"תארו לעצמכם שאתם יושבים בתא מעצר במזרח-התיכון, אסירים נגררים לידכם מכוסי-עיניים, מסביבכם צעקות בערבית, אין שעון ואין אור שמש. זה הייתי אני ב-28 באוגוסט כשחיזבאללה עצר אותי בביירות באשמת ריגול עבור ארה"ב". את הדברים המטלטלים הללו כתב אייזיאה מקול, בלוגר אמריקני תושב ניו-יורק, מוקדם יותר החודש.
ברשומה שפרסם בבלוג שלו, "Yard Couch", הוא סיפר על מעצרו במעוז חיזבאללה בביירות, החקירה שעבר, החשד שהוא מרגל של ה-CIA, הביקורת שהטיח בישראל לעומת היחס החיובי לארגון הטרור הלבנוני וגם: על חשבון הנפש שהתקשורת הישראלית צריכה ללמוד מהסיפור.
"חשבתי שאני מוכן למזרח התיכון, אבל אף אחד לא מוכן לזה"
"למה אני נוסע ללבנון? כי הסיפור האמיתי לא בוושינגטון ולא בניו יורק, הוא נמצא בצללים של המזרח התיכון, שם המודיעין הישראלי, שלוחים איראניים וטיוח אמריקני יוצרים את הזירה הגיאופוליטית המכוערת ביותר בהיסטוריה המודרנית". את הדברים הללו כתב אייזיאה מקול, כשהודיע ביולי לקהל עוקביו שהוא צפוי לנסוע ללבנון.
הכי מעניין
עוד לפני שנעצר בידי חיזבאללה, פרסם רשומה בבלוג שלו "Yard Couch" בה סיפר על חוויותיו בימיו הראשונים בלבנון. "בלבנון תסבלו משלוש הפסקות חשמל ביום לפחות", כתב מקול, "לא משנה אם אתם בבית קפה מפואר או בכנסייה, האינטרנט גרוע, הכול משולם במזומן בגלל הכלכלה האנמית שמתאוששת לאט לאט, וכל היכרות עם אדם חדש מלווה בחשד. לספר לאנשים שאני עיתונאי גורם להם לתהות אם זה קוד ל'סוכן מוסד'".
עוד כתבות בנושא
לפי עדותו, מקול יצא מבית קפה בשכונת אשראפיה שבמזרח ביירות. הוא החל ללכת לכיוון חנות מצלמות כשמסביבו החלה העיר להשתנות בלוק אחר בלוק. המדרכות הבנויות התחלפו בעפר, מגדלי הזכוכית לבניינים מחוררים מכדורים ומאנשים בעלי מראה מערבי לנשים עטויות חג'אב וילדים יחפים.
מבלי שהיה מודע לכך, מקול מצא את עצמו במעוז חיזבאללה, הוא הגיע לדאחיה.
מקול הסקרן, שלא היה לו מושג לאן הגיע, החל לצלם סרטון – מעשה אסור בהחלט ברובע הדאחיה. הוא מספר שלפתע מצא את עצמו מוקף אנשים, אחד מהם חטף לו את הטלפון והוא נדחף לעבר רכב. מקול התנצל, אבל זה היה מאוחר מדי להתנצלויות. "חכה למשטרה", אמר לו אחד הנוכחים, ולאחר מספר דקות הגיע אדם רכוב על אופנוע שהציג את עצמו כשוטר ואמר לו: "עלה מיד".
"כל אינסטינקט אמר לי לברוח", כתב מקול, "אבל הם היו יורים בי למוות. צעד אחד שגוי והייתי כתם דם על האספלט. אז קפאתי, הנהנתי, ועשיתי מה שאמרו לי. שאלתי אדם אחד שדיבר אנגלית אם הכול בסדר. הוא חייך חיוך עקום: 'אולי'".
פעילי ותומכי חיזבאללה בדאחייה בביירות | צילום: EPA
"ביליתי את הקיץ בלבנון אחרי חודשים של נדודים בין אירופה, יפן ווייטנאם. חשבתי שאני מוכן למזרח התיכון. לא, אף אחד לעולם לא מוכן באמת".
"אמריקה? נשארו לה רק 30 שנה להתקיים"
תמונות של מזכ"ל חיזבאללה הקודם, חסן נסראללה, והנוכחי, נעים קאסם, קיבלו את פניו בחדר אליו הוכנס. מקול סיפר כי בשלב הזה עדיין לא הבין שהוא מצוי בידי חיזבאללה. עם זאת, כשהוא שם לב לאקדח שהיה מונח על השולחן, בעודו מוקף בידי ששה או שבעה גברים מגודלים הוא הבין שהוא בצרות. "'הכול בסדר… נכון?' שאלתי, חצי בצחוק, חצי בתחינה. שום דבר לא היה בסדר".
מקול סיפר שנחשב כסוכן בסוכנות הביון האמריקנית, ה-CIA. לדבריו הוא נחקר על כל פרט ופרט, זהותו, הציוד שברשותו, מטבעות שהחזיק בארנקו ממדינות שונות ועוד.
CIA | צילום: שאטרסטוק
שעתיים לאחר העלו אותו על אופנוע ספורט. "חשבתי שוב לברוח, לוותר על הציוד, לקחת את הסיכון. אבל לברוח פירושו למות. עשר דקות לאחר מכן, עצרנו מול קרוואן בעיר. בפנים חיכה גבר בלבוש אזרחי ונעל את הדלת מאחוריי".
"'אמריקנים'" הוא אמר לו בלעג, "'למדינה שלכם נשארו רק שלושים שנה להתקיים. חייכתי כמו אידיוט. 'כן, אתה כנראה צודק. אפשר ללכת הביתה עכשיו, בבקשה?'".
מהר מאוד גילה מקול שהתשובה לשאלתו היא לא.
"הבנתי שעומדים לראות אותי בחדשות, ואולי ראשי יהיה על חנית"
"בארבע השעות הבאות הוחזקתי בידי חיזבאללה והועברתי פעמיים נוספות", מספר מקול. "אפילו לקחו אותי לבניין דירות שבו מישהו לחש לי 'חיזבאללה, חיזבאללה' והצביע על דלת. הבנתי שכנראה עומדים לראות אותי בחדשות הלילה בארה"ב, ואולי ראשי יהיה על חנית".
עוד כתבות בנושא
"ואז הדלת נפתחה בבת אחת. ארבעה גברים ענקיים חמושים ברובים וקעקועים לגופם פרצו פנימה. כל מחשבה על בריחה – נגדעה מיד. הם שתלו אותי במושב האחורי של טויוטה SUV והניחו את נשקם במקום שבו אני רואה אותו.
"כל מה שעלה לי בראש היו סרטוני שבויים שרואים בטלוויזיה. 'אם אתם עומדים לעשות משהו רע, פשוט תגידו לי עכשיו', אמרתי בחרדה.
'עשית משהו רע?', שאל אחד.
'לא'.
'אז אין לך מה לדאוג. אולי תישאר בכלא. אולי נשלח אותך לשדה התעופה'".
לשמחתו הרבה, אנשי חיזבאללה לקחו אותו לבסיס של צבא לבנון והוא סיפר שגורם בכיר קיבל את פניו עם סיגריות. לצערו, הוא עדיין לא נוקה מהחשד שדבק בו כמרגל וגם בבסיס הוא נחקר עד 1 לפנות בוקר.
חיילי צבא לבנון | צילום: AFP
"אם אתם תוהים מדוע חיזבאללה הסגיר אותי כל כך מהר לצבא, הסיבה היא שהריגת עיתונאי אמריקני לא שווה את הלחץ. כשדברים כאלה קורים, והם קורים לעתים קרובות יותר ממה שאתם חושבים, חיזבאללה נכנע לצבא הלבנוני. זה סוג של הסדר לא נוח - כמו המאפיה שמנהלת שכונה שלה בחסות סובלנות שקטה של המשטרה", הוא כתב.
הוא אולץ לחתום על מסמכים בערבית, צילמו אותו עם כיתוב בערבית מתחת וכל הציוד שלו נלקח ממנו. כשדיבר עם איש הקשר המקומי שלו נדהם לגלות שגם הוא חושד כי הוא מרגל, מפני שאף אדם רציונלי לא היה נכנס סתם כך לדאחיה ומתחיל לצלם.
משם נלקח לתא מעצר בו ישן על מזרן דקיק בחדר קטן ללא חלון או שעון, עם שירותים ומקלחת בפינה. הוא שהה בתא המעופש במשך שני לילות, בהם היה מנותק מהעולם, תוך ששמע עצורים שנגררים על הרצפה לידו בזמן שהם מכוסי עיניים מלוות בצעקות רמות בערבית. ביום השלישי שוחרר.
ביירות פינת שטוקהולם
כאן המקום לציין שמקול מחזיק בעמדות אנטי-ישראליות מובהקות. הוא שותף לטענות קונספירטיביות נגד ישראל ובראשן קשרים עלומים לעבריין המין ג'פרי אפשטיין ואף סירב להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור גם לאחר שנשבה, אך בכך לא מתמצה הערפול המוסרי העמוק בו הוא לוקה.
עוד כתבות בנושא
"נסעתי ללבנון מתוך זעם, אחרי שצפיתי בישראל מפציצה עיתונאים וילדים. כשהכתב הפלסטיני אנס א-שריף נהרג מטיל של צה"ל, משהו בי נשבר. אבל כשישבתי בתא הזה, מנותק מהזמן והאור, התחלתי לחשוב על בני הערובה הישראלים. אף אחד לא ראוי לזה. הכעס התנקז, והוחלף במשהו קרוב יותר לאמפתיה. התפללתי גם עבורם".
מקול כמעט מתנצל על כך שהוא חש "משהו קרוב לאמפתיה" כלפי החטופים שאז עוד היו בשבי חמאס, ולדבריו עד שנעצר הוא אף כעס עליהם. מה שישיבה בתא מעצר למשך שני לילות בלבד עושה לבחור מערבי מפונק.
האופן שבו תיאר מקול את חיזבאללה - שחטף אותו מהרחוב ללא כל הצדקה חוקית - טומן בחובו בורות ואפולוגטיקה שעימן הגיע מהבית, לצד השפעה מהירה אך עמוקה של תסמונת שטוקהולם.
מחבלי חיזבאללה | צילום: איי.פי
"משהו שלא ציפיתי לו היה עד כמה הכול היה מנומס", סיפר על חקירתו. "הם הגישו לי קפה ומים, ופלטו בדיחות על טראמפ באנגלית שבורה. זו מדינה שאיבדה 1,200 אזרחים ב-2006 - רבים בשכונות בהן ביקרתי - שלא לדבר על ההפצצות מהעת האחרונה. הבסיס לפרנויה אמיתי".
אך מקול לא הסתפק בכך. "ראיתי את אנשי חיזבאללה צוחקים עם ילדים, שומרים על חנויות, מתקנים קווי חשמל. הם לא היו מפלצות, סתם גברים שמנהלים את הפינה שלהם במדינה", כתב.
אם הדברים של מקול לא היו מנותקים דיים, הוא הוסיף: "יש הבדל בין התנגדות לגיטימית לבין טרור, וזה משהו שהממשלה שלנו כמעט ולא מודה בו. דאעש היה הורג אותי מיד. חיזבאללה, בין אם מסכימים עם האידיאולוגיה שלו ובין אם לא, התנהג כמו צבא ממושמע שנמצא במלחמה קרה עם ישראל. לא כל ערבי שנראה כועס עם רובה הוא טרוריסט. התזמון היה גרוע, וגם ארה"ב הטילה על צבא לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו, ובכך הכריזה למעשה מלחמה על הארגון".
המסקנה העגומה שעולה מהסיפור של מקול היא שבמצב הנוכחי אפילו מעצר בלתי חוקי וחקירה תחת אווירה מאיימת לא מספיקים כדי לשכנע גורמים אנטי-ישראליים לעבור צד.
חשבון הנפש שהתקשורת צריכה לעשות
אדם נוסף שביקר לאחרונה בביירות הודות לדרכון האמריקני בו הוא מחזיק הוא בני וקסלר, אזרח ישראלי תושב ירושלים. וקסלר צילם את עצמו בביירות, לפרקים כשהוא מדבר בעברית ואף צילם סרטון מתוך רכב בתוך רובע הדאחיה חרף העובדה שידע כי מדובר בסכנת חיים.
בני וקסלר בלבנון | צילום: צילום מסך מיוטיוב
כמה מכלי התקשורת המרכזיים בישראל הגיבו בהתלהבות, וּוקסלר רואיין כגיבור עשוי ללא חת ששב מעורף האויב. מדובר על הצצה נדירה ומרתקת למעוז של ארגון הטרור החזק בעולם, ועוד עם קריינות בעברית והאמת? אפשר להבין את הסקרנות, כשגם אני צפיתי בכתבות בעניין. אלא שמדובר בחוסר אחריות משווע – ודאי של וקסלר, אבל גם של מי שנתנו לו במה.
שלא כמו מקול, אני פחות מאמין בפרגמטיזם של חיזבאללה ואני בספק אם ארגון טרור רצחני היה מתרשם מהעובדה שווקסלר נכנס ללבנון מכוח דרכון אמריקני. המעצר של מקול צריך לגרום לכולם לחשוב: מה היה קורה אילו אזרח ותושב ישראל היה נופל בידי חיזבאללה? סביר להניח שהיה נרצח או בתרחיש הסביר יותר - נחטף, ובכך גורר את מדינת ישראל הייתה נגררת למשא-ומתן על חירותו ומן הסתם עולה לנו במחירים אסטרטגיים.
לא ייתכן שהיחס החברתי לאדם או לתופעה מסוימת יקבע על סמך מזל. בני וקסלר אינו גיבור ומי שנתן לו במה פתוחה ונטולת קושיות בכתבה חיובית כל-כך צריך לעשות חשבון נפש.
עוד כתבות בנושא
