הצופה הבלתי משוחד יגיע למסקנה שביקום הטראמפי יש אולי שחקנים טועים, אבל אין שחקנים רעים. מבחינת טראמפ כולם בלי יוצא מהכלל הם פוטנציאל למימוש אינטרסים, וכל עוד הוא מבחינתו מרוויח, הוא סובלני מאוד לשחקנים בעייתיים.
ביקום הזה קנדה יכולה להפוך למוקד של זעם וסנקציות ("אחת המדינות הנבזיות ביותר"), בעוד מדינות כמו סעודיה, קטאר ואפילו סוריה של ג'ולאני, שמוכנות לרצות את הנשיא, לקבל אותו בכבוד מלכים ולשלם מה שצריך, זוכות לשבחים והילולים טראמפיים, וחשוב מכך - להסכמי סחר וביטחון חסרי תקדים.
מבחינת טראמפ הכול עניין של אינטרסים, לכן הכול חולף וזמני. ידיד שיתעמת איתו, יהפוך באחת ל"נבזי" ויחטוף סנקציות והשפלות, אבל גם ההפך נכון: אילו קנדה תרצה אותו פתאום, היא תהפוך מ"המדינה האמריקנית ה־51" של ארה"ב לישות "מדהימה" ו"מופלאה". טראמפ מתהפך בלי למצמץ, מפני שמבחינתו יש רק עיקרון אחד: תועלת.
הכי מעניין
בכל זאת, השאלה הגדולה היא מה בדיוק טראמפ רוצה. מה המשחק הגלובלי שהוא משחק, שהופך אויב לאוהב ולהפך? ובכן, טראמפ מתמודד עם שני אתגרים מרכזיים השלובים זה בזה. האחד הוא ניסיון למנוע משבר כלכלי אמריקני עצום, שסימנים רבים מעידים על קרבתו, והשני הוא תחרות עזה מול סין, שבה מעמד ארה"ב הולך ונשחק.
הנשיא דונלד טראמפ במהלך ישיבת קבינט בבית הלבן | צילום: AP
התנהלות טראמפ בעולם ובאזור שלנו נובעת בעיקר מהמלחמה הכלכלית־טכנולוגית הזו. זירתה הראשונה היא מה שנקרא "אדמה נדירה", ביטוי שמשמעותו 17 יסודות שנדרשים לצורכי טכנולוגיה מתקדמת, ממכוניות חשמליות ועד טילים ולייזר (בהם למשל ניאודימיום, איטריום וטרביום). לסין יש כמעט מונופול עולמי על אדמה נדירה, עם רוב הייצור – יותר מ־60% – וכמעט כל העיבוד – יותר מ־90% – הנדרש להפקה לצורכי התעשייה. זהו צוואר בקבוק דרמטי בעל משמעויות אסטרטגיות.
הזירה השנייה היא השוק המתפוצץ של בינה מלאכותית. כפי שהסביר ד"ר דיוויד וו, אנליסט גאופוליטי מרתק, האסטרטגיות של סין וארה"ב הפוכות. ארה"ב נוקטת אסטרטגיה קלאסית, ומנסה להשתלט על התשתיות הנדרשות לשימוש בבינה מלאכותית, וכוללות אנרגיה, חוות מחשוב, רגולציה על שבבים וחסמים חוקיים. הסינים נוקטים אסטרטגיה הפוכה – מטרתם היא להוזיל את שוק הבינה המלאכותית למינימום האפשרי. הם מפתחים ומייצרים שבבים חדשניים וזולים, משתמשים בקוד פתוח, ולא פחות חשוב - מתמחים בבניית כורים אטומיים יעילים וחדשניים, שיספקו לצורכי הבינה המלאכותית שפע אנרגיה זולה.
אם הסינים יצליחו, זו תתברר כאסטרטגיה מבריקה, שתסב נזק עצום לאמריקנים. כלכלת ארה"ב היום, כפי שמדגים וו על פני מדדים רבים, כמעט תלויה בחוט השערה – והחוט הזה הוא בועת הבינה המלאכותית. אם יתברר ששוק הבינה המלאכותי גם הוא מלאכותי, כלומר, רחוק מהנבת הרווחים שמפללים אליהם אלה שמשקיעים בו טריליונים, שוקי המניות האמריקניים יקרסו, ואיתם חלק גדול מהכלכלה שמתקיים בזכות בועת ה־AI. הסינים מוזילים את הבינה המלאכותית, כדי להרוויח בשלב שאחרי הקריסה.
יש מרוצים נוספים, כמו בניית מחשב קוואנטי, אבל מלבד העובדה שהסינים טוענים לפריצות דרך ומימושים מתקדמים מאוד בשלוש טכנולוגיות שונות, הבעיה עדיין לא פתורה, התחרות פתוחה, ושני הצדדים מתקדמים במרץ. בכל הנוגע לאנרגיה אטומית, סין ניצחה בתחרות בפער גדול, אבל אפשר לקוות לפריצת דרך בשוק הפרטי, שתגרום להקטנת יתרונה.
טראמפ מבחינתו מתמקד בעיקר בשני ההיבטים האלה: התלות בצוואר הבקבוק של "אדמה נדירה" ותשתיות הבינה המלאכותית. פוליטית, הוא מנסה למנוע מסין להרחיב את ההסכמים והבריתות שלה עם מדינות נוספות, כולל אצלנו במזרח התיכון. משום כך הנשיא חותם על הסכמי שיתוף פעולה עם כל מי שמוכן, משלם הרבה תמורת העדפת ארה"ב על פני סין, ותמיד דורש בהסכמים האלה שיתוף פעולה ב"אדמה נדירה" ו"בינה מלאכותית".
סעודיה מספקת דוגמה מצוינת. הסעודים יקבלו מטוסי קרב מתקדמים, רשות להקים תשתיות בינה מלאכותית עצומות, ויחתמו על הסכמים עם כל החברות הגדולות. בתמורה הם ישלמו בכסף ובאדמה נדירה, ולא פחות חשוב - יתחייבו להיכנס תחת המטרייה האמריקנית ולהתרחק מהסינית. טראמפ משיג את יעדיו המרכזיים: שליטה במשאבי AI גלובליים ומשאבי אדמה נדירים, והפחתת ההשפעה הסינית. בתמורה הסעודים יהפכו למעצמה אזורית כלכלית וטכנולוגית, בעלת יכולות צבאיות מתקדמות.
לטראמפ, מבחינתו, אין ברירה. הוא לא יודה בכך בפומבי, אבל הוא מבין שהמאבק הכלכלי עם סין הוא בממדים כמעט קיומיים. אם סין תנצח, ארה"ב עלולה לאבד את בכורתה העולמית. האמריקנים יישארו עם כלכלה הרוסה, דולר חסר ערך ומדיניות רווחה קורסת. זה פתח למשבר פוליטי שבו פורחים רדיקלים הרסניים משמאל, נוסח ראש העיר החדש של ניו־יורק זוהרן ממדאני.
אם יגיע המשבר, ארה"ב תמצא עצמה במצב גרוע במיוחד. הסינים אומנם תלויים במידה רבה בכלכלה האמריקנית, אלא שבמקביל הם עושים כל שביכולתם בהכנה לצונאמי שיגיע ביום קריסתה. לכן הם מבזרים הסכמים, מפחיתים תלויות, מגדילים סחר עם כל העולם (באופן פרדוקסלי, המכסים שהטיל טראמפ מסייעים להם), מכינים חלופות לדולר, ובאופן כללי מבצרים את כלכלתם מפני גלי ההדף.
כשיגיע המשבר, כך התכנון, הכלכלה הסינית אומנם תספוג מכה קשה אך תשרוד, ואז תזכה לבכורה עולמית. כשארה"ב תנסה להתאושש, היא תגלה שהסינים מוכרים לעולם שירותים וסחורות בזול, פורסים חסות ביטחונית וכלכלית על מדינות, פותרים בעיות אנרגיה ותשתיות, וכשצריך גם מאיימים בחסות צבא גדול ויכולות צבאיות וטכנולוגיות מתקדמות שהם בונים בלי הרף. האמריקנים יגלו שהם הרבה פחות נחוצים; מדינה גדולה וחשובה, במעמד של מעין "קנדה שנייה".
טראמפ מבין את הבעיות שעומדות מולו, ולכן עושה הכול כדי לבצר קואליציה חדשה שתוכל להתמודד עם סין ולחציה. המהלכים הללו יוצרים לישראל בעיה קשה כפולה: לצורך המאבק הנשיא מקדם בכל האזור הסכמים שמנוגדים באופן מובהק לאינטרס הישראלי - בעזה, בסוריה, בטורקיה, בקטאר, בסעודיה ועוד. אנחנו בעמדת מיקוח חלשה, מפני שהנאמנות שלנו לארה"ב נתונה, ומדינות האסלאם יכולות לאיים שיעברו לצד הסיני. הבעיה השנייה היא שבמאבק הזה, במצב המערב וארה"ב כפי שהם היום, אי אפשר לדעת מי יצא וידו על העליונה.
עוד כתבות בנושא
