יו"ר הוועדה כחכח בגרונו. "אנא אמור בקול רם את שמך, למען הפרוטוקול".

"ישעיהו ליבוביץ", השיב הנחקר, והוסיף: "לא ברור לי איך ייתכן שאני כאן; הלוא אני מת זה מכבר".

"כותב הטור אישר לנו להתעלם מהפרדוקס המסוים הזה כדי לחדד איזו נקודה אד אבסורדום. ברשותך נחזור לענייננו. האם אתה יודע מי אנחנו, חוקריך?"

"אינני יודע".

"אנחנו הוועד לשליפה ולביעור משיחיות, הקצנה, צדיקות, בורות ורבנות. או בקיצור: הוועד לשלו"ם הצבו"ר. מכנים אותנו גם 'הוועדה האזרחית לביעור המשיחיות'. אם אתה קורא עיתונים אתה ודאי יודע שלאחרונה התרבו בישראל המשיחיים. אנחנו מאתרים אותם, רודפים אותם ועושים ככל יכולתנו לסלקם מחיינו הציבוריים. שמך הוזכר בהקשר הזה כחשוד אפשרי".

"אינני קורא עיתונים, משום שאני מת, כזכור. אבל אם אתם קוראים ספרים הרי שאתם ודאי יודעים מה עמדתי בנוגע למשיח ולמשיחיות".

"את זה עוד נראה. נתחיל בשאלה קלה: האם אתה מגדיר עצמך הומניסט?"

"בהחלט לא. הומניסט צריך להיות אתיאיסט, אנרכיסט ופציפיסט – ואני אינני".

"חבל. האם לפחות אתה מאמין בקִדמה?"

"זהו מיתוס. אין שום קדמה. העולם עובר תהליך של ברבריזציה".

חברי הוועדה נעו במקומותיהם באי־נוחות. "האם נכון שסירבת לעזור לאסיר ביטחוני מפורסם רק משום שהיה יהודי והתנצר?"

"ודאי!" ליבוביץ הנסער דפק באגרופו על השולחן. "למשומדים אינני עוזר!"

"במקרה של התנגשות בין צו הא־ל לבין חוק המדינה, במה תבחר?"

"כמו כל אדם בעל מצפון שאינו פשיסט, אבחר בצו הא־ל".

יו"ר הוועדה הניד בראשו בצער, כמי שאבחן זה עתה מחלה סופנית בפציינט קשיש. "אינך מנסה אפילו להסתיר זאת. המצווה הדתית עולה בעיניך על כל ערך אחר".

"כל יהודי מאמין חושב כך. זו המשמעות של המילה מצווה. הרי ודאי שמעת על עקדת יצחק".

יו"ר הוועדה כתב על הדף שלפניו באותיות גדולות "עקדת יצחק", ומתח מתחת למילים שני קווים. חבריו הנהנו בסבר פנים חמור. "ומה לגבי ערכי מגילת העצמאות? הם לא נחשבים בעיניך כמצוות?"

"אין מִצווה בלי מְצַווה. בן־גוריון, שכתב את הכרזת העצמאות, לא היה א־ל ואינו יכול לצוות על מצפוני. אפילו לו היה אדם ישר – ובן־גוריון לא היה כזה – עדיין אדם היה ולא א־ל".

משקפיו של יו"ר הוועדה נשמטו מאפו מחמת הזעזוע. "נדמה לי ששמענו די בנושא הזה. הייתי רוצה לדעת גם משהו על חייך הפרטיים. כמה ילדים היו לך?"

"שישה".

אחד מחברי הוועדה נשף בחלחלה. "שישה זה לא אחד־עשר", אמר היו"ר, מקפיד לשמור על הגינות נייטרלית, "אך יש להודות שזהו בכל זאת סימן מחשיד למדי. פרופ' ליבוביץ, אומַר לך ללא כחל ושרק: אתה משיחי קיצוני ומסוכן, ואנחנו נרדוף אותך בגלל זה".

"אני? משיחי?! הרי לא שאלתם אותי דבר על המשיח. לו ניסיתם לפחות לקרוא אחד ממאמריי על הנושא הייתם מגלים מיד את טעותכם".

חברי הוועדה התלחשו לרגע ביניהם, ואז אמר היו"ר: "אל תנסה לבלבל אותנו, אדוני. כשאנחנו אומרים על מישהו 'משיחי', אין לזה שום קשר לדעותיו על משיח. גם צביקה מור, עופר וינטר ודוד זיני, למשל, לא אמרו כלום על המשיח, וזה לא מנע מאיתנו לגלגל אותם בזפת ובנוצות. כשאנחנו אומרים 'משיחי' אנחנו מתכוונים לומר: לא חרדי אבל מאוד דתי ומאוד שונה מאיתנו. עליי להודות שאתה באמת מקרה מבלבל, בהתחשב בעמדותיך בעניין השטחים. אבל אתה חובש כיפה גדולה, נולדו לך הרבה ילדים, אתה מאמין שהשולחן ערוך גובר על חוקי המדינה, ושם המשפחה שלך כמעט מתחרז עם סמוטריץ'. אתה לא כמונו. אתה משיחי".

פרופ' ליבוביץ משך בכתפיו. "מה אתם יכולים לעשות לי? כבר ראיתי בחיי את הזוועות הגדולות ביותר".

יו"ר הוועדה גיחך. "חכה עד שתראה את התמונה שלך במוסף הארץ".

motzash.navon@gmail.com