פרשיית השחיתות בהסתדרות היא לא הראשונה, מדובר בגוף שכבר מזמן הפסיק לעבוד בשביל העובדים. היום, הם עובדים בשבילו.
כוחה של הסתדרות העובדים הכללית בישראל מעוגן בסעיפי חקיקה שונים המעניק לה כוח שהוגדר על ידי ארגון ה-OECD קיצוני. אי אפשר למנות פה את כל החוקים ושהפכו את ההסתדרות לארגון עובדים שיש לו מדינה, אבל בהחלט את המשמעותיים בהם.
עוד כתבות בנושא
חוק השליש, לדוגמה, הוא כינוי לסעיף 3 בחוק הסכמים קיבוציים שקובע כי ארגון עובדים שהצטרפו אליו שליש מעובדי חברה מסוימת, הופך לארגון היציג של החברה. ארגון יציג הופך למנהל המשא ומתן על תנאי העובדים בחברה עבור כל העובדים - גם אלו שאינם מעוניינים להצטרף לארגון העובדים וכאמור בחוק הישראלי, אפילו אם הם הרוב בחברה. ארגון יציג גם נהנה מזרם הכנסות לא מבוטל שכן החברים בארגון ישלמו דמי חבר, ואילו הרוב שבחר לא להתאגד ישלם לפחות דמי טיפול. תשלבו את החוק עם פסיקות בית הדין לעבודה, לפיהן התאגדות בהסתדרות טובה לעובדים יותר מהתאגדות בארגון אחר, ותקבלו ארגון מונופוליסטי בעל כוח חסר תקדים. כאשר ארגון עובדים נהנה ממונופול, הוא לא מתאמץ לרצות את העובדים, שכן אין להם חלופות אחרות. אט אט הפכו העובדים מלקוחות ההסתדרות למשאב שלה.
הכי מעניין
בחלוקה גסה, בעולם ישנם שני מודלים חלופיים לחוק השליש. הראשון הוא דמוקרטיה חשאית, הקיים לדוגמה באנגליה, ארה"ב וקנדה. ארגון העובדים היציג נבחר בבחירות חשאיות ולקיום בחירות כאלו יש צורך בהצטרפותם בין 10%-40% מעובדי החברה לארגון, תלוי באיזו מדינה מדובר. מודל אחר, שכיח ברוב מדינות אירופה הוא ביטול מושג ארגון יציג. במדינות אלו קיים חופש התאגדות. מי שרוצה יכול לבחור אם להתאגד ובאיזה ארגון להתאגד. ייתכן מצב בו בחברה מסוימת מאוגדים העובדים תחת מספר ארגונים. במקרים כאלה המעסיק נדרש לקיים משא ומתן על הסכמי עבודה עם כמה ארגונים או עם הארגון הגדול ביותר, תלוי בגודלו.
עוד כתבות בנושא
מונופול ההתאגדות הוא רק צד אחד של המטבע, הצד השני הוא כוחה הבלתי מוגבל של ההסתדרות להשבית את המשק. זכות השביתה לא עוגנה בישראל בחקיקה וממילא גם לא ההליכים והמגבלות עליה. בעוד שבמדינות אחרות יש חובה לקיים הצבעה חשאית לפני שביתה, או הליך בוררות כתנאי לשביתה, בישראל כל שצריך לעשות הוא לשבות בגין סכסוך עבודה שהוכרז עליו שבועיים קודם לכן. בפועל ההסתדרות דואגת לשמר סכסוכי עבודה פעילים כדי שתוכל לשבות בכל עת שתחפוץ.
גם האפשרות להשבית כל סקטור ייחודית לישראל. במדינות שונות באירופה ישנה סמכות לממשלה, לשר או לפרלמנט לאסור שביתות במקרים מסוימים. בגרמניה לעובדי ציבור אסור לשבות ובמדינות אחרות ישנם שירותים חיוניים אותם ניתן להשבית. בישראל הכול שבית למעט כוחות הביטחון: מורים, נמלים, תחבורה ציבורית, אחיות או עובדים סוציאליים. בעצם, קלות השימוש בשביתה כל כך מפתה עד שבשנים האחרונות כלל לא היו שביתות, כיוון שהממשלה מקבלת מראש את תכתיבי ההסתדרות - ללמדכם מי הגורם החזק יותר. במקרים אחרים, ההסתדרות השביתה את המשק בלי כל עילה מתחום סכסוכי העבודה. כך היה במהלך המחאה נגד הרפורמה המשפטית וגם במלחמת חרבות ברזל.
הפגנה בתל־אביב נגד הרפורמה המשפטית, ספטמבר 2023 | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
תוסיפו לשתי הבעיות הללו בעיית שקיפות קשה בהסתדרות שמוגדרת עדיין כאגודה עות'מאנית, בנוסף לעובדה שתקנות שקיפות הוחלו עליה רק בשנים האחרונות, ותקבלו ארגון מונופוליסטי, עתיר משאבים וכוח, עם סמכויות כמו שלטוניות בחלק מהנושאים וללא פיקוח ושקיפות. מה הפלא אם כך שפרשיות שחיתות צצות אחת לכמה שנים.
הגיע הזמן לשים סוף לכוחה המופרז של ההסתדרות. יש להגביל את זכות השביתה באמצעות איסור שביתה בשירותים החיוניים והגדרת תנאים לקיומה של שביתה. לאפשר חופש התאגדות כמו במדינות אירופה. מי שירצה להתאגד יבחר באיזה לארגון להתאגד, ומי שירצה להישאר ללא ארגון יציג לא יידרש לשלם דמי טיפול. במקום לנסות לתקן את מוסד האגודה העות'מאנית בתקנות שקיפות אפשר להפוך אותן לעמותות. לרבים מהדברים הללו יש קונצנזוס במשכן הכנסת. אבל חלילה שהמחנות השונים ישתפו פעולה לרווחת הציבור. עדיף להתבצר בפוליטיקה מחנאית.
אלעד מלכא הוא מייסד הלובי הציבורי "האינטרס שלנו"