אחרי כל אסון שפוקד את קהילות יהדות התפוצות, פעולות טרור מחרידות ותקיפות אנטישמיות נגד מוסדות ותושבים, מהר מאוד עולה קריאה לאותה קהילה פגועה לעלות בהמוניה לארץ. זו קריאה שהפכה לכמעט אוטומטית בשנים האחרונות, אך לרוב היא מבוססת על סנטימנט שאותן קהילות לא חולקות, בטח שלא ברגעי הפחד הראשוניים, טרם אומדן הנזקים והאבידות בנפש.
גם אני הייתי בין אלו שהעלו קריאות כאלה. חשבתי, אומנם כעולה צעיר, שאין מנוס ממעבר לארץ, ושהחיים היהודיים בחו"ל חסרים ביטחון ויכולת להתגאות ביהדותנו. טעיתי. במהלך ביקור בקיץ האחרון בדרום אפריקה גיליתי קהילה יהודית תוססת, מגובשת וחזקה, שיודעת להתאחד ברגעי משבר ושמחה כאחד. קהילה שחיה בנוחות במקומה, וחשופה לסכנה שאינה שונה מהותית מזו שחווים שכניה הלא יהודים.
עוד כתבות בנושא
המפגשים ברחבי המדינה גרמו לי לחשב מחדש את תפיסתי בעניין, והובילו אותי לחקור את הקהילות לפני שאני מצהיר בפניהן שעליהן להעתיק את חייהן למדינה אחרת, גם אם המדינה שעליה אנחנו מצביעים היא המגדלור התמידי שלהן. ההבנה שניתן, וצריך, לחזק את מדינת ישראל גם מרחוק באמצעות קהילות חזקות, היא כזו שחייבת לחלחל לתודעה של כולנו.
הכי מעניין
מתקפת הטרור הרצחנית בבונדי ביץ' באוסטרליה היא תזכורת כואבת לכך שהקהילה היהודית בתפוצות תלויה בראש ובראשונה בעצמה, ואינה יכולה לסמוך לחלוטין על הרשויות שיגנו עליה. עם זאת, היא אינה נחה על זרי הדפנה. בשנים האחרונות הוקמו יוזמות מקומיות רבות של הכשרה מעשית למשימות אבטחה, הכשרות למתן עזרה ראשונה ולאחזקת נשק, ונבנו סדרי פעולה שמטרתם בראש ובראשונה הצלת חיי אדם בשעת חירום. חלק מההכשרות בוצעו בסיוע משרדי ממשלה שונים, ורובן מומנו באופן עצמאי.
לפני שאנחנו קוראים לעלייה מאסיבית, שכן מקומו הטבעי של העם היהודי הוא בארץ ישראל, ועידוד עלייה הוא אכן דבר מבורך, עלינו לזכור שהקהילה שאנחנו מפצירים בה לעלות לארץ נמצאת בעיצומם של אבל, פאניקה, הלם ופרידה כואבת מאהוביה. חבריה אינם נמצאים במצב אידיאלי לחשב מסלול חיים מחדש, והקריאה עלולה להתפרש כחסרת רגישות ואף מנותקת מהמציאות.
כמו כן, הטקטיקה של משיכת שגרירים וקונסולים אינה מענישה את המדינה שמתנגדת לפעילותה של מדינת ישראל, דוגמת אירלנד ודרום אפריקה, אלא את הקהילה היהודית עצמה, כאשר היא פוגעת ביכולתה להשיג סיוע, להביא בנות שירות המחזקות את הפעילות בשטח ולבצע פעולות קריטיות נוספות. היא גם משאירה שער פתוח למבקשי רעתנו.
מדינת ישראל תמשיך להיות אור לגויים, מגדלור של תקווה עבור אחינו בתפוצות, ותדע לחזק את ידם בכל עת. לצערנו, אנו מתורגלים באסונות, ואת הניסיון שצברנו אנו חולקים ברצון עם הזקוקים לסיוע, יהודים ולא יהודים כאחד. עלייה היא פעולה הדורשת מנעד רחב של תנאים. זו אינה החלטה פשוטה או רגעית, וחובתנו לכבד זאת תוך מתן חיבוק לקהילות הכואבות. שם טמון כוחה הגדול של מדינת ישראל. שם טמון כוחנו כעם יהודי מאוחד וחזק.
עקיבא שפיגלמן הוא יועץ תקשורת וקשרי חוץ