אנחנו בכלל התכוונו להחמיא לו. באנו בטוב. ואיך לא נבוא בטוב? הבנאדם פשט מדים סוף־סוף, ובמקום להתפנן על איזו מיטה מרווחת ומזגן שמחמם, הוא כאן. סוגר שמירה בחווה. וקר. ממש־ממש קר. זה לא הגשם, זו הרוח החודרנית שבאה מהצד ומקפיאה עצמות בגבעה החשופה. והוא עם הנשק בעמדה, ובבוקר הוא כבר יצא עם העדר לסיבוב. אז בטח שבאנו בטוב, אלא מה?
על מה הוא שומר? על החווה ששומרת על היישוב הסמוך ששומר על העיר ששומרת על גבולות הספר ששומרים על המדינה. בראשית המאה הקודמת היו קוראים לו חלוץ, אבל בעת הזאת מכנים אותו משיחי. אף שאין לו גוזמבות, והזקנקן הצעיר שלו צמוד קרקע עם כיסוח שבועי. אבל יש לו כיפה צמרית וציציות, והוא שומר שבת. אז אתם כבר מבינים שאי אפשר להאמין בטוהר כוונותיו הציוניות או באיזשהו רכיב רציונלי שמהנדס את העשייה שלו וסולל לה דרך בשממה.
אנחנו מצידנו קראנו לו מכבי. כראוי ללוחם שאוחז היטב בעמדת השמירה ובאמונה. כראוי למי שמגן על עצמאות עמנו המאוים תמידית בכל אשר ילך. והוא הבין, בטח שהבין את המחמאה. הוא ידע שבאנו בטוב. והוא אפילו קצת הסמיק והרכין ראש בשמץ מבוכה. אבל אז הציץ על הנרות הדולקים של החג, וזרק איזה "כן, אה?". ועוד לפני שהספקנו למצוא תשובה נאותה ל"כן" או ל"אה", הוא הוסיף: "ואתם מה?"
הכי מעניין
גבעת שדה יונתן ליד מכמש | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
לקח קצת זמן להבין את השאלה, להבין את ההאשמה. הבחור עם הציצית ובלי הגוזמבות באמת ובתמים ניסה להבין אנחנו מה. אנחנו, דור ההורים שלו, אנחנו שקופצים להגיד שלום בחוות יהודה ושומרון. שאין לנו עטרת מלחמת הקוממיות של 48', ולא הילת ששת הימים או גבורת ההתאוששות המטאורית של מלחמת יום הכיפורים. אנחנו סתם ילדי שנות השישים־שבעים־שמונים שלכל היותר מצטרפים באיחור לאדי המלחמה הנוכחית. אין בנו ההרואיות של מלחמות הראשונים ולא של משקמי קטסטרופת 7 באוקטובר באינספור חזיתות הלוחמה. אנחנו אלה שנתקעו עם מלחמת לבנון הראשונה והמושמצת, עם הדשדוש והבוץ, וקצת מור"קים מביכים על חדר אטום בניילון ממלחמת האולפן הפתוח והמפרץ. אז נכון, החזקנו קו כמה עשורים בצפון וביו"ש, היינו העורף המוכה של שתי אינתיפאדות חרדתיות, וצלחנו בגבורה גם את המעבר החד בין האסימון לזמינות המקסימלית של שיחת הסלולר המצולמת והכתובה. פיתחנו ושדרגנו את הקיום הכלכלי לצד ביטחון המדינה. אבל הוא, ואולי גם אנחנו, בכל זאת מנסה להבין: אנחנו מה?
"אל תכעסו", הוא אומר לנו, השומר החדש הזה, "אבל בעיניי אתם הדור הכי גרוע שהיה". ככה, בפנים, מול הנרות הדולקים והחיוך המבוגר שלנו. גם אחרי שפרגנו לו במכבי, אחרי שבאנו בטוב, לגמרי בטוב, אלא מה. "הדורות הקודמים בנו, פיתחו, היו חלוציים", הוא מסביר בביטחון הולך וגובר, מהסוג שהדור הזה יודע לדבר אותו. "אבל הדור שלכם, מה הוא הביא? את אוסלו. זה מה שיצא מכם. נתתם לזה לקרות, כאילו כלום. ולמה? מרוב הלם של יום הכיפורים? מרוב צורך להיאחז באשליה?"
והוא יודע שאנחנו לא משם, לא ממחוזות אוסלו והסביבה. והוא יודע שעל ההסכם הרע ההוא חתומים אנשי דור התקומה דווקא. אבל אנחנו לא מתחמקים. אנחנו יודעים למה הבחור הצעיר הזה מתכוון. יצא לנו להיות צעירים בעבר, אנחנו זוכרים איך זה. איך הראש עובד, איך הוא מקשר בין נקודה היסטורית אחת לאחרת ואיך הוא דורש תשובה. והרי גם אנחנו שואלים את עצמנו, בעצם: אנחנו, מה? אנחנו הדור הדשן שנמנם עצמו לדעת בעשורי השפע האחרונים. הדור שהתלונן על דור הטיקטוק הממוגנט למסכים, אבל בנה סביב אותה טכנולוגיה את כל תפיסת הביטחון שלו, והפקיר אותה לחיישנים שנדמו ברגע האמת. אז באמת, אנחנו מה?
פאזל תרי"ג חלקים
ובכן, אמרתי לבחור ואולי בעיקר לעצמי, אנחנו הדור שילד אתכם. אל תחייך, זה לא עניין טכני בלבד. אנחנו חינכנו אתכם לעצמאות הזאת שבאה לכם היום באופן טבעי. לחירות החשמונאית שאפשרה לכם לקום ולהילחם על האמונות שלכם, גם אם לא לזה התכוונו. גם אם אנחנו עצמנו לא הלכנו עם האמונות האלה באותו ביטחון.
אנחנו הדור שסיפר לכם איך הדורות הקודמים סגרו אותנו במסגרת מסומנת היטב של מה מקובל ומה אסור לעשות כי מה יגידו השכנים. אנחנו קיטרנו אגבית על אילוצי תדמית משפחתית או תכתיבי בית הספר שנכפו עלינו, ובלי לשים לב חינכנו אתכם לפרוץ את המסגרת שדבקה גם בנו, להמציא את הכול מחדש. בזכות זה אתם הדור שעולה על גבעת טרשים בביטחון של טרומפלדור ובאמונה של מתתיהו החשמונאי. בגלל זה הצלחתם להקים את עצמכם ביום פקודה שאיש מראשינו לא ידע לפקוד, ורצתם להציל את אחיכם.
עוד כתבות בנושא
בגלל זה אתם יודעים לכפות עלינו להשלים עם חתונה ביום שישי בצהריים, עם טיולים ממושכים במזרח הרחוק או עם מסיבות טבע אחרי קידוש. בזכותנו למדתם לבנות פאזל אמוני יצירתי שיש בו ציצית ולא כיפה, צום גדליה ולא תפילין. כי בדור שלכם הכול הולך – במנעד, ברצף, בעוד שורה ארוכה וחדשה במילון המושגים.
זה הולך כי נתנו לכם ללכת. כי אנחנו הדור שהסכים להודות שהוא לא יודע הכול. אנחנו הדור שהכיר בכך שלא עליו המלאכה לגמור, גם אם לרגע לא הרגיש בן חורין. אנחנו הבומרים שלא מחזיקים ראש בכל הגאדג'טים ופלאי הדיגיטל, אבל אנחנו גם אלה שקנו לכם את מכשיר הפלא הראשון.
ייקח לדור שלכם כמה שנים והמון גלגולי עיניים להבין את ה"אנחנו מה" שלנו, המבוגרים. והרי מי כמוכם יודע לגלגל עיניים ברבים. אתם דור החוות, המכינות והערים. בשומר החדש ובשיעורי ימימה, בהיי־טק ובחקלאות, בהתנדבויות ובספה אצל ההורים. בכל מקום אתם סוערים, מוצפים צורך בחיפוש, בהבנה, במשמעות לחיים. אתם הדור שיודע להתעמת, לחדד תפיסות רעיוניות, גם כשמפרגנים לכם ב"מכבי". גם כשבאים אליכם בקטע טוב, אתם דורשים ושואלים. אז מה אכפת לנו שאתם עוד לא מבינים. אנחנו פשוט גאים בכם, כי אנחנו ילדנו את הדור המטורף הזה. הדור יפה התואר והמחשבה, שסוחף אותנו אחריו, עד למימוש החזון של מדינת היהודים.
לתגובות: orlygogo@gmail.com