תיאטרון האבסורד ששמו משפט נתניהו שבר שבוע שעבר שיאים חדשים. בעוד בתקשורת מקובל להאשים את ראש הממשלה בפרט, ואת הנאשמים בכלל, בהתמשכות ההליכים עד אין קץ, באולם מתגלה תמונה שונה לגמרי. מסתבר שגם לפרקליטות לא אצה הדרך, ולתובעים לא אכפת להשחית את הזמן הקצוב של ראש הממשלה בבית המשפט עם עיסוק בסוגיות בעלות חשיבות מוגבלת ועם התנצחויות משפטיות ארוכות וחסרות תכלית.

ניקח כדוגמה את יום שלישי השבוע. הבוקר נפתח מעט לאחר השעה 9:30, כאשר שופטי ההרכב נכנסו לאולם. מלכתחילה מדובר היה ביום דיונים מקוצר, מאחר שאחד משופטי ההרכב, עודד שחם, צריך היה לחזור מוקדם לירושלים. גם משפט של ראש ממשלה מכהן אינו דוחה, כך מתברר, תורנות בבית המשפט המחוזי בעיר, המתבצעת בשעות אחר הצהריים. אף על פי כן, איש לא חשב להקדים את שעת פתיחת הדיון, ואף לא לדאוג לניצול מיטבי של שעות הדיון הספורות.

את השעתיים הראשונות של הדיון הקדישה התובעת, עו"ד יהודית תירוש, לניסיון להוכיח כי טענתו של נתניהו בחקירה הראשית שאופי סיקורו בתקשורת אינו מעניין אותו אינה נכונה. מצד אחד הציגה תירוש לנתניהו שורה של מקומות בעדותו שבהם טען בתוקף כי הוא כלל איננו עוסק באופן שבו הוא מסוקר. מנגד הציגה לו שלל ראיות לכאורה לכך שהוא בהחלט עוסק, לעיתים באופן אובססיבי, בכל פרסום וכתבה על אודותיו. לשם כך עימתה תירוש את נתניהו הן עם ציטוטים שלו, הן עם המענה שנתנו סנגוריו בשמו לכתב האישום, והן עם ציטוטים ועדויות מפי מי שהיו מקורבים אליו בעבר או שעודם חלק מצוותו.

נתניהו לא התרגש מהסתירה לכאורה. הוא טען שהתקשורת הישראלית בכללה, והאידיאולוגיות שהיא מקדמת, מעניינות אותו מאוד. השאלה מה נכתב או נאמר עליו במקום כזה או אחר, שבשנותיו הראשונות בפוליטיקה אכן העסיקה אותו, כבר מזמן מטרידה אותו הרבה פחות. לדבריו, לו באמת היה עוסק בכל פרסום על אודותיו, לא היה מספיק לעסוק בשום עניין אחר.

בניסיון לסתור את דבריו הציגה התובעת לנתניהו דברים שאמר בעדותו ניר חפץ, מי שהיה יועץ התקשורת שלו עד שנת 2014: "בנושאים תקשורתיים הוא מבקש לדעת הכל, עד לפינה הכי הכי הכי נידחת, וגם אם זה ישיבות ביטחוניות מכניסים לו פתקים פנימה". ראש הממשלה הגיב לדברים בביטול וציין כי מטבע הדברים, דוברים נוטים לראות הכול במשקפיים של תחום אחריותם, ואולם לחפץ לא היה בשום שלב מושג אמיתי מה באמת מטריד אותו ומה לא. "הוא מנפח מה שהוא רואה. מבחינתו זה כל יומו. צר עולמו כעולם נמלה", עקץ נתניהו. בביטול דומה התייחס ראש הממשלה גם לדברים שאמר בנושא דוד שרן בעדותו.

הראשון שתהה על בזבוז הזמן היה עורך דינם של האלוביצ'ים, ז'ק חן. הסנגור הוותיק טען שהמחלוקת כלל אינה קיימת. "מנסים לייצר פה מחלוקת יש מאין, הבדלים שהם בגדר 'דק על דק עד אין נבדק'", סנט חן בתובעת, תוך שימוש בשורה מפיוט אשכנזי לשלוש רגלים.

אך כל זה היה רק קדימון. לשיא הגיעו הדברים כאשר תירוש ביקשה להציג לנתניהו דברים שאמר במשטרה איל ההון המנוח שלדון אדלסון. אז כבר פקעה סבלנות הסנגורים, והם טענו כי אי אפשר להציג כראיה בבית המשפט אמירה של נפטר שלא ניתן לחקור בחקירה נגדית על דבריו. במקום לרדת מהעץ ולהמשיך הלאה, מאחר שכל הסוגיה ממילא איננה חשובה, בחרה התובעת להתעקש. מרגע זה ועד כעשרים דקות לפני תום יום הדיונים המקוצר, התנצחו הצדדים מול השופטים, מתפלפלים בסעיפי חוק ותקדימים, בעוד ראש הממשלה מתייבש בחדר צדדי ושעותיו היקרות מבוזבזות לריק. לבסוף התקבלה עמדת ההגנה ונתניהו חזר לאולם, לעשרים דקות אחרונות של עדות.

אם זה לא היה כה מביך, זה היה משעשע מאוד. נכון שלא כל ימי הדיונים נראים כך, אך היום המבוזבז הזה היה אילוסטרציה עגומה לדרך ללא מוצא שמשפט נתניהו נקלע אליה. הגיע הזמן שיגיע המבוגר האחראי ויגאל את כולנו מהפארסה העגומה הזו.