ראש ממשלת ישראל התעורר משנתו עם כאב ראש מעיק. חיסון המלריה השנתי תמיד הופך את הבקרים בשבוע שאחריו למכשול בלתי עביר. הוא פתח את החלון ולא היה אכפת לו שטיפות הגשם חודרות פנימה. קול הטפטוף הקבוע הזה עשה לו טוב. מיתרונותיה של הקמת מדינה על קו המשווה, הרהר לעצמו. הוא בלע במהירות שני כדורי אקמול וסיים לארוז את המזוודה לקראת הטיסה הארוכה הצפויה לו ב"כנף שלמה". תהליך האריזה אתמול נגדע באיבו עם הטלפון של המזכיר הצבאי שבישר לו על הפיגוע. עוד פיגוע.

בשנים האחרונות ארגוני הטרור של שבט המסאי הצטיידו בטילי נ"מ שחייבו נוהלי אבטחה מסויטים לכל המראה של מטוס ישראלי מהבירה אל־דור (לשעבר אלדורט), על אחת כמה וכמה כשמדובר במטוסו של ראש הממשלה. את שעות ההמתנה על המסלול עד שהתקבל אישור המראה מהיחידה לאבטחת אישים, הוא ניצל כדי לעזור לבנו הצעיר לקראת המבחן בשיעור מולדת. "אחרי ההתנקשות במקס נורדאו", דקלם הילד באי רצון בולט את החומר שלמד בעל פה, "התנועה הציונית הוכתה בהלם מהרצח הפוליטי הראשון בתולדותיה, וההצעה שכונתה 'תוכנית אוגנדה' צברה פופולריות. זו הייתה תשובת־נגד הולמת לצעקת היורה 'מוות לנורדאו האפריקני'. הקונגרס הציוני התכנס לישיבה ההיסטורית שבה גברו 'אומרי ההן' על 'אומרי הלאו' והוחלט – דווקא אפריקה. מקלט הלילה ליהודים נוסד בשנת 1912 כמושבה בריטית, אבל הכרזת העצמאות בפועל הגיעה רק ב־1960, אחרי מרד המאו־מאו בקניה השכנה".

יפה, אבל אל תתבלבל מהשם, קרץ ראש הממשלה לבנו. אף פעם לא רצינו להיות באוגנ... - הבן גלגל עיניים וקטע אותו: כן, נו, היינו חלק מקניה. אמרת לי כבר אלף פעם אבא. אני יודע. זאת הייתה טעות של שר המושבות צ'מברליין, ההוא מהשטר של מאתיים זוז. עוד מעט תתחיל גם את הנאום הקבוע שלך על איך צה"ל במלחמת העצמאות נעצר 20 קילומטר מקמפלה וכבש את הנמל באגם ויקטוריה, ואת שמורת מארה. אתה תמיד חופר לנו על "נכסים אסטרטגיים". על זה ועל איך הפסקנו להיות חקלאים מסכנים.

ראש הממשלה ורעייתו החליפו מבטים. לפני כמה שנים הבן הגדול שלהם חולל סערה ציבורית כשאמר בריאיון שרק בזכות אבא שלו ישראל הפכה למעצמת ההייטק היחידה באפריקה, ולפני כן כל הכלכלה שלה התבססה על ייצוא תה דרך הנילוס. ראש הממשלה נאלץ להתנצל בפני מגדלי התה הוותיקים, משפחות שהגיעו עוד לפני קום המדינה ועיבדו את האדמה של הרמה הישראלית עוד כשקראו לה "ואסין גישו". אולי פשוט תמשיך במה שלמדתם, הציע ראש הממשלה לבנו הקטן, עדיין חש את שאריות כאב הראש מהבוקר. המטוס סוף סוף החל לנוע על המסלול.

"עם הכרזת העצמאות פלשו צבאות קניה, אוגנדה, טנזניה ואפילו סומליה לישראל הצעירה, במטרה מוצהרת 'לחסל את זנבו של הקולוניאליזם הלבן'. בני שבט המסאי טענו שמדובר בשטחי מרעה שנגזלו ממנו, וחלקם הקימו ארגוני מחבלים שהתמקמו ביער הגשם קאקמגה, וביצעו משם מתקפות על היישוב היהודי שמנה אז כמה מאות אלפים בלבד. במקביל החלו באתיופיה פרעות נגד יהודים מקהילת ביתא־ישראל, והובילו לגל עלייה המוני ולחיזוק משמעותי בכוחו של צה"ל בהדיפת האויב". הי, אבא, אנחנו מוזכרים כאן! סוף סוף הבן נראה כמגלה עניין בחומר. "כיום מכהן כראש ממשלת ישראל לראשונה בן לעדה האתיופית. עם בחירתו, מתנגדי ישראל הובילו החלטה באו"ם להחרמתו, וראו בכהונתו 'מהלך ציני לכסות על פשעי הקולוניאליזם והאפרטהייד הציוני נגד העמים האפריקניים'".

ראש הממשלה צחק. זה חומר למבחן? עוד מעט יכניסו גם את המחקר של הפרופסורית ההיא עם הטענה ש"וילה בג'ונגל" הוא ביטוי בעל ניחוח גזעני. תזכירו לי לדבר על זה עם שר החינוך. יאללה, תמשיך עם אימא, אני חייב ללכת.

הצליל המוזר של המילה הערבית שיצאה מפיו של ראש הממשלה נתלה באוויר עוד דקה אחרי שיצא ועבר לחדר הדיונים במטוס. יריביו הפוליטיים תמיד האשימו אותו בניסיון להתחנף למצביעים יוצאי מדינות ערב, ולקהילות היהודיות העשירות שהוא מחובר אליהן בבגדד ובחלבּ. האמת היא שהוא אימץ את הסלנג הערבי הזה אחרי השחרור מהצבא, כשעבד ארבע שנים כיועץ אימון צבאות לדיקטטורים ידידותיים במזרח התיכון. כאלוף פיקוד המערב במילואים, משרד הביטחון השתמש בקשריו עם מנהיגים ערבים כדי לייצא להם טכנולוגיות צבאיות של ישראל. היו לו יחסים מצוינים עם תומכי ישראל ידועים כמו נאצר במצרים או סדאם חוסיין בעיראק, ואיכשהו השפה שלהם נתפסה אצלו חזק הרבה יותר מהסלנג הישראלי, שהיה מבוסס בעיקר על קללות ומילים שהושאלו מסוואהילית.

חדר הדיונים של "כנף שלמה" היה בפועל חמישה כיסאות עם שולחן וטלפון מאובטח. "צריך להשלים עם זה שאנחנו מוקפים במיליארד ומשהו שחורים שרואים בנו לבנים־כובשים וזה לא ישתנה עד ש...", הוא שמע בעודו פותח את הדלת. זאת הייתה שרת החוץ, והיא השתתקה ברגע שקלטה אותו בדלת. אני נראה לך כמו כובש־לבן? חייך אליה ראש הממשלה. נו, הבנת למה אני מתכוונת, האדימה השרה. ראש הממשלה פרץ בצחוק. סוף סוף הוא הרגיש היום באלמנט שלו. לבלבל יריבים אוהבים עם צבע העור שלו היה אחד מתחביביו מצעירותו.

החיוכים בחדר גוועו מהר כשחזרו לדיון על הפיגוע אתמול. ראש האופוזיציה הגיע בתוך שעה לזירה עם מצלמות, והכריז שדם הנרצחים על ידיו של ראש הממשלה, שמפקיר את ביטחון ישראל בסרבנותו. במהלך הלילה התברר שהמחבל צילם סרטון לפני יציאתו לפיגוע, שבו הוא מציין שישראל אפילו לא מכירה בפשעיה כלפיו. לא יכול היה להיות עיתוי גרוע יותר לטיסה ללונדון. ראש הממשלה קיווה להתקדם עם ביטול הוויזות לבריטניה, אבל עכשיו ברור לו שהביקור יעסוק אך ורק בנושא ההכרה. הבריטים והאמריקנים לוחצים עליו כבר תקופה בכל דרך אפשרית להצהיר על הכרה בעוול הקולוניאליסטי בכלל, ובפגיעה בשבט המסאי בפרט. הם מבטיחים לו בתמורה הסכם שלום עם מדינה גדולה באזור – הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

שרת החוץ ומפלגתה מובילים את התמיכה ברעיון הזה, והיא מתקבלת בחיבוק אינסופי בכל פעם שהיא בלונדון או בוושינגטון. זאת הסיבה שהוא צירף אותה גם לטיסה הזאת, שכרגע עוברת מעל האוקיינוס ההודי בדרך להקיף את אפריקה. אלה רק מילים, היא כמעט צועקת מעברו השני של השולחן. הקונגולזים רק צריכים להראות לציבור שלהם הישג כלשהו, לא באמת אכפת להם מהמסאי. אם נפסיד את ההזדמנות הזאת בגלל כמה משפטים שאתה מסרב לומר, יסתכלו עלינו כמו הזויים. הרכבת המדינית תמשיך בלעדינו. מתוך הטלפון המאובטח שמע ראש הממשלה את שר הביטחון שלו מתנשף ברוגז. שר הביטחון שנשאר בארץ, הוביל את ההתנגדות בתוך הקואליציה לתוכנית ההכרה.

די כבר עם הסיסמאות האלה, הטיח השר דרך הפומית, איך אתה אוהב להגיד לפני בחירות? שלום עושים רק מתוך עוצמה. אם בלונדון מרגישים ייסורי מצפון על מה שהאימפריה שלהם עשתה כאן, שיתרפסו בעצמם, ולא ישתמשו בנו כדי למרק את המצפון. כולנו יודעים שמה שהם והאמריקנים באמת רוצים הוא המחצבים העשירים שיש לקונגו במחיר טוב, כדי להתחרות בתעשיית השבבים של סין. למה אנחנו תמיד צריכים לשלם בביטחון בשביל האינטרסים האלה? זה לא ייגמר רק בהכרה, ואתה יודע את זה.

שרת החוץ כמעט קפצה מהמקום. אתה לא מבין שהם עושים לנו טובה? אנחנו כבר בשנת 2025. כמו שאמרתי קודם, מה שעבד לנו בשנות השבעים כבר לא מתקבל היום. ראש הממשלה שמע את השניים האלה מתווכחים את אותו ויכוח כבר חמש פעמים בשבועיים האחרונים, וראשו חזר לפעום בכאב בזמן שהשרה חידשה את המונולוג שלה. אף אחד בעולם לא מבין מה ההבדל בין הכיבוש שלנו לבין הקולוניאליזם של צרפת ואנגליה. התחלנו כמושבה בריטית, אנחנו נוסעים בצד שמאל של הכביש, וכל המבנה הפוליטי והממשלתי שלנו הוא ירושה מהבריטים. למען השם, אנחנו מדברים תוך כדי טיסה ללונדון! ואנחנו עושים עיקוף ענקי מסביב לאפריקה ודרך תעלת סואץ כי כל מדינות האזור מחרימות אותנו. זה לא משנה מה אתה ואני חושבים, אם נרצה לשמר את הריבונות שלנו באגם ויקטוריה, אנחנו חייבים לחזק את הכוחות המתונים באזור בהובלת קונגו. וכן, לא יזיק לנו –

הוויכוח הסוער נקטע כשהמטוס נטה ימינה בחדות וצלל מעט. מה זה היה? השרים החליפו מבטים מודאגים, וצליל ניתוק נשמע מהטלפון האדום. לפתע, עוד קפיצה כלפי מטה של המטוס. החלה בהלה. מזכיר הממשלה פלט צרחה. שרת החוץ אחזה בשולחן, ואנשי היחידה לאבטחת אישים זינקו על ראש הממשלה ומשכו אותו החוצה מהחדר. הוא קיווה לנסות להרגיע את אשתו ובנו, אבל המאבטחים הלבישו עליו תיק עם מצנחים וניסו לחבר גם את עצמם לתיקים דומים לפי הפרוטוקול. הכאב בראש פמפם במלוא העוז. אף אחד לא באמת ידע מה עושים. ראש הממשלה תהה מעל איזו מדינה הם נמצאים.

קולו של הטייס ברמקולים הפנימיים נשמע לחוץ בהרבה מהנימה העולצת והמרגיעה שלו בדרך כלל. הוא בישר שאחד המנועים שבק חיים, ולא יודעים מהי הסיבה. לא פגע בנו טיל, עדכן הטייס, אבל בהחלט ייתכן שהונח מטען חבלה ויש חשד לחבלות נוספות. הדבר הדחוף ביותר הוא להנמיך גובה לקראת נחיתת אונס מהירה ככל האפשר. שדה התעופה הקרוב ביותר – ירושלים.

ברגע הזה ראש הממשלה הדף את המאבטחים ונדחף אל חדר המשפחה. אשתו ובנו קיבלו את פניו בחיבוק ובמטח שאלות מבוהל. לא, הוא לא קיבל שום מידע סודי. כן, הוא חושב שיהיה בסדר. אל תדאגו, הוא ניסה לעטות על פניו את החיוך של שלטי החוצות, עוד רגע ננחת והרווחנו הרבה זמן משפחה עם העיכוב הזה. כמו כל מי שנולד וגדל באתיופיה, המילה "ירושלים" הילכה עליו קסם, אבל החיים הממושכים בציבוריות הישראלית המודרנית יצרו בו רתיעה אוטומטית מכל מה שקשור לאידאולוגיה הקיצונית של "ציוני ציון", אלה שנהגו באופן קבוע לשתף פעולה עם אויבי ישראל בטענה שמדינת ישראל במזרח אפריקה נולדה בחטא. הוא נהג לומר בנאומיו שהעיניים תמיד נשואות לציון, אבל לפני העיניים צריך לדאוג לכל שאר הגוף.

שדה התעופה בירושלים, כמו כל דבר שנוהל על ידי בית המלוכה הירדני, התגלה כקטן, די עלוב, ועורר בו זיכרונות חמימים מימיו העליזים בחצרות הנסיכים האסלאמיים. מנהל הנמל התרגש שראש ממשלת ישראל הגיע למקום, ואירח אותו ואת משפחתו לנרגילה וקפה במשרדו, עד ש"כנף שלמה" יוכל להמריא שוב. הוא גם לקח אותם, בליווי צמוד של המאבטחים, לסיור במגדל הפיקוח. אתה רואה, פנה ראש הממשלה לבנו הצעיר כשהוא מצביע לעבר העיר העתיקה, אולי זה לא למבחן שלך אבל אתה רואה בעיניים את המקום שבשבילו "אומרי הלאו" התנגדו כל כך למדינה שלנו לפני יותר ממאה שנה. הייתה להם תוכנית להקים אותה כאן, הבעיה היחידה שהיא לא היתה ריאלית בשום צורה.

הבן נתן ביס בשוקולד שחילק לו מנהל השדה. דווקא חבל, הייתה יכולה להיות לנו מדינה שקטה עם שכנים נורמליים. ראש הממשלה חייך. יודע מה, יש בזה משהו. באמת הרצל, למה לא פלשתינה?