תחילה אנו מבקשים להודות לר' דוד שפרבר על ההתייחסות הרצינית והמכבדת, שמאפשרת פתיחת שיח רחב גם על היחס בין התחדשות יהודית ובין הזרמים הלא־אורתודוקסיים ביהדות, וגם על הקשר בין היומרה של "לכתחילה" ובין הניסיונות הרבים לכונן יהדות ישראלית על־זרמית, ניסיונות שלרבים מהם אנו מודעים היטב ואף שותפים בשמחה.
נפתח בשאלת היחס לתנועה הרפורמית: אכן, העולם ההלכתי, ובכלל זה האורתודוקסיה המודרנית והציונות הדתית לזרמיה, מבדל את עצמו מהרפורמה מסיבות רבות, היסטוריות ועכשוויות. בניגוד לשיח המקובל, אנו סבורים שהביקורת השמרנית כלפי הרפורמה לא נסובה דווקא על אפשרויות השינוי בהלכה – אפשרויות כאלה הן בשר מבשרה של המסורת מאז ומעולם – אלא בעיקר על המוטיבציות שעומדות מאחוריה. הרפורמה התגבשה במערב אירופה במהלך גל אדיר של התמוססות הזהות היהודית וטמיעה בתוך הסדר החדש של המדינה המודרנית. הרפורמה ביקשה להכשיר את ההשתלבות של היהודים בתוך הסדר הזה, ואילו שלומי אמוני ישראל ביקשו לבצר ולשמר את הנבדלות היהודית, בין השאר על ידי מאבק ברפורמה ודה־לגיטימציה שלה. אין זה מקרה שהזרם הרפורמי התנגד שנים רבות לציונות, תנועה שבתשתיתה עמדה ההבנה שעתיד היהודים נמצא בארץ ישראל ולא באירופה.
כל זה אינו היסטוריה בלבד; הוא מסביר את אפיקי ההתפתחות של היהדות הרפורמית, וגם את השורש לכך שלמרות מאמצים רבי שנים היא לא מצליחה באמת להיקלט בישראל כחלופה לדתיות ה"רגילה" – מן החרדית ועד המסורתית – אף שלכאורה יש בה בדיוק מה שהציבור הישראלי החילוני מחפש. העובדה שהתנועה הרפורמית נתפסת כמי שמאמצת במלואה השקפת עולם פרוגרסיבית, אינה מקלה כמובן על התקבלותה הציבורית כמייצג אותנטי של היהדות.
הכי מעניין
התנועה הקונסרבטיבית היא סיפור אחר, ובמקרים רבים יש הלימה רבה בין גישתה ופסיקותיה ובין הגישה שלנו, כמו גם לזו של חברינו הרבים במרחב הדתי ה"אורתודוקסי". אך גם כאן מדובר בתנועה שיסודותיה זרים לישראל – התנועה התגבשה באמריקה ובהתאם לצרכים ולאתגרים של יהדות ארה"ב – והיכולת שלה להצמיח כאן פירות שיקלעו לטעמם של הישראלים מוגבלת מאוד.
עוד כתבות בנושא
אכן, העובדה שאיננו רואים עצמנו כ"רפורמים" או "קונסרבטיבים", ואיננו חושבים שפעולתנו מתייתרת בשל קיומם, אין בה בשום אופן כדי להכתיב פסילה או הסתגרות. חלילה! נשמח לכל דיאלוג ולכל שיתוף פעולה, כמתבקש ממהותו של חזון התורה הישראלית.
אשר לתנועות היהדות הישראלית לסוגיהן, הפועלות במרחב שבין "דתיים" ל"חילונים" בישראל – אין שום סיבה להניח שאנו "מתעלמים באופן שיטתי מניסיונות דומים". לא רק שאיננו מתעלמים (בספרי "הברית הישראלית" יש התייחסות נרחבת למפעלים אלה; י"ש), אנו אף שותפים לאורך שנים – כל אחד מאיתנו בנפרד – בכמה וכמה מסגרות מסוג זה. יתרה מכך: על הגרעין המייסד של "לכתחילה" נמנים שורה של אנשים מרכזיים בתנועת המכינות המעורבות.
דומה שהביקורת של שפרבר נשענת בעיקר על הריאיון שפורסם איתי (הרב חיים וידל), ולא על היכרות רחבה עם המפעל של "לכתחילה". אכן, היריעה העיתונאית קצרה ומוגבלת מטבעה, ואיננה עשויה להקיף את מכלול ההגות העומדת ברקע. אמת, אינני בקי במשנת הרב מרדכי קפלן ואשמח להוסיף אותו לרשימה המכובדת של הוגי ההתחדשות היהודית שאני לומד מהם. ההסתמכות שלי בעיקר על תורת הרב קוק היא בחירה מודעת, שהיא פועל יוצא של הביוגרפיה הרוחנית המוגבלת שלי. בספר ייחדתי פרק קטן להגות הציונית הלא־דתית העשירה והחשובה. אם תהיה מהדורה נוספת אני מתכוון להרחיבו ולהוסיף פרק שיוקדש להגותם של הזרמים הליברליים והלא־אורתודוקסיים, ותודה על הדחף לעשות זאת.
דבריו של שפרבר נחתמים בקביעה שלפיה "במקום לחזק את ההתחדשות היהודית בישראל, 'לכתחילה' עשויה לבסס שוב את ההגמוניה הציונית־דתית, תוך התעלמות ממי שכבר שנים סוללים דרך קרובה לזו שבה היא עצמה מבקשת ללכת". על כך נשיב: הבחירה להתמקד במשנת הציונות הדתית ובקהל היעד המצוי בה היא תולדה של הבנה שכאן טמון המפתח לפריצת דרך ריאלית. כולנו בוגרי הניסיונות הרבים להצמיח את התורה הישראלית ממרחבים משותפים לדתיים ולחילונים, וכולנו שותפים גם להבנה שהניסיונות הללו לא הניבו עד כה את הפירות המצופים. אכן, זו בהחלט סכנה האורבת לפתחה של "לכתחילה", ועלינו להיות מודעים לה ולהתמודד איתה.
הרב חיים וידל הוא יו"ר המועצה הציבורית של לכתחילה; ד"ר יואב שורק הוא יו"ר לכתחילה