אולי נעשיתי אדם מעשי קצת יותר משהייתי לפני המלחמה.

זה לא שלא הייתי מעשית גם קודם. בואו, קוראים לי יעל, מטבעי אני מחפשת יעילות. אבל הצורך בפרקטיקה גרם לי לפתח ציניות כלפי כל מיני סיסמאות גבוהות, גם אם הן חשובות מאוד. ובאותה הנשימה, פיתחתי ציניות גם כלפי כל מי שמציג תמונה אידאולוגית נחרצת מאוד, שקשה להתוות לה תוכנית פעולה.

ככל שאני מקשיבה יותר לקולות הרקע שהפוליטיקה משמיעה לאחרונה (ספוילר: שנת בחירות בפתח, ואנחנו עומדים לשמוע המון קולות רקע, תחזיקו חזק), אני מבינה את הצורך העז שלי לבודד אותם ולחפש היגיון ויציבות שייתנו לי אפשרות להאמין בסיכויי קיומם של חזון וביטחון במרחב שלנו. וכך נולד גם הרצון שלי לדייק – למרות שמדובר במילה מאוסה (מבטיחה שחיפשתי מילה אחרת. לבודד? למקד? בואו נישאר עם לדייק).

אני מחפשת אנשים שמחזיקים בעמדה אידאולוגית ברורה, עם עמוד שדרה, אבל חייב לחול פה כלל נוסף: אם יש לך אידאולוגיה ברורה ומובהקת בתחום אחד, זה אומר שאת מקבלת על עצמך להישאר פתוחה להקשבה, לרעיונות נוספים ואולי לאמיתות חדשות בשאר התחומים של המציאות הישראלית.

אני מאמינה שאם כל אחד מאיתנו יתכנס רגע ויבנה רשימה של כל העמדות הברורות שהוא מאמין בהן, ואז יסמן איזו מכולן היא החשובה לו במיוחד, השלב הבא כדי שנצליח באמת ליישם פה משהו יהיה להסכים לשמור על גמישות מחשבתית בשאר הדעות והעמדות. כך נצליח לפרק את גושי הזהות, ולבנות מחדש מפה אידאולוגית עניינית שמטרתה להפסיק סוף־סוף לחיות בסיסמאות ולהתחיל לבנות פה עתיד.

אז נכון שאני נשמעת כאן קצת סיסמאתית. איזה אבסורד. אבל זאת באמת הציפייה שלי מהמציאות המעצבנת שיצרנו פה. וכדי להוכיח שאני רצינית, הכנתי כמה דוגמאות שיסבירו את כוונתי.

ההתיישבות - והמחירים

בשבילי ההתיישבות היא הערך העליון. זאת אולי האמירה הפוליטית החזקה ביותר שלי. ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון היא חלק חשוב מאוד בסיפור הלאומי שלנו. בלעדיה, בעיניי, הקיום שלנו פה לא ראוי ולא יחזיק.

אבל לצד זה אני מבינה שאני חייבת להביט בפיכחון במציאות ובאחריות הביטחונית הכרוכה באידאולוגיה הזו. אי אפשר להחזיק באידאולוגיה התיישבותית בלי להיות פתוחה להבנת המחירים הכרוכים בה - מחירים שמשלמים התושבים, המערכת הביטחונית והמדינה כולה. עלינו לתת עליהם את הדעת, ולחשוב כיצד הם יהיו מזעריים ככל האפשר, וכיצד הם לא יבואו על חשבון סוגיות ישראליות חשובות.

לאורך השנים, מימוש חזון ההתיישבות חייב חשיבה מערכתית שמטרתה לוודא שיש מספיק לגיטימציה ומוטיבציה להמשיך להגשים אותה.

הביטחון - והנפש

אני מאמינה שאפשר להחזיק בעמדה אידאולוגית ברורה לגבי ביטחון ישראל. צבא חזק, הרתעה ברורה, נחישות מול האויב. לא עמדה מתנצלת ולא מתבלבלת. אבל בתוך העמדה הזאת חייבת להיות גם גמישות בחשיבה על איך תחושת הביטחון חוזרת להיות דבר בסיסי, ואולי עלינו לגלות גם גמישות ופתיחות בזירות נוספות.

אני מדברת בעיקר על החברה שמאחורי המדים. על החובה שלנו היום, אחרי שנתיים של מלחמה, לשמור על לכידות, על שפיות, על חוסן חברתי. אני מצפה ממי שמדברים על ביטחוננו כעל הערך העליון ביותר שידברו לא רק על מה שקורה בגבול, אלא גם על מה שקורה בתוך הבית. בתוך הנפש.

היהדות הציבורית - והאהבה לה

גם בסוגיית היהדות, אנחנו חייבים להחזיק בעמדה מוצקה שלישראל צריכה להיות זהות יהודית מובהקת. היהדות במרחב הציבורי חייבת להיות מיושמת כך שתהיה אהובה ורצויה, לא משנה איפה, לא משנה מתי ולא משנה למי. כדי שזה יעבוד היא חייבת לאפשר חשיבה רחבה על כל מרחבי הבחירה, על השונות והמסורתיות.

יש מקום למסורת, יש מקום לקדושה, אבל אולי צריך לתת מקום גם לדרכים שונות לחיות ולשאלות שטרם נשאלו. הזהות היהודית במרחב הציבורי צריכה להיות שורשית מאוד ובמקביל לאפשר שיח פתוח על כל מה שלא מתכתב עם היהדות אבל קיים פה במרחב ומבקש להשתלב בשיחה.

הגיוס - והאחדות

אני מאמינה שאפשר להחזיק בעמדה אידאולוגית חד־משמעית בנוגע לחובת השירות להגנה על הבית כאחריות משותפת. זה הבסיס שלנו פה יחד.

אבל כשמגיעים לפרקטיקה צריך גם לחשוב איך מאפשרים שילוב נכון ומכבד. איך שומרים על לכידות חברתית ולא יוצרים קרע עמוק יותר. אני מחפשת אנשים שיודעים לעמוד על עיקרון הגיוס ובאותו הזמן לפעול בחוכמה, כדי שלא נאבד את החברה שאנחנו מנסים להגן עליה.

לוותר ולהקשיב

ומבחינתי כל הדוגמאות הללו דורשות בחירה אמיצה. מה מבין כל אלו הוא האל"ף־בי"ת שלי ועליו אני לא מוותרת? ואחרי שבחרתי אחד כזה אני מחויבת, כדי לאפשר לשיחה להתקיים, לומר לעצמי שבשאר הנקודות אני מוכנה להיות לגמרי קשובה.

זה קצת כמו לחפש חתן. מה שאני מחפשת הוא שילוב נדיר אך הכרחי בין עקרונות ברורים ומחייבים לצד גמישות מחשבתית. אידאולוגיה שנוגעת בעומק הלב עם פתיחות למגוון דרכי פעולה במציאות.

כן יש סיכוי שכתבתי כאן חזון סופר־אוטופי שאין לו שום סיכוי להתקיים במציאות. אבל אולי, רק אולי, אנחנו יכולים להיות אנשים מורכבים, המסוגלים להחזיק חזון ובאותה נשימה יודעים להקשיב, ללמוד ובעיקר ליישם.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il