בתגובה ל"חוזרים לחיים" מאת הרב אילעאי עופרן, גיליון פרשת תולדות

המוסר שלנו אינו תלוי בחמאס

"הדרך היחידה להביס את הברבריות היא על ידי שימוש בשיטות ברבריות"; "לא ניתן להילחם בברבריות בשיטות 'תרבותיות'" – כותב הרב אילעאי עופרן. מדבריו משתמעת הבנה, ואולי אף השלמה, עם העובדה שהמלחמה שניהלנו בשנתיים האחרונות גררה תופעות אזרחיות שליליות שהתעצמו מאוד ביחס לשנים עברו: מאות הרוגים בתאונות דרכים; מאות נרצחים בחברה הערבית; רצח עשרות נשים; פשיעה לאומנית של יהודים נגד ערבים בהיקף חריג מכל שהיה בעבר. ברור שכוונתו של הרב עופרן לקרוא לחברה בישראל, עם סיום המלחמה, להשתחרר מהברבריות שדבקה לדבריו כמעט בכולנו, ולחזור לחיים "תרבותיים", לעדינות, למרחבי הרוח והתורה. קריאתו צודקת וראויה, ועם זאת דבריו מתמיהים.

בהיבט הפרקטי, חמאס טרם הוכרע, וספק האם ומתי יוכרע ברצועת עזה. אם וכאשר זה יקרה, מוקדי פעילותו יעברו למחוזות אחרים ובהם לאחיזתו העמוקה ביהודה ושומרון. נראה שמלחמתנו בחמאס תימשך עוד זמן רב. לכאורה עולה מדברי הרב עופרן שעלינו לצפות ואולי אף להשלים עם המשך ההשלה של מגבלות מוסר ותרבות באופני הלחימה של צה"ל ובמרחב האזרחי. זוהי חזות קשה ונוראה. הרב עופרן מציע הסבר פסיכולוגי לתופעות אלו, ואולם כחברה עלינו להתמודד איתן וחובתנו למגרן מקרבנו.

בהיבט הערכי, משתמע מדברי הרב עופרן שגדרי מוסר הלוחמים שאנו מחילים על צה"ל בעת מלחמה, אינם מוחלטים אלא גמישים ומותנים באויב שניצב מולנו. לדעתי, גדרי המוסר שמחייבים אותנו נובעים ישירות מעולמנו היהודי, הציוני והדמוקרטי. לא מפלצות החמאס יקבעו את מוסר הלחימה שלנו. אני מקווה ומאמין שרבים מלוחמי צה"ל, בכל הדרגים והמשימות, יסרבו לנהל מערכה בדרכי פעולה ברבריות. החינוך היהודי והישראלי, הכרת צלם א־לוהים שבכל אחד מהם, והמרחב התרבותי שבו גדלו ובתוכו הם פועלים, יעוררן בהם מחסום נפשי מלחימה בשיטות ברבריות, באכזריות מזוויעה כפי שעוללו מפלצות חמאס בפוגרום שמחת תורה. לא רק הלוחמים, גם החברה בישראל תסרב לאמץ שיטות לחימה כאלה.

אכן, שמירה על מוסר לוחמים גובה מחירים, כפי שכל מערכת החיים שאנו חיים על פיה גובה מחירים. זה "מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה", אלו מגבלות שמוטלות עלינו מעומק עולמה של תורה. לביסוס דבריו העלה הרב עופרן שורה של מקורות, שניתנים כמובן להסברים בדרכים שונות. ניתן להעלות שפע מקורות שתומכים בתביעה לניהול מלחמה גדורה בגדרי מוסר ואנושיות. אפשר לנהל לחימה עוצמתית ומוסרית גם נגד ארגוני טרור אכזריים ומדינות שנוהגות כמוהם. צה"ל הוכיח זאת לאורך מלחמת חרבות ברזל, במיוחד במהלומות שהנחית על חיזבאללה ועל איראן.

דוד המלך שלח למסור ליואב בן צרויה, שר צבאו: "כָּזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב". המעשה שעשה דוד ובהנחייתו יואב, היה בלתי מוסרי בעליל – הקרבתו של אוריה החיתי, אישהּ של בת שבע. דוד נקט כאן ביטוי שמשקף נאמנה את המלחמה. גם בלחימה מוסרית לעילא ולעילא, נופלים חללים ש"אינם מעורבים", אין מלחמה סטרילית ונקייה. אבל בינה ובין ברבריות יש פער אדיר. חלילה חלילה למדינת ישראל ולצה"ל לגלוש ללחימה ברברית נטולת גדרי מוסר!

ד"ר יוחנן בן יעקב היה מזכ"ל בני עקיבא ויו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל