיך לשמן.

האמת היא שאין לי מושג מה תפקידו בעוגות, אבל באישיות שלי השמן הוא היכולת לא להידבק לשום דבר.

נשאלתי פעם איך אני מצליחה ללוות כל כך הרבה אלמנות ומשפחות עם סיפורי שכול, והאם זה לא מתערבב לי בעולמי. אז חברים, הנה כוח־העל שלי: אני ספוגה בשמן. דבר לא נדבק בי מלבד סוכר ונקניקיות עסיסיות. כשאני נוגעת בסיפורים קשים, באופן מפליא אחרי חיבוק הפרדה, הם מחליקים מעליי כמו מנג'טים ששימנו כמו שצריך.

מדביקה את כל המרכיבים

רעות, זהירות עם הקמח, אנחנו אוהבים אותו לבן אבל שיהיה כוסמין, כדי שנרגיש טוב עם עצמנו.

לקמח בחיי יש תפקיד הפוך. מלבד היותו משביע, ידוע שהוא גם הדבק, החומר המקשר בין כל המרכיבים, ועל התכונה האנושית הזו שבי אני רוצה להודות במיוחד. 

אני שמחה ומודה על הזכות לא פעם ולא פעמיים להיות הדבק החברתי, ההיא ששואפת למצוא מקום מאחד בין כולנו, ההיא שמחפשת מטרה משותפת להתלכד סביבה וההיא שבחברתה תמיד נוצרים גם חיבורים מוזרים וכביכול לא קשורים.

קשר בלתי מוסבר לה' 

אבקת אפייה תייצג בשבילי את המקום הרוחני שיש בתוכי, ואיזה כיף לי שיש בתוכי כזה מקום. תודה על הרוח הנושבת בחיי שממלאת לי את הריאות ואת תאי הגוף בהמון אמונה, ובקשר בלתי מוסבר לה' יתברך, ותודה גם עליו.

מתוק כשמר לי

ומכיוון שעוד לא החלטתי איזו עוגה רעות תאפה לי, נוסיף עכשיו גם קפה וגם שוקולד.

וואו, קפה. תודה שאתה קיים, בלי קשר למרכיב האישיותי שאתה מייצג בי, שהוא כמובן המרירות.

זאת נשמעת כמו תודה פולנית ממורמרת אבל לא, אני בהחלט חושבת שהצדדים המרים שבי, אלו שבחרתי בהם ואלו שלא מונעים ממני להיות מי שאני, מאפשרים לי להתבונן במרירות על מה שלא טוב לי ובכך להעריך יותר את מה שטוב, מבלי לבטל זה את זה. טעם המרירות מדגיש את טעמי המתיקות.

אישיות מקפיצה

ונסיים, איך לא, בשוקולד, ובא לי דווקא שוקולד של סוכריות קופצות. אבל מריר. לא יודעת אם יש דבר כזה. אם לא, אז קדימה, עלית, זו הברקה שחבל לפספס. רעות, את על זה? 

נדמה לי שזה די מגעיל בעוגה אבל במציאות זה החלק באישיות שלי שלא מאפשר לי לעמוד במקום וכל הזמן דורש ממני לקפוץ ולדלג ממקום למקום, בלי לשאול אם בכלל הוזמנתי, בלי להרגיש שחציתי יותר מדי קילומטרים היום ושנסעתי למקום רחוק, גם אם זה קצת יותר רחוק מהמצופה.

אז לכבוד יום הולדתי הארבעים החלטתי להביא לכם עוגה מפורקת שבעזרת השם, במינונים הנכונים, תהיה טעימה מספיק לכבד את המעמד ולהיות בדיוק הדבר שחיכיתי לו ביום המיוחד הזה.

רגע קטן של התלכדות והתחברות שלי עם עצמי, באהבה.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il