כמדי שנה, מלון ענבל מקיים את אחד מאירועי החורף האהובים והפופולריים ביותר בירושלים: פסטיבל המרקים. לחוויה החורפית הזו שלחנו שניים מכתבינו שיחד צללו לסירי המרק הרבים שמציע הפסטיבל, ובדקו האם האווירה, הטעמים והחום שווים את היציאה לקור הירשולמי העז?

האוכל

שיראל: מבחינה קולינרית, המלון מציע מרקים שבאופן אישי לעולם לא יראו אור במטבחי הפרטי, מה שגרם לי להגיע בהתרגשות ובציפייה. ואכן המרקים הצליחו להפתיע אותי ולהוסיף ללקסיקון שלי טעמים שלא הכרתי לפני. לצערי מי שנותרו מחוץ לחגיגה הם המטבלים והתוספות, שהיו עשויים ברמה בינונית. זה אולי זניח, אבל יש משהו שנפגם בחוויה כולה, בעושר והאיכות שמצפים לקבל.

דוד: לפי התיאוריה שלי, מרק לא יכול באמת לאכזב ולא יכול באמת להפתיע. הרי כמה טעים כבר יכול להיות נוזל שעשוי מירקות וקטניות? וכמה לא טעים הוא יכול להיות? ובכל זאת, המרקים של מלון ענבל הצליחו להפתיע אותי. וגם לאכזב. מרק החרירה, למשל, היה נהדר. עשיר בטעמים, חמוץ במידה הנכונה ובעיקר מנחם מאוד. גם מרק הבצל כבש את ליבי ואת קיבתי, אבל מרק הקולורבי, מנת הספיישל של השף, היה די סתמי. הטעם היה שטוח, מונוכרומטי כמו הצבע של המרק, והמרקם - כבד. כבד מדי.

האווירה

שיראל המילה 'פסטיבל' עלולה להטעות את הבאים. אלו שחולמים על אווירה חורפית ומסוגננת, באופן אפילו קצת מלכותי, ימצאו את מקומם. יחד עם זאת לחדר נכנסו לא מעט צעירים מבולבלים, שציפו גם למוזיקה, המולה וגם, מבלי לזעזע, איזה דוכן אלכוהול. ואנחנו איתם. מרק הוא מאכל חם ומרגיע, אבל גם לו מגיעה חגיגה אמיתית, שלא מזכירה עוד ארוחת ערב סטנדרטית במלון.

דוד: הבטיחו לי פסטיבל, וציפיתי לפסטיבל. מוזיקה טובה (גא'ז אולי?), מלצרים שמסתובבים בין השולחנות עם מגשים עמוסים בשוטים (לא של ערק, אלא של מרקים מיוחדים) ואווירה פחות רשמית ויותר תוססת (מי אמר שמרק הוא מאכל למבוגרים בלבד?). שום דבר מזה לא היה, וחבל מאוד כי לפורמט החורפי שפיצח מלון ענבל יש פוטנציאל אדיר.

המחיר - 105 ש"ח לאדם

שיראל: גם פסטיבל המרקים של מלון ענבל, נהנה מחיבתו של הישראלי הממוצע לבופה אכול כפי יכולתך, בכל קונספט. זה עובד נהדר גם עם מרק, מאכל שמנה אחת ממנו יכולה להשביע כל קיבה (בסדר, אולי עם תוספת קטנה). כשלוקחים בחשבון את העובדה שרק המרקים כלולים במחיר לאדם, ומי שירצה לקנח בעוגה וספל קפה ייפרד מעוד כמה מטבעות מכיסו, המסקנה היחידה היא שמדובר במחיר גבוה יחסית, שמשתלם בעקר לחובבי מרקים שזכרו להגיע עם בטן ריקה.

דוד: כשמדובר במחירים, צריך לזכור שהכול יחסי. נכון, 105 ש"ח זה לא מעט, אבל כשקפה ומאפה בישראל עולים כבר 60 ש"ח, בופה מפואר שכולל שישה מרקים, לחמים חמים, גבינות וממרחים - בהחלט מצדיק את המחיר.

הפינאלה (הקינוחים)

שיראל: זה שהם לא כלולים במחיר, לא אומר שצריך להיפרד מהקינוחים. בכל זאת לבשתם מעיל, כפפות ולקחתם עימכם גם מטריה אם ממש לא התמזל מזלכם. אין סיבה לוותר, ואכן הקינוחים כמו רוב המרקים היו עשירים, כיפיים, ובאים בטוב לבטן השבעה שתמיד משאירה מקום למתוק. דווקא הטירימיסו שלו ציפיתי קצת אכזב, אבל עוגת השוקולד והגבינה הניו-יורקית היו הסיום החגיגי שחיפשתי.

דוד: אני התעקשתי על עוגת הגבינה. שיראל התעקשה על עוגת השוקולד החמה. על הטירמיסו שנינו התעקשנו. ושנינו טעינו, ושנינו צדקנו. דווקא עוגת הגבינה, שלה חיכיתי כל כך, לא הפילה אותי מהכיסא. מנגד, עוגת השוקולד החמה, שלתפיסתי נכנסת לאותה קטגוריה כמו מרקים (כמה כבר היא יכולה לאכזב, וכמה היא יכולה להפתיע?), הייתה פשוט נהדרת: מתוקה במידה הנכונה (כלומר, מתוקה מאוד), נימוחה, מנחמת כמו חיבוק של אמא. הטירמיסו לא היה מהטובים שאכלתי, אבל היה חביב פלוס.

הסיכום

השימור של שיראל: טעמי המרקים שרק בשבילם שווה לצאת בכפור מאשר להכין מרק בבית, וכמובן תפריט הקינוחים.

השימור של דוד: השירות היה מעולה - תזכורת נעימה לכך שגם אם מדובר בפסטיבל מרקים, זה עדיין מתנהל בסטנדרטים הגבוהים של מלון ראוי כמו מלון ענבל. 

השיפור של שיראל: אפשר ואף רצוי להחליף את אווירת ערב שבת אצל סבתא, לאווירה קלילה יותר. מוזיקה תוסיף, דוכנים ועיצוב צבעוני יותר.

השיפור של דוד: אם מבטיחים לסועדים פסטיבל, צריך גם לספק פסטיבל. וארוחת ערב בחדר האוכל של המלון, לצערי, היא ממש לא פסטיבל.